פני יצחק חלק ו קלה

העם הרב הזה. וישלח חירם אל שלמה שמעתי את אשר שלחת אלי אני אעשה ה את כל חפצך בעצי ארזים ובעצי ברושים. עבדי יורידו מן הלבנון ימה ואני אשימם דוברות בים עד המקום אשר תשלח אלי ונפצתים שם ואתה תשא. ואתה תעשה את כל חפצי לתת לחם בני ביתי. ויהי חירם נותן לשלמה עצי ארזים ועצי ברושים וכל חפצו ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כור חטים וכו' ע"כ. ומני"ר הרב מ"ז זלה"ה הנז' דרשינהו להני קראי כסיני וכדי להיות דובב שפתי צדיק ואיידי דחביבין ע עלי ד"ק ז"ל דרשתים אני עני ברבים בק"ק יע"א בדרוש שה"ג משמו הטוב זצוק"ל ואמרתי אני אל לבי להדפיסם בעז"ה ובישועתו והנני מעתיק פה את כל ד"ק בביאור הכתו' הללו כמות שהם וז"ל הטהור: והנה הדקדוקים במק"ק אלה רבו זה יצא א' לנו לדעת דלאיזה צורך הוכרח שהע"ה להאריך ולהציע לחירם ולומר לו אתה ידעת וכו' ולא אמ"ל בקיצור צווה את עבדיך וכו' גם אומרו מפני המלחמה יל"ד דאיך המלחמה מונעתו מלבנות הבית וכבר נרגשו מזה המפז"ל והם אמרו דאמ"ל כן לבל יקשה לו חירם מה לך לבנות הבית מה שלא בנה דוד אביך לזה הודיעו דאביו לא היה יכו"ל מפני המל' ור"ל יכול היה אלא שלא הי"ל פנאי מפני המל' כי לא נצטווינו לבנות המ"ק בהיות המל' רק אחר המנוחה כמש"ה והניח לכם מכ"א וכו' אזי לשכנו תדרשו וכו' אתד"ק ז"ל: ולענד"ן ליישב דקדוקים אלו לבדם בהק' משז"ל בפ' כל כתבי דק"ט אין מבטלין תשב"ר אפי' לבנין בהמ"ק ע"כ ופשטן של דברים מורה דעם דעי"ז ישאר בהמ"ק חרב ושמם אפי"ה אין מבטלין. ולפי"ז קל"ט דבש"ס מ"ק די"א אמרי' התם כתיב כל חפציך ליש"ב הא חפצי שמים ישוו בה וכתיב כל דמשמע אפי' חפצי שמים ומשני כאן במצוה דאפ"ל ע"י אחרים אזי אפי' חפ"ש לישוב כאן בשא"א לעשותה עי"א מבטלים ת"ת מפניה כדי שלא תתבטל המצוה לגמרי ובפ' הטויו"ד סי' רמ"ו ומרן ב"י שם לא הראנו מקור דין זה ונר' פשוט דהוא מסוגייא הנ"ל ולפי"ז א"כ היכי אמרינן התם דאין מבטלין תשב"ר אפי' לבנין בהמ"ק דמש' דאף אם ישאר בהמ"ק חרב ושמם אין לבטלם מת"ת אתמהא טובא לכאורה ונר' דיש לחלק בין לימוד תו' דגדולים ללימוד הקטנים דהא דאמרינן דבא"א עי"א דאז מבטלים ת"ת לעשות המצוה הי"ד בגדולים דכל רביתייהו בלימוד אינו אלא לקיים מצוות והגית בו וכו' ועיקר מצוה זו יכולים לקיימה בקביעות זמן מה למכדא"ל ולמכדא"ל בפ' ב' הלחם דצ"ז אפי' לא שנה אדם רק פרק א' וכו' ולמד אפי' ק"ש קיים לא ימוש ואף דכל המרבה ה"ז משובח מ"מ כיון שבאה המצוה לידו שאא"ל עי"א עדיף טפי לעשות המצוה תחי' מה שלא תתבטל לגמרי ואח"כ יחזור ללימודו לא כן בתשב"ר שצריך ללמדם בכל יום תמיד כדי שיתלמדו יפה ולזה אין מבטלים אותם מפני שום מצוה בין דאפ"ל עי"א בין לאו ואמרינן בילקוט תהלים רמז תשכ"ב ע"פ ריבה ה' את יריבי וכו' אמר דוד לפני ה' הבה לנו עזרת מצר אמ"ל ה' דוד עסוק בתורה ואני נלחם מל' וכן משה אמר ע"כ יאמר בס' מל' ה' אתם עוסקים בתו' ואני נלחם מלחמותיכם ע"כ ובודאי דמה שציוה ה' לדוד שיעסוק בתו' היינו כדי שיהיה מתמיד בתו' כל מאי דאפ' יום ולילה לא ישבות והיה שכרו שהוא ית' לוחם מל' דאין סברא לומר דמה שציוהו ה' לעסוק בתורה היינו שיקבע, עתים לתורה דלזה לא היה צריך דהע"ה ציווי וזירוז דודאי מלך חסיד כמותו אין לומר עליו דלא יקיים מצות לא ימוש למכדא"ל כנז"ל אל"ו מחוורתא כדאמרן דר"ל שיעסוק בתורה בהתמדה כעין ת"ת של תשב"ר