פני יצחק חלק ו קלט

דאח"כ אני מקדישם אחר בניינם ולכך הריני בריא בחיובא לפרוע לך ככל אשר תאמר לסברת הפוס' ז"ל הנז' דס"ל דמידו הרמב"ם ורבותיו ז"ל היכא דמקבל הנאה ושכר בעד חיובו בדשא"ק ודלא כדס"ל להריטב"א ודעימיה ז"ל וכמובן: ואמר המעתיק יצ"ו לפי"ד הרב ז"ל אכתי יש מקום לחירם לחוש שמא אח"כ יטעון שהע"ה קי"ל כהריטב"א וכמרן כ"מ ז"ל ויפטור עצמו מחיובו בדשא"ק כמובן. אמנם נלע"ד דכוונת שהע"ה היא באומרו לחירם ויכרתו לי ארזים בתיבת לי שם רמז למ"ש הרב נחלת בנימין ושאר מפרז"ל דהמלך זה כחו יפה מכל שאר אינשי דעלמא דיכול להתחייב גם בדשא"ק וכדחזינן לשאול הע"ה שהכריז ואמר האיש אשר יכנו יעשרנו המלך ע"ג אתד"ק ובכן כדי שלא יחוש חירם שמא יפטור עצמו שהע"ה בט' קי"ל וכנז"ל. לזה הוצרך שהע"ה תחי"ד להציע לחירם להודיעו בפי' כי פי ה' דיבר אל דוד אביו לאמר בנך אשר אתן לך תחתיך על כסאך הוא יבנה הבית לשמי שבהצעתו זאת הודיעו כי הוא מלך על ישראל עפ"י הדיבור ומלך יכול להתחייב בדשא"ק וז"ש לו ועתה שאני מלך צוה ויכרתו לי ל"י דייקא שאני מלך וא"כ אין לך לחוש עוד משום לתא דדשא"ק באופן ששהע"ה בחכמתו רצה לסלק לחירם שלא יחוש משום דשא"ק לכ"ע ובזה יצאנו יד"ח הריטב"א והכ"מ ז"ל ג"כ וכמובן ע"כ הגהת הכותב יא"ה ס"ט]: אמר עוד כי אתה ידעת כי אין בנו איש יודע לכרות ארזים כלומר דמלבד כל האמור שאין לי מקום פטור מצד הדין עוד זאת חיובא רמי עלי מצד אחר לפרוע פרעות ואפי' שנדרתי לתת יותר מהראוי לשכר עבדיך ודמי עציך יען אתה ידעת כי אין בנו איש יודע לכרות עצים וא"כ אני חייב לתת כל אשר תאמר מידי דהוה לדברים שרגילים ליתן בעדם שכר הרבה כחכמת הרפואה וכהשבעת שדים וכיוצא שהוא חייב לשלם ככל מה שהתנה כי חכמתו מכר לו כמ"ש הראשו' ז"ל כנז"ל דכוותה נמי בחיובי שנתחייבתי לתת יותר מכדי שכרם ושיווים כיון שהם כוונתו לומר האמת כי שמעתי את כל אשר שלחת אלי היודעים והבקיאים בכריתת ארזים חל החיוב עלי מאחר דאנן בדידן אין בנו איש יודע נמצא שחכמה אתה מוכר לי והחכמה שוה דמים הרבה ובדין הוא שתטול ככל אשר תאמר כאשר נדרתי אשלמה ע"כ באו דברי שהע"ה אל חירם וכנז"ל: ויהי כשמוע חירם את כל דברי שהע"ה וירד לעומק כוונת דבריו שמח מאד ויאמר ברוך ה' אשר נתן לדוד בן חכם הכוונה כאשר שמע והבין תוכיות דברי שלמה שהוא מצדד בדבר הלכה לבל יחוש חירם משום צד שמא אח"כ יטעון עליו איזה טענה לפטור עצמו מן הדין כלל זה ראה חירם ושמח בלבו ובפה מלא אמר דהן לו יהי שיש עוד צד ואופן מצד הדין דהוה מצי פטר נפשיה מחיובו הנז' לפו"ד אפי"ה שלמה בחכמתו שנא ושנא אחר היותו בן חכם כל כך הנה הוא מתחייב גם בדשא"ק לכ"ע דבת"ח כמוהו יש לו לחייב עצמו מדין ת"ח אף דמצד הדין פטור וכהוראת הב"ז ומהרימ"ט ז"ל וכמש"ל: אמר עוד וישלח חירם אל שלמה שמעתי את אשר שלחת אלי אני אעשה כל חפצך בעצי ארזים ובעצי ברושי' עבדי יורידו מהלבנון ימה ואני אשימם דוברות בים שרצונך לשלוח לך כל מיני ארזים ואפי' אןתו שעולה מקרקעות הים הנק' קוראל"ו ברם כשאני לעצמי אין אני יכול לשלוח לך כי אם עצי ארזים וברושים שהם מאותם