פני יצחק חלק ו קלד

חדוותייהו מתחייבי שפיר ברכוש כדין הפוסק לזון בשעת נישואין ועוד דחשיבי המצריים כנודר מתוך צרה כמש"ה ותחזק מצרים על העם וכו' וא"כ שפיר מתחייבי גם בדשא"ק כי נפל פחדם עליהם דהו"ל ממש כנידר מתיך צרתו דשפיר מחייב נפשיה גם בדשא"ק כמדובר: ועפי"ז אפ"ל כוונת רז"ל במ"ש ע"פ ויקם מלך חדש כבע"ח ושטרי בידו ע"כ בהק"ע מ"ש הרב כנה"ג בח"מ סי' ר"ז הגהט"ו אות כ"ד משם מהרא"ג ז"ל דאם כתב החיוב בדשא"ק בשטר לכ"ע חייב דאלימא מילתא דשטרא וכ"כ המ"ץ ז"ל בח"ב סי' יו"ד דאם כתוב בשטר כל ח"ס ויפו"ך מהני להתחייב בדשא"ק לכ"ע אכן הרב שמחת יהודה הבי"ד הרב במל"ח ז"ל שם פליג בזה יע"ש וז"ש כבע"ח ושטרו בידו לרמוז דעם דחיוב השעבוד הוי דשא"ק מ"מ כיון דאיכא שטרא וקי"ל מלוה הכ' בתו' כמלוה בשטר דמי ועדיף טפי משטר דעלמא ומשום דהרב שמחת יהודה פליג בזה להכי נקט כבע"ח בכ"פ הדמיון לרמוז דאין זה מוסכם מכל וק"ל: ובזה יובן ג"כ כה"כ בפ' עקב ושמרת וכו' כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וכו' ר"ל חיובא רמי עלך לשמור את מצות ה' ולא תוכל לטעון קי"ל כהרמב"ם ור' דאא"מ בדשא"ק ונ"ט יען כי ה"א מביאך וכו' וכיון דקבלתם הנאה ושכר לכ"ע מתחייבים אתם אפי' בדשא"ק: וזה אפשר כה"כ והיה אם שכוח תשכח וכו' שמע ישראל אתה עובר היום אה"י ועפי"ה ה"ה כמבואר וכן משז"ל ע"פ משכני אחריך נרוצה ממה שנתת לנו ארעא טבתא אחריך נרוצה ע"כ וכן משז"ל אם נכנסים בניך לארץ הם מקבלים אלהותי עפי"ה ה"ה כמבוארים וק"ל: ועפי"ז אפ"ל כוונת מדרז"ל דעוזא שר מצרים טען לפני ה' להחזירם לישר' כדי להשלים הזמן כנז"ל דיל"ד דאמאי המתין עוזא לטעון כן עד צאתם ממצרים ולא קודם צאתם ועיל"ד או' כשם שאתה קיים כך שבועתך קיימת דמוכח מזה דכל כחו לטעון כן אינו אלא מכח השבועה וזה אי נו דבלאו"ה עצום הוא ע"ד ועיל"ד בתשו' ה' לעוזא כלום וכו' דהוה סגי להודיעו דמשנולד יצחק הת"ה: אמנם עפי"ה א"ש ה כל דכיון דהשעבוד והרכוש הכל הוא דשא"ק ואם יתחייבו המצריים ברכוש גם ישראל מתחייבים בשעבוד כיון דתרווייהו הוו דשא"ק ואם יצאו ישר' תו"ז בט' קי"ל כהרמב"ם א"כ גם המצריים פטירי מחיוב הרכוש בט' קי"ל וידוע פלוגתא דמהריב"ל עם מהרשד"ם אי אמרינן קנין אין כאן גם שבועה אין כאן או"ד הגם דקנין אין כאן מ"מ שבו' יש כאן וס' שבו' להחמיר וכתבו ז"ל דהאי פלוגתא לא שייכא רק לגבי ב"ו דאית ליה ספק בדין כיון שנשבע מחית נפשיה להתחייב גם מספק ברם לגבי הקב"ה דליכא ספיקא קמיה כי לפניו נגלו כל תעלומות א"כ כשנשבע חייב לקיים שבועתו מתורת ודאי ולא מכח ס' שבועה להחמיר וגם מהריב"ל ז"ל יודה בכה"ג דחייב ודאי וכבר הקדמנו לעיל דמתנת הארץ לא זכינו בה כי אם בתנאי לקיים העבדות ת' שנה וע"י מתנת הארץ חל עלינו חיוב השעבוד עם שהוא דשא"ק כנז"ל ולכן קודם שזכינו ברכוש לא היה יכול עוזא לטעון על ישראל שיצאו תו"ז דחשש שמא קי"ל להקב"ה כד' הרמב"ם ורבותיו דאא"מ בדשא"ק ולכך הוא ריצה להוציאם תו"ז אמטו"ל המתין עוזא עד אחר שכבר יצאו עם הרכוש ומזה נתברר לו דהקב"ה פסק כשאר רוב הפוס' דס"ל דאדם מתחייב בדשא"ק מדנתן לישר' הרכוש אף שהוא דשא"ק אזי קם לטעון על ישראל דכיון דהדין הוא דאדם מתחייב בדשא"ק א"כ תן לי רשות להחזירם להשלים הזמן וזה דייק מ"ש בשעה שיצאו וכו' בשעה דייקא ולא קודם לכן עוד טען לפניו ית' דהגם דגבי ב"ו איכא מ"ד דקא"כ גם הדמיון שבו' אין כאן דבהאי דינא דדשא"ק פליגי בה רבוותא אפי' בדאיכא שבועה ולגבי ב"ו אזלינן בה לחומרא מתורת ס' אבל אתה ה' לפניך נגלו כת"ע ובידך להכריע הל' כמאן וליכא שום ס' קמך א"כ כשם שאתה קיים וכו' ולא מצ"ל קי"ל כמהריב"ל דקא"כ וכו' ע"ז השיבו השי"ת דמעיק' טועה אתה בדין זה דבנ"ד גם הרמב"ם ור' יודו דחל חיוב השעבוד על ישראל אפי' דהוי דשא"ק דכלום נתחייבו אלא בשביל דיבור וכו' א"כ נמצא דעיקר שעבודם לא היה אלא בעבור שנטלו הארץ בירושה מאביהם וכיון דאית להו הנאה ושכר שפיר מתחייבי בדשא"ק לכ"ע וא"ת א"כ יחזרו ישר' להשלים המנין הא נמי ליתא דכלום באמ"ץ אמרתי וכו' כבר גלוי לפני משנולד וכו' ולגבי דידי שחייבתי המצריים ברכוש הט' משום דאנא ס"ל כרוב הפוס' דאדם מתחייב בדשא"ק ובכן אין מקום עוד לכל טענותיך וק"ל: ועפ"י האי חילוקא דכתיבנא דאיכא בין גבי ב"ו דאיכא ס' קמיה ללגבי ה' דליכא ס' קמיה אפ"ל שלזה כיוון דהע"ה במ"ש מה רב טובך אצ"ל שכר הרוחני לעוה"ב דעין לא ראתה הגם דהוא דשא"ק והט' משום כי פעלה לחוסים ב"ך דייקא בך אתה ה' דליכא ס' קמך נגד בני וזה אפשר כוונתם ז"ל במד' ע"פ משכני אחריך נרוצה דאמרה כנס"י ממה שנתת לנו ביזת מצרים אחריך נרוצה ועפי"ד יע"ן דמביזת מצרים מוכח דס"ל לה' להל' כרוב הפוס' דאדם מתחייב בדשא"ק א"כ גם אנן בדינן חיובא עלן לקיים התורה דגם דהיא דשא"ק ואחריך נרוצה וק"ל: ובזה אפ"ל משז"ל כשיצאו ישר' ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זע"ז ע"כ. ויל"ד דהא בלאו"ה מדינא חייבים לעשות כן ולמה אצט' לכרות ברית ע"ז אכן בראותם שיצאו תו"ז שפטו מזה דהדין הוא דאא"מ בדשא"ק וא"כ גם מצות הצדקה ההיא נמי דשא"ק ואין לה קצבה בתורה דהא כתיב די מחסורו א"כ גם הם פטורים ממצוה זו ולזה הוצרכו לכרות ברית לעשות חסד בתורת חסד ולא בתי' חיוב דמדינא הם פטורים מט' דהו"ל דשא"ק וכדס"ל להקב"ה ביצי"מ שהוציאם תו"ז וק"ל: א"נ אפ"ל לאידך גיסא דמעיק' הוה ס"ד דישראל דפטירי ממצות צדקה כיון דהוי דשא"ק מצ"ל קי"ל כהרמב"ם ור' דאא"מ בדשא"ק וזכורני שראיתי בס' המפרז"ל שכבר עמדו בחקירה זו במצות הצדקה מדין דשא"ק והם ז"ל פי' בזה כה"כ ולא ירע לבבך בתתך לו לטעון דהו"ל דשא"ק ואין אתה חייב לתת לו כי בגלל וכו' וכיון דאית לך הנאה מרובה ממצוה זו א"כ לכ"ע אתה מתחייב אף דהוי דשא"ק כשיצאו ממצ' וזכו ברכוש הבינו דאדם מתחייב בד שא"ק א"כ גם במצות הצדקה הם מתחייבים ולזה תו"מ כרתו ברית לקיים מצוה זו וק"ל: ועפ"י האי פלוגתא דהרמב"ם ורבותיו ז"ל עם רוב הפוס' ז"ל בדין דשא"ק הנז"ל ראיתי כתוב בכת"י דרוש נפלא מאד ומטו בה שהוא מעט"ר מר"ז הרה"ג כש"ת כמהר"ר יששכר אבואלעפיא ז"ל בן לאותו צדיק עט"ר מר"ז הרב הקדוש מהרח"א ז"ל שפירש עפ"י פלוגתא דרבוותא ז"ל הנז"ל ועפ"י הקדמות אחרות המשך הכתובים שבס' מלכים סי' ה' וכה תארם וישלח שלמה אל חירם לאמר אתה ידעת את דוד אבי כי לא יכול לבנות בית לשם ה' מפני המלחמה וכו'. ועתה הניח לי ה' מסביב כי אין שופ"ר והנני אומר לבנות בית לשם ה' כאשר דיבר ה' אל דוד אבי לאמר. בנך אשר ניתן לך תחתיך על כסאך הוא יבנה הבית לשמי. ועתה צווה ויכרתו לי ארזים מן הלבנון ועבדי יהיו עם עבדיך ושכר עבדיך אני אתן לך. כי אתה ידעת כי אין בנו איש יודע לכרות ארזים עצים כצידונים. ויהי כשמוע חירם את דברי שלמה וישמח מאד. ויאמר ברוך ה' היום אשר נתן לדוד בן חכם על