פני יצחק חלק ו יג

שחייב ממון כדי שיפרע לבע"ח אי איכא הפסד ממון גבוה שמבטלו בזה מקיום התו' והמצוה באיזה אופן שיהיה מיראי הוראה אני להפסיד ממון גבוה מה שנוגע לעבודת ה' נגד זה שיגבה ממונו אפי' אם יש לו ואינו רוצה לשלם כאשר ביארתי בסה"ק חקק"ל ח"ב סוס"י ה' דכ"ו ע"ג יעש"ב וכ"ש נ"ד שאין לו לפרוע כי איש עני הוא וכו' עכ"ל הטהור. וגדולה מזו כתב מהר"י ישראל ז"ל בתשו' כי באה בס' חיים ושלום הנז' סי' ו' סי"ט ע"ב בענין מהות דבר מצוה שבעבורה מתירין למי שנשבע לאשתו להתירו שלא מדעתה בדבר מצוה ע"ז כתב הרב ז"ל דאפי' כבר קיים פו"ר מ"מ משום מצוה דבבוקר זרע זרעך וכו' ואפי' מצוה דרבנן כמ"ש הר"ן ז"ל ועוד מאחר דמאיסה ליה אשתו זאת ואינו יכול לבא עליה והשרוי בלא אשה שרוי בלא טובה ואין אדם ניצול מהרהורי עבירה ואית ליה צערא טובא וא"כ בודאי דשפיר חשיב דבר מצוה וכו' וכ"כ הרב כה"ע ז"ל כשאינו יכול לבא עליה ואינו ניצול מן החטא חשיב שפיר דבר מצוה עכ"ל יעש"ב: הנה מלבד איתנהו כל הני טעמי הנז"ל עוד איתנהו בנ"ד ויותר מהמה תו איכא המרת הדת לגמרי עד שכמעט חלף הלך לו אצל הערלים ופער פיו לחרף ולגדף דת יש' כאשר שמענו מפי מגידי אמת וגם בשב"ק עוסק במלאכתו ובשתיית פיפא ובאכילתו עם הערלים כל האסור לנו מה"ת ועדיין ג"כ לא קיים מצות פו"ר כו"ע דזה קרוב לחמשה שנים ולא יבצר שבהיותו עמה שבא עליה כו"כ ועכ"ז לא ילדה לו כלל ומאיסה עליה טובא וגם ההוא אמר שבעת שירצה לבא עליה נדמית לו דמות דיוקנו של אחיו המת בעלה של אשה זו ומיד נרתע ושב לאחוריו לגמרי ובודאי דאין לך צערא דגופא וביטול מצוה גדול מזה וראוי להתירו לכתחי' אפי' שלא מדעתה ואפי' התרה כמעט א"צ כיון דעיקר שבו' זה דבעל לאשתו קילא טובא מכמה ריעותי כנז"ל וברור: וגם בענין איסור גירושי אשה ראשונה כבר עמד בזה הרב מהרח"ף ז"ל שם סי' א' הנ"ל בארוכה כיד ה' הטובה עליו יע"ש שהתיר מכח ס"ס ודון מינה ואו"ב. ובהיותי עסוק בתשו' הרב מהרח"ף ז"ל הנז' בסי' א' הנז' אורו עיני בראותי בדב"ק שם ד"ו ע"א שכתב וז"ל ואינה ה' לידי קונט' כ"י משו"ת ממורנו הרב המו' מהר"ר יצחק בכור נאבארו ז"ל הנק' בשם ס' מבין דבר בחאה"ע במ"ש להשיב על פסק אחד מרב אחאי הרב כמהר"ר רחמים אריה אברהם הכהן אריאס ז"ל וז"ל גם מ"ש ה"ה אברהם רחימא נר"ו ע"ע שבא בשאלה שרוצה לגרשה בע"כ אם יכול או"ל והביא הס"ס דכ' ה"ה ודחאו מרן החבי"ב שם בתשו' סי' א' ורו"מ כת"ר נר"ו כ' דהרב כר"ש ומ"ד הרב דרך עץ החיים סברו וקבלו ס"ס הדין להתיר וא"כ בנ"ד מצי לגרשה יע"ש. ובזה אתנח לן חקירתנו שחקרנו בדבריו לעיל דמה טעם התיר בנדון דידיה להשיאו א"ע כדי שלא ימיר דתו ואינו מתיר לגרשה בע"כ משום המרת הדת ואוקימנא ליה דאיירי במוצא אשה אחרת להנשא לו הגם דאגידא ביה אתתיה קמייתא כנז"ל והן עתה דראיתי דבריו אלה שרצה להתיר גם שבו' דשלא לגרשה בע"כ משום ס"ס כנז"ל א"כ איפה אזדא לה הא אוקמתא הנ"ל וכמובן. ועכצ"ל דהט' דידיה שלא התיר במסקנתו כ"א בשבו' שלא ישא אא"ע דוקא א"כ עכצ"ל כאוקמתא השנית וכמדובר לעיל: זאת תו' העולה מכל האמור דבנ"ד שרי ליה לישא אא"ע אם ימצא ושתנשא לו הגם דאגידא ביה איתתיה קמייתא