שיורידו עבדי מהלבנון דייקא ולא מן הים ואני אשימם דוברות בים ברם אותו שעולה מהים איני יכול להביאם לך דטריחא עלי האי מילתא טובא: א"נ אפ"ל תשו' חירם באו"א והוא זה שמעתי את אשר שלחת אלי ר"ל שאמרת ושכר עבדיך אתן לך ורמזת לי בתיבת לך דחוץ ממה שתתן לעבדי שכר פעולתם עוד זאת תתן אלי ג"כ בעד דמי הארזים עצמם כיון שהם בארצי וזה דייק אומרו את אשר שלחת אלי דייקא ואני אומר לך אני אעשה חפצך בעצי ארזים וברושים בחינם אין כסף כי ביני ובינך מה היא אכן אני נוחל שכר פעולתי דוקא ומה היא פעולתי לז"א עבדי יורידו מהלבנון ימה ומשם יסתלקו הם ומשם ואילך אני אטפל בהם ואני אשימם דוברות בים ואנהיגם עד הגיעם ליפו ואקח שכר פעולתי מן הדין כשכר פעולת עבדי: אמר עוד אתה תשא ואתה תתן לחם ביתי ר"ל בההיא הנאה שאתחייב אני להנהיגם עד ים יפו אחת שאלתי בל תאחר שכר פעולתי עד אחר תבנה הבית כמובן מדבריך שאמרת אני אתן לך ר"ל באחרונה עד גמר הבנין וכמש"ל. אלא אחלה פניך כשאתה תשא אתה תתן כלי' כשתשא הארזים להעלותם לירוש' תכף ומיד אתה תתן לי לחם ביתי ולא תאחר אותם עד גמר הבנין: [א"ה יא"ה ס"ט. לענ"ד אפ"ל דחירם בדבריו אלה כיועץ למלך עצה טובה שהיותר טוב לפרוע תכף לנטילת הארזים כי דבר תורה מעות קונות דוקא ואין מן הראוי לבנות בית אלהים בהלוואה בקנין משיכה דמדרבנן דלא אתי דרבנן ומפיק מידי דאורייתא כמ"ש הפוס' ז"ל בדין אתרוג דמצוה וכיוצא כידוע וז"ש אתה תשא ואתה תתן וק"ל, ע"כ הגהה יא"ה ס"ט]. ושהע"ה מרוב שמחתו וחיבתו בבנין הבית הוסיף על שאלתו והקדים לו שכרו וז"א ויהי חירם נותן לשלמה וכו' ושלמה נתן וכו' כלומר שבעודו חירם נותן ארזים וחוזר ונותן כי עדין לא סיפק כל צורכו ושלמה כבר נתן לחירם לחם ביתו ע"כ השנה וכן כל זמן שהתעסקו עבדי חירם עם שלמה זה היה מעשהו ושלמה נתן בתורת מוקדם כאמור עד אשר נגמר בית קדשנו. כן האלי"ת יזכנו לראות בבנין בית קדשנו שיבנה ב"ב יראו עינינו וישמח לבנו ויגל כבודנו ואמר כל העם אמן ואמן: דרוש ג' לשבת הגדול. הלא שרי מודעת זאת כמה וכמה חובה עלינו להודות ולשבח ולפאר ולרומם לה' אלהינו על הנסים והנפלאות אשר עשה עמנו לטובה אות בהוציאו אותנו ממצרים בעזוזו ובנפלאותיו נוראותיו יגבירותיו אשר אין די בא"ר מאל"ף ועד תי"ו: והנה נודע חקירת הר"ן ז"ל בדרשותיו דלמה זה הוצרך הקב"ה לבא בעקיפין עם פרעה בדרך תחבולה אנושית לומר לו דרך ג' ימים וכו' ושאלה אשה וכו' וכי היד ה' תקצר לגזור על פרעה להוציאם בהחלט בפי' ולחייבו בפי' לתת לישראל רכוש גדול חלף עבודתם אצלו וכבר בדרושים אחרים לשה"ג כתבתי בעניותי בזה כמה ישובים באופנים שונים בכמה פנים ומשם באר"ה: והן עתה רחש לבי דבר טוב בישוב החקירה הזאת לענ"ד באו"א ואגב אורחין נבין כמה מק"ק ומאמרז"ל כמ"ש לקמן בס"ד: והוא בהק' מ"ד בש"ס גיטין בפ' המגרש וז"ל המגרש את אשתו ואמ"ל הרי את מותרת לכל אדם אלא לפ' ר"א מתיר וחכ"א ואמרי' עלה בש"ס בעי רבא מר"ן האומר היום אין את אשתי ולמחר את אשתי מהו תיבעי לר"א ולרבנן תיבעי לר"א ע"כ ל"ק ר"א אלא דלמאן דקא שרי קא שרי לעולם אבל הכא לא או"ר לט