פני יצחק חלק ו קלב

א"כ נמצ"ל דהקב"ה הציל לישראל בטענת אונם דאנוס רחמנא פטריה א"כ גם בקבלת התורה אנוסים היינו ע"י כפיית ההר וז"ש למה ה' יחרה אפך בעמך על עון העגל הלא הם אנוסים בקבלת התורה ע"י כפיית ההר וא"ת דמנל"ן דאנוס פטור הוא מדיני שמים ג"כ לז"א דהא אשר הוצאת וכו' בטענת אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון ואין לך ראיה גדולה מזו וק"ל: אמנם עפ"י דרכנו יתפרש באו"א דכבר הקדמני דמה שהוציאנו ה' ממצרים תו"ז אינו אלא מכח טענת קי"ל כהרמב"ם ורבותיו דס"ל דאא"מ בדשא"ק כנז"ל. והנה נודע חקירת חכם הרב מתתיה ז"ל בפ' תשא והשא"י ז"ל בפ' שלח לך דכיון דתוה"ק ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכו' א"כ הו"ל דשא"ק ואיך מתחייבים ישר בקבלת התורה מאחר דמנ"ל קי"ל כהרמב"ם ורבותיו דאא"מ בדשא"ק וכמה תי' נאמרו ע"ז: וזהו טענת מרע"ה למה ה' יחרה אפך בעמך על שעברו על אנכי ולי"ל כיון דלא נתחייבו ישראל בקיום התו' דמצ"ל קי"ל כהרמב"ם ז"ל דאא"מ בדשא"ק וא"ת דהל' אזלא כרוב הפוס' דפליגי וס"ל דאדם מתחייב בדשא"ק אתמהא טובא דהלא אשר הוצאת וכו' בכח טענת קי"ל כהרמב"ם וכנז"ל וא"כ למה ה' יחא"ב ב כיון דהם ילפי מינך דמצ"ל קי"ל כהרמב"ם ורבותיו ז"ל ולית עלייהו חיוב לקיים התו' כיון דהיא דשא"ק וק"ל: ובזה אפ"ל כה"כ ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור וכו' בהק"ע מ"ש הרב משל"מ ז"ל בפי"א דמכירה משם הריטב"א ז"ל וז"ל וסבור הייתי לומר דמודה הרמב"ם במי שמקבל שכר לזון זמן ידוע דהוא חייב שלא אמר אלא דרך מתנה וג"ח ואין זה בדבריו דא"כ בפוסק לזון את בת אשתו הוא שכר שנשאת לו האשה הזאת ועוד ערב יוכיח שהלווהו זה על אמונתו ואפי"ה ס"ל להרמב"ם דערב על דשא"ק פטור אל"ו דלא שאני ליה מהאי להאי עכ"ל: ולא זכיתי להבין ד"ק בראייתו מדין ערב דהא האי טעמא דמשום דעל אמונתו הלוהו גמר ומשעבד נפשיה לא נאמר בש"ס רק לסלק ריעותא דאסמכתא ערבות דסתם ערבות הוי אסמכתא וא"כ דיינו לסלק האסמכתא מטע"ז אך לא יפה כח טע"ז לסלק ג"כ הריעותא בדשא"ק דהו"ל בערב תרתי לריעותא דהם אס' ודשא"ק דהא דס"ל להרמב"ם ורבותיו דאא"מ בדשא"ק לאו מטעם אס' נגעו בה כלל אלא משום דהו"ל כמתנה ואין כאן דבר ידוע ומצוי שנתנו במתנה וכמ"ש כן להדיא הרמב"ם ז"ל כנז"ל וא"כ הגם דנימא דאם המתחייב בדשא"ק קבל הנאה ושכר מן המקבל בעד מה שנתחייב לו דשא"ק מודה הרמב"ם דחייב עכ"ז בערב על דשא"ק יודו הרמב"ם ורבותיו ז"ל דלא משתעבד בדשא"ק כיון דאית ביה ב' לריעותא וכנז"ל ולא אהני האי טעמא דעל אמונתו הלווהו להיות נחשב ג"כ כאילו קבל הנאה ושכר על ערבותו דשא"ק כדי שנאמר דחל עליו חיוב ערבותו אפי' שהוא דשא""ק אלא הו"ל כאילו ערב בחינם על דשא"ק דל"מ ודי שנאמר דאהני האי טעמא דעל אמונתו הלווהו לסלק האסמכתא לבד דרכו דלא לוסיף עלה: אמנם כבר כתב עוד המשל"מ ז"ל שם שמהרש"א והרפז"מ ז"ל הכי ס"ל בד' הרמב"ם ורבותיו ז"ל דאם המתחייב בדשא"ק קבל שום הנאה ושכר כדי שיתחייב חיוב זה בדשא""ק מודי דמתחייב שפיר דאגב הנאה דידיה גמר ומשעבד נפשיה גם בדשא"ק וכ"כ הרב חש"ש ז"ל בסי' ס' הגב"י אות ל"ב משם כמה פוס' ז"ל ושו"ר שכ"כ הרב עה"ש ז"ל בח"מ סי' ס' אות י"ד יע"ש