פני יצחק חלק ו קלג

לא נשתעבדתם אינו אלא משום שלא נטלתם חלק בארץ א"כ אתם מודים דמי שנשתעבד זיכה בארץ וא"כ הו"ל ישראל קבלו הנאה ושכר כדי להתחייב בשעבוד הגם דהיא דשא"ק דשפיר חל החיוב כד' רוב הפוס' ז"ל וא"כ דבריכם למה שאתם באים להוציאם תו"ז בכח טענת דשא"ק כיון שאתם מודים דבקבל המתחייב שכר והנאה שפיר מתחייב גם בדשא"ק ופרעה לא ידע דהריטב"א ודעימיה פליגי ע"ז ויכולים ישראל לטעון קי"ל כוותייהו וק"ל: וזה ג"כ אפשר כה"כ הן רבים עתה עם הארץ דייקא דלהם ניתנה הארץ הידועה כמשז"ל ע"פ וזהב הארץ וכו' כנז"ל שנתן להם ה' הארץ בשכר השעבוד וא"כ שפיר מתחייבי ישר' בשעבוד הגם דהוי דשא"ק וא"כ והשבתם אותם מסב' תו"ז אתמהא וק"ל: ובדרך זו אלך להבין בזה ויכוח מרע"ה עם יתרו הנאמרים באמת בפ' בהעלותך וכ"ת ויאמר משה לחובב וכו' נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה איתנו והטבנו לך כי ה' דיבר טוב על ישר'. ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי וא"מ אלך. ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי ע"כ ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעינים. והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר יטיב ה' עמנו והט"ל ע"כ. ויל"ד במ"ש כי ה' דיבר טוב על ישר' מה כוונתו בזה ועיל"ד במ"ש יתרו לא אלך וכו' ואמרז"ל שאמר יתרו לא אניח את הודאי ואטול את: הספק ועיל"ד דמה חידש לו מרע"ה במה שחזר לומר לו אל נא תעזוב אותנו כע"כ ידעת ח"ב ודרז"ל אתה ידעת חן שניתן לאבותינו במצרים ונסים שנעשו לנו במדבר. עיל"ד או' והיית ל"ל והיה כי תלך עמנו וכו' דלמה חזר לו' לו כן אחר שכבר אמ"ל לכה איתנו והט"ל וכבר בדרושים אחרים פירשתי בעניותי המשך הני מק"ק בפנים שונים ומשם באר"ה: ואולם עפ"י דרכנו אפ"ל באו"א דכוונת מרע"ה לומר ליתרו דמתנת הארץ נתנה ה' לנו בשכר קבלת התורה כדי שלא לטעון בקבלת התו' קי"ל כהרמב"ם ורבותיו דס"ל דאא"מ בדשא"ק ולכן נתן לנו הארץ ובזה לא נוכ"ל קי"ל לדעת רוב הפוס' דס"ל דאם קבל המתחייב בדשא"ק שכר והנאה שפיר מתחייב גם בדשא"ק וזה רמז לו באו' כי ה' דיבר טוב ע"י ואין טוב אלא תורה כידוע א"כ לכה איתנו והט"ל והשיבו יתרו לא אלך וכו' לא אניח את הודאי וכו' כלומר כיון דאיכא הריטב"א ודעימיה דס"ל דאפי' קבל שכר המתחייב בדשא"ק עכ"ז ל"מ לד' הרמב"ם ורבותיו ז"ל א"כ הו"ל ס' ומידי פלו' ל"ן ולמחר יטענו ישראל קי"ל כמ"ד הכי דל"מ וקי"ל כהרמב"ם ויחזור ה' ממתנתו דלא שדי זוזי בכדי כנז"ל וא"כ הו"ל ספק ולא אניח את הודאי וכו' חזר מרע"ה להוכיח לו שכבר הקב"ה פסק הדין דאדם מתחייב בדשא"ק כשקבל המתחייב שכר והנאה דהא אתה ידעת חן שניתן לנו במצרים וזכינו ברכוש חלף הנאת המצריים בעבודתנו להם וגם הנסים שעשה ה' לנו במדבר דאין לנו הנאה גדולה מזי ואחר שקבלנו שכר והנאה בעד קבלתנו התי' מטעם שכן פסק ה' הדין הו"ל אנן כאילו קבלנו עלינו סברת הפוסק שסובר כן ואין אנו יכולים לטעון עוד שום קי"ל וגם אתה והיית לנו לעינים ובההיא הנאה שנקבל מינך והיה הטוב וכו' והט"ל הגם דאנו מתחייבים לך בדשא"ק וק"ל: א"נ במ"ש השא"י דמדין בנים זכינו בא"י כנז"ל וז"ש משה כי ה' דיבר טוב על ישר' שקראם בני בכורי ישראל וידוע דר"מ סבר דישר' קרויים בנים לה' אפי' עע"ז כמש"ה בנים משחיתים ור"י פליג עליה וס"ל דבזמן שאערש"מ אית להו דין עבדים ולזה השיבו יתרו לא אניח את הודאי וכו' דאפשר דהלכה