פני יצחק חלק ו קלח

נה . ע יחיד וחלה וקרא לרופא מובהק לרפאתו ונדר לו ן' פרחים אם יתרפא ונתרפא ע"י והרופא תבע מאביו הם סך הנז' וראובן סירב ואומר שלא יתן לו אלא שכר הראוי והשיב הרב ז"ל שהדין עם הרופא וראיה ממ"ש הסמ"ג בא' שנגנב ממונו ונדר לאחד ק' דינר שיעשה השבעת שדים לידע מי הגנב וכן עשה ולא רצה הנודר לפריע לו וחייבו ר"י לשלם כולם וכן כל כיוצא בזה וכן לענין הרפואות דרך בנ"א לתת דמים מרובים וכו' ומכאן דן הב"ז ז"ל הנ"ל שחייב ראובן לפרוע כל מה שנדר ואפי' שלא ציער עצמו הרופא אלא באמירתו ציוה לעשות כו"ך חייב לו שכר אמירה ובסו"ד כתב וז"ל כ"ש שהוגד לי דראובן זה ת"ח וחזקה על ת"ח שאינו משנה מדיבורו וכו' ולאו"ד ת"ח וותיק אלא אפי' מי ששואלין איתו דבר הל' בכ"מ וכו' עכ"ל, ועין רואה להה"מ ז"ל בפי"ב דגזילה שכ' משם הרשב"א ז"ל דלענין רפואות חייב לשלם כמו שהתנה דחכמתו מכר לו והיא שוה דמים הרבה והבי"ד מרן ז"ל בב"י יו"ד סי' של"ו ס"ג ומור"ם ז"ל בח"מ מ סי' רס"ד ס"ו יע"ש נמצ"ל דדבר שהוא חכמה כענין הרפואות שדים וכל כיוצא בהם יש לו לשלם כמו שנדר דחכמה מכר לו והיא שוה דמים הרבה: עוד למדנו דהיכא דהחיוב הוא לחבר ות"ח עם דמדינא מצי פטר נפשיה מ"מ יש להחמיר עליו לחייבו משום דחזקת ת"ח שאינו משנה מדיבורו וגמר ומשע"ן גם במה שהוא פטיר מן הדין ולא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה וכ"כ מהרימ"ט ז"ל בח"א ח"מ סי' ס"ט במתחייב בדשלב"ל דאם המתחייב הוא ת"ח אפי' שלא ב"ל חיוב הוא מתחייב כיון שיודע דדשלב"ל אינו נקנה מסתמא אינו מאנהו אלא חזקה עליו שנתחייב ונשתעבד גופו לתתם עכ"ל: ענ"ק סברת כמה רבוותא דס"ל בדין אסמכתא דאינה אלא בתולה בדעת עצמו לפי שהוא בוטח בעצמו וסבר לעשות מ"ש ולכך אינו מתנה בדוקא אבל, התולה בד' אחרים בדוקא מתנה ואין בזה שום אס' והבי"ד מרן ז"ל בב"י ח"מ סי' ר"ז מחו' מ"ז יע"ש ונשאל המביט ז"ל בא"ב סי' ע' על ראובן שמכר לש' חפץ השוה ב' בח' והתנו ביניהם דזמן הפרעון הוא לכשתבנה חומת טבריא ועתה נבנית בשלימות וטען ש' כי לא היה שוה רק דבר מועט אלא דרך שחוק והיתול כתב לו כן כי לא חשב שתבנה חומתה עד שיבא המשיח והוי אס' והשיב הרב ז"ל דאיכא לדמויי לדיני ס' דהו"ל כאומר אם לא תבנה ח"ט זה החפץ שנתתי לך לא אתבע ממך דבר ואם תבנה ח"ט תתן לי יותר ממה שאני נותן לך והוי אס' ול"ק ואפי' כתב עליו שטר ולא אמר לשון אם הוי אס' ואסיק עוד דאפ"ל למשחק בקוביא דכ' ר"ת דכל מ"ש זה כנגד זה לא הוי גוזמא וקני וכו' ומה שכנגד החפץ מיהא חייב לשלם יעש"ב: מעתה נבא לבאר כה"כ הנ"ל דהנה שהע"ה נדר לחירם בעד שכר פועלים אשר יכרתו לו הארזים ובעד דמי עצי ארזים עצמם שהם ביער הלבנון שבארץ חירם ביותר מכדי שכרם ושיווים שכ"כ ושכר עבדיך אתן לך כל אשר תאמר ותיבת לך יתירה שם רמז דתרתי קאמר דמלבד כי אתן שכר פעולת עבדיך עוד זאת גם לך אתן דמיהם ככל אשר תאמר דשהע"ה מרוב חיבתו ושמחת לבו על בנין הבית נדבה רוחו לתת ולפרוע פי ב' שוה מנה במאתים: ברם פן יחוש חירם שאין בחיובו ממש מצד הדין דהו"ל אס' סמך דעתו לעשות כן אבל לא גמר בדעתו ואף שיבנה הבית כמו שסמך דעתו יכול אח"ך לפטור עצמו ולבא בטענה על חירם דכה"ג לאו דינא ולא חל החיוב דהוי אסמכתא שנתחייב ביותר מכדי שכרם ודמיהם ותלה השכר לעת"ל דהיינו לזמן בנין בהמ"ק שכן נדר ואמר אתן לך ככל אשר תאמר כלו' לאחר גמר הבנין והי"ל כאומר אם יבנה הבית על ידי אתן לך ככל אש"ת ואם לאו לא אתן לך כלום וכעין תשו' המבי"ט ז"ל דאסיק שהוי אס' כנז"ל וה"נ הוי אס' כי יטעון שהע"ה שלא חשב שיבנה הבית על ידי בדוקא וא"כ זהו אס' כאילו אמר אם יבנה על ידי אתן לך ככל אש"ת ואם לא יבנה ע"י לא אתן לך ואפי' אמר לשון אם הוי אס' וכמ"ש. המבי"ט ז"ל כנ"ל: לכן לסלק טענה זו לבל יחוש ממנה חירם כלל הוצרך שלמה בחכמתו להציע ולהקדים לומר לו אתה ידעת את דוד אבי כי לא יכול לבנות בית לה' מפני המל' כלו' יכול היה אלא שלא היה רשאי מפני המל' ר"ל שלא נצטווה לבנות בהמ"ק אלא אחר המנוחה כמש"ה והניח לכם וכו' לשכנו תדרשו כמשז"ל ועתה הניח לי ה' מסביב אין שופ"ר כלו' שאין לי דבר שמונע הבנין ואין ס' דודאי יגמר הבנין על ידי וליכא למיחש תו בחיובי משום אס' כלל: אמר עוד והנני אומר לבנות בית לשם ה' אלהי כאשר דיבר ה' אל דוד אבי בנך וכו' והואיל שכן שאני תולה בדעת המב"ה הרי כתבנו משם מקצת דס"ל דאין אס' אלא בתולה בד' עצמו וסבור שיעשה מה שאמר ולכך אינו מתנה בדוקא אבל בתולה בד' אחרים גמר ומשתעבד א"כ כ"ש וק"ו שאני סומך על אדון הכל ה' אלהי אשר דיבר אל דוד אבי בנך וכו' ולכן אני אומר בדוקא כי אין ס' כי כה יעשה ה' ודבר אלהינו יקום לעולם ואין לחוש כלל מדין אס' וכמובן: אמר עוד ועתה צוה ויכרתו לי ארזים וכו' הנה בד"ק הללו כיוון לומר כדי שלא יאמר חירם דנהי דמשום אס' אין לחוש מה"ט הנז"ל מ"מ אכתי איכא למיחש שאין בחיובי הנז' ממש כיון דהו"ל דשאק ולד' הרמב"ם ורבותיו ז"ל אפי' בקנין ל"מ ולהריטב"א ודעימיה בכל ענין אמרוה הרמב"ם ורבותיו אפי' אם קבל המתחייב הנאה ושכר לא נשתעבד ואפי' לפי"ד מהרש"א והרפ"מ ז"ל דס"ל דאם קבל המתחייב הנאה ושכר מודו כ"ע דמתחייב הנה בחיובי הנז' הוי דשא"ק כדכ' אתן לך ככל אש"ת הו"ל חיוב זה בכדי בלא כסף ובל"מ ובלתי שום הנאה לשהע"ה כלל כי הארזים שיתן חירם לבנות בית לשם ה' אינו יכול שהע"ה ליהנות מהם כלל יען דמשעת כריתתם וחציבתם מוקדשים הם ועומדים לגבוה דחציבתם בעינן לשם קדש ולא לשם הדיוט וכמ"ש הרמב"ם קורות ואבנים וכו' כנז"ל דאפי' אם חצבן לבהכ"ן אין בונין אותם להר הבית, והבין מרן בכ"מ דבהכ"ן לגבי הר הבית הדיוט קרי לה כ"ש לשם הדיוט ממש דאין לבנותם בהר הבית לדעתו ז"ל וכמש"ל וא"כ כיון דחיובי זה הוי דשא"ק ובכדי חינם אין כסף דלא יוכל ליהנות מהם הנה כ"ע מודו דל"מ לד' הרמב"ם ורבותיו ז"ל כיון דהוי דשא"ק וכמדובר: לזה הוצרך שהע"ה לומר לו ועתה צוה ויכרתו לי ארזי' תיבת לי דייקא כלו' דלא כמו שאתה סבור דהכריתה תהיה לשם גבוה דלא דלא היא אלא הכריתה תהיה לי לשמי דוקא ולא לשם ה' וחדית ליה דאדרבא בקורות ואבנים דמשעה דמתקדשין מועלין בהם לכך בעינן אדרבא דהכריתה והחציבה תהיה מתחי' לשם הדיוט ולא לשם קדש כדי שלא ימעלו בהם וכמ"ש הרמב"ם גופיה בהל' מעילה דבונין הכל מן החול ודברי הרמב"ם שבפ"א דבית הבחירה שכ' קורות ואבנים וכו' לא לענין זה נתכוון וכמש"ל שלא כמ"ש מרן ז"ל בכ"מ כנז"ל וכיון דלא בעינן הכריתה והחציבה לשם הק' אלא אדרבא צריכה שתהיה לי לשמי א"כ לא הוי חיובי דשא"ק בכדי כי אני מקבל הארזים לעצמי לעשות מהם לביתי מה שלבי חפץ אלא שזה חפצי