דכוליה יומא צריכים ללמוד בתורת ה' כמדובר: ולכן זאת הודיע שהע"ה לחירם דמפני המלחמות אשר סבבוהו לדוד אבי והוא נצטווה לעסוק בתורה בהתמדה להכניע אויביו מפניו דא גרמא ליה לדוד אבי דלא יכול לבנות בית לשם ה' שכן בדין שאין מבטלין ת"ת התדירי תדיר ולא פסיק אפי' לבנין בהמ"ק אכן עתה שהניח ה' לי מסביב יכול אני לבנותו כי עסק התורה אינו מעכב אותי דיכול אני לקבוע עתים לתורה ואח"כ אני עוסק בבנין בהמ"ק ואף דמצוה עלי ג"כ להרבות בעסק התו' כל מאי דאפשר דכל חפצים ליש"ב מ"מ כיון דמצות בנין בהמ"ק היא מצוה דאא"ל עי"א מן הדין עושה המצוה ואח"כ יחזור לימודו: עוד אפ"ל מעין האמור דהא דאמר מפני המלחמה הכוונה דר"ל דעסק התורה דנצטווה דהע"ה מפי ה' שיעסוק בתו' והוא נלחם מל' היינו עסק התו' של רבים דזכותו וזכות תורה דרבים אגוני מגנא דהקב"ה לוחם מלחמותיו: ואפשר דלז"א דהע"ה פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי כלו' שהשי"ת פדה נפשו מקרב המל' הבאה עליו בזכותא דרבים שהיו לומדים עמו והשתא כיון דהתו' שנצטוה דיד היינו ת"ת דרבים הנה ודאי דבנין בהמ"ק נדחה מפני תורה דרבים דהא תורה דרבים דוחה העבודה כדאי' בפ"ק דמגילה דפריך תלמודא עמ"ש מכאן סמכו של בית ר' שמבטלין ת"ת ובאים לשמוע מ"מ ק"ו מעבודה דפריך ועבודה חמירא מת"ת והכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו וכו' ומשני ל"ק הא דרבים הא דיחיד ע"כ ור"ל דת"ת דרבים דיהושע הוה ולהכי גדול מעבודה וכיון דאשכחן דת"ת דרבים אין עבודה דוחה אותו כ"ש שאין בנין בהמ"ק דוחהו שהרי עבודה דחמירא דדחי, שבת אינה דוחה ת"ת דרבים כ"ש בנין בהמ"ק דקי"ל מעבודה דאיני דוחה שבת: ובכן זאת היתה כוונת שהע"ה במ"ש לחירם אתה ידעת וכו' דר"ל דכיון שהיה עוסק בת"ת דרבים משו"ה דחה לבנין בהמ"ק שכן הדין דאין מבטלים ת"ת דרבים מפני בנין בהמ"ק כנז"ל ואולם עתה שהניח ה' לי מסביב ואין אני עסוק בת"ת דרבים דאין אני צריך להכניע אויבי ע"י עסק תורה דרבים דאין שופ"ר כע"כ ייש לי פנאי לעסוק בבנין בהמ"ק והנני אומר לבנות בית לשם ה': נחזור להני מק"ק דשהע"ה עם חירם דתו יל"ד דלאיזה צורך אמר לחירם שאמר ה' אל דוד אביו בנך וכו' גם תיבת לי יתור נפיש דהוה סגי לו' ויכרתו ארזים גם או' אתן לך תיבת לך יתירה דהוה סגי לו' אני אתן גם או' כי כי אתה ידעת כי אין בנו יודע לכרות עצים אין זה טעם נכון כיון שלא יחסר דבר מהמלכות וגם אם את"ל שאין לו יודעים למה לו לגלות זה לחירם יכחידנה תחת לשונו ולימא ליה כי ידעתי בעבדיך יודעים לכרות עצים וממילא יובן החסרון וככתוב בד"ה ב' סי' ך' ויתכן שיובן הענין למעליותא דאף שיש איתו יודעים מ"מ כיון שהמלאכה מריבה בנין הבית להיער הסמוך לירושלם לא יספיק אותו יער וצריך לו ג"כ מיער של חירם וכיון שיודע שבעבדי חירם יש שיודעים לכרות עצים לא הוצרך שהע"ה לשלוח מעבדיו אשר בירוש' היודעים לכרות עצים וא"כ לאיזה סיבה הוצרך שהע"ה להודיעו חסרון עבדיו בזה הלא דבר. גם יל"ד מה חכמה מצא חירם בדברי שלמה עד שבירך חירם לה' שנתן לדוד בן חכם יושב על כסאו עיל"ד במ"ש חירם שמעתי את אשר שלחת אלי דתיבת אלי יתירה גם אומרו ובעצי ברושים דנדרש ללא שאלוהו כי שהע"ה לא ביקש ממנו רק עצי ארזים ואם כוונת חירם היתה משום דעצי ברושים הם יותר משובחים א"כ מדוע לא שאל מהם שהע"ה כיון שהם חשובים יותר. ולדקרוק זה י"ל דמה שהוסיף חירם לו' גם עצי