ואי לא משכח שרינן ליה לגרשה בע"כ ג"כ פן ימיר דתו כנלע"ד לענין דינא להלכה ולא למעשה עד אשר יסכימו בעלי הוראה רבנן דפקיע שמייהו והם רשאים ולא אני. פי המדבר אנא זעירא דמן חבריא: הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט סימן ד'. שאלה ראובן בחור נשא אשה בחורה בת עשרים שנה מו"מ ובליל חופתה לא יכול לבא עליה מחמת חולשתו ושוב פירסה נדה והלכה לבית אביה אחר ז' ימי חופתה והלך בעלה לבית אביה להביאה אצלו לבית אביו ואביה השיבו שביום טהרתה ישלח אותה אצלו וכן היה ששלחו אותה אביה ואמה בליל טהרתה ולא הניחתו לבא עליה בשום אופן כלל וקודם טהרתה הלך ראובן הנז' אצל רופאים מומחים מאד ובדקו אותו והבטיחוהו ונתנו לו כתב תעודה מהם שהוא בריא מאד רק מעט חולשת הגוף יש לו וברפואות מועטים יהיה לו כח גברא כדרך כל הארץ וביום הא' לטהרתה שנית בא אביה אצלה ולא היה בעלה שם ועמדו היא ואביה ולקחו כל תכשיטיה ובגדיה והמתנות שנתנו קרובי הבעל הכל כאש"ל והלכו לדרכם לבית אביה וכבא ראובן לביתו מצא הכל ריקם ריקם והלך הוא ואביו לקבול עליו לבדה"ץ והב"ד שלחו אחריה לבא לב"ד והיא שלחה לב"ד כתב ידה בחתימת ידה שהיא אינה חפצה בו כלל וגם מקודם שנשאת עמו לא היתה חפצה בו כלל רק אביה ואמה הכריתוה לינשא עמו והגם שהוא בריא עדיף ובכח גברא ככל הבריאים עכ"ז אינה רוצה בו כלל. ובהגיע הכתב שלה לב"ד וראו כל הכתוב שלחו אחריה פ"ב שצריך שתבא לב"ד דוקא ותיכף באו לב"ד היא ואביה והודית לב"ד שהמכתב הוא ממנה מכתב ידה וחתי' ממש וחזרה ואמרה לב"ד יותר ממ"ש בכתב ידה ושהיא מואסת אותו ואינה חפצה בו גם מקודם הנישואין וכשמוע ב"ד את דבריה התרו בה התראה גדולה וכה אמרו לה דעי שאם לא תחזור אצל בעלה הרי את מפסדת כתובתיך ואין ליך עליו מזונות עוד כלל והיתה תשובתה שע"מ כן לא תחזור לבעלה בשום אופן כלל והלכו לדרכם לבית אביה ולא יספה שוב אליו עוד כלל ובכן יורנו מ"ץ מה משפט הנערה הזאת ומעשיה ואם חייבים בדין היא ואביה בהוצאות הבעל ואביו שהוציאו בצורכי החופה או לא על הכל יורנו המורה לצדקה ויכתוב ע"ס חוקה ויבא שכמ"ה: תשובה כבר נודע החילוק וההפרש שיש בין מורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה למורדת דמאיס עלי דכמה שירות וסברות חלוקות יש בס' ש"ץ הפוס' ראשונים ואח' ז"ל כמשי"ר המעיין בד"ק הלא בספרתם ספיר גזרתם ומשם באר"ה כי לא ע"ט האסף פה וכיון שאנו אין לנו אלא דעת הרמב"ם ז"ל ומרן ז"ל מארי דאתרין א"כ אין צורך להביא פה אלא דעתם וסברתם ז"ל דוקא ותל"מ: והנה אם נדון אשה זאת דנ"ד כדין מורדת דמאיס עלי ולא בעינא ליה הנה דעת מרן ז"ל מבואר בשה"ט סי' ע"ז דדינא הוי דמפסדת כתובתה מיד ואינה נוטלת אלא בלאותיה הקיימות אפי' לא תפסה אותם ואם תפסה אותם אפילו קודם שיתן לה גט אין מוציאין מידה ואם רצה הבעל לגרשה מיד יכול לגרשה אפי' תוך יב"ח אבל אין כופין אותו לגרשה אפי' אחר עבור יב"ח למרדה ואינה צריכה הכרזה ד' שבתות כלל. ואם נדון אותה למורדת דבעינא ליה וכו' אזי צריכי ב"ד תחי' וראש להתרות בה בפי' שאם תעמוד במרדה יב"ח הנה היא מפסדת כתובתה ומזונותיה ואחר התראה זאת מכריזין עליה בב"כ וב"מ