כר"י וכשאין ישר' ערש"מ נוטל את הארץ מידם דאינם זוכים עוד בה כיון דהדר דינייהי כעבדים לזה השיבו מרע"ה אל נ"א תע"א בטענה זו על לעתיד שמא יחטאו ישראל ויהיה דינם כעבדים כס' ר"י דלעת עתה כולנו עושין רש"מ וז"ש אל נ"א ר"ל עכשיו ואין לך לעזוב אותנו בעבור העתיד להיות ועוד כע"כ ידעת ח"ב חן שניתן לנו במצרים בני בכורי ישראל והנסים שעשה ה' לנו הגם דבמצרים היו גוי מק"ג ומה אלו אף אלו ועכ"ז קראם בנים מזה מוכח דפסק ה' הדין כר"מ דאפי' בז' שא"ע רש"מ דין בנים לה' יש לנו והיה כי תלך עמנו והיית לנו לעינים לגייר גיורים גם אתה יהיה לך דין בן לה' והיה הטוב וכו' כי כמונו כמוך ממש וק"ל: ועפ"י הקדמתנו בדין דשא"ק הנ"ל אפ"ל עוד כוונת המגיד במ"ש ברוך שומר הבטחתו לישראל ב"ה וכו' בהק"ע מ"ש בפ' חלק דבימי אלכסנדרוס מוקדון באו בני מצרים ותבעו לפניו מישראל תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממצרים והשיבם גביהא ב"פ ממ"ש בתורה ומושב וכו' תנו לנו שכר עבודתינו ת"ל שנה יע"ש ואפ"ל דבני מצרים היו סבורים דיצאו ישר' ממצרים ק"ז משום דהעבדות הו"ל דשא"ק ול"מ לד' הרמב"ם ורבותיו ז"ל ופסק ה' הל' כוותייהו ולזה הוציאם תו"ז וא"כ לפי"ז גם הם אינם חייבי' ברכוש מטע"ז גופיה דהו"ל דשא"ק דא"א לדונם כבי תרי ולכך השיבם גב"פ ממ"ש בתורה ומושב וכו' ת"ל שנה ונשתעבדו ת"ל שנה הגם דהוי דשא"ק כד' רוב הפוס' דפליגי ע"ד הרמב"ם ורבותיו ולפי"ז גם הם בני מצרים חייבים ברכוש הגם דהוי דשא"ק והשתא הכא כשבאו לדון עם ישראל על הרכוש ישראל הם המוחזקים בביזת מצרים ומצ"ל קי"ל כרוב הפוס' החולקין ע"ד הרמב"ם כנ"ל אכן הקב"ה מצי פטר נפשיה הוה מחיוב הרכוש מט' דהו"ל דשא"ק ומצ"ל קי"ל כהרמב"ם ועם דבעבדות ועינוי תפס השיטה דלא כהרמב"ם ור' שאני התם דעכ"פ השנים הם קצובין ומצ"ל קי"ל כרש"י וכמש"ל א"נ דהוה מצ"ל קי"ל כמהרש"ח והפ"מ דס"ל דבקבל המתחייב בדשא"ק הנאה ושכר שפיר מתחייב לכ"ע וכאן נתן להם הארץ בשכר השעבוד כנז"ל וז"ש המגיד ברוך שומר וכו' כלו' דהגם דלפו"ד הוה מצי ה' לפטור עצמו מהבטחת הרכוש כנז"ל עכ"ז בה' עצום עושה דברו לפנים משוה"ד ונתן לנו רכ"ג כמו שהבטיחנו וא"ת דאכתי לא הועלנו כלום דלמחר יבואו בני מצרים ויתבעונו בדין להחזיר להם כל רכושם כאשר כן היה מעשה באמת בימי אל"מ כנז"ל לז"א אין לחוש מהם כלל שהרי הקב"ה מחשב את הק"ץ שנים החסרים וכתב בתורה ומושב וכו' ת"ל שנה כדי שלא יטענו כן בתר הכי בני מצרים וא"ת אחר האמת איך חייבם ה' למצריים ברכוש אחר די"ל טענת קי"ל כהרמב"ם דאא"מ בדשא"ק לזה השיב המגיד בעצם לעשות מ"ש לאאע"ה וכו' כלו' עשה כן כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' כדפי' בד' ר' ינאי כמש"ל: וכתב הרב ברכת מועדיך לחיים ז"ל בח"ב בדרוש שבת זכור דכי היכי דס"ל לכ"ע וגם הרמב"ם רבותיו דהפוסק לזון בת אשתו ה' שנים דחייב הגם דהוי דשא"ק מטעם דפסק בשעת נישואין דאגב חדוותיה מתחייב גם בדשא"ק דה"ה והוא הטעם ככל דוכתא דאית ליה שמחה למתחייב בדשא"ק שפיר חל החיוב עליו אגב חדוותיה וכמו כן הנודר בעת צרתו אפי' נדר דשא"ק חייב לשלם נדרו כמש"ה וירד יעקב נדר וכו' יעש"ב: ובכן ז"ש ויוציאם בכסף וזהב שהוא הרכוש שלקחו וינצלו א"מ ולא תחשוב דח"ו גזל הוא בידם דשלא כדין לקחוהו כיון דהוא דשא"ק לז"א ואין בשבטיו כושל דלא נכשלו ח"ו באיסור גזל יען דבכה"ג לכ"ע מתחייבים המצריים ברכוש משום כי שמח מצרים בצאתם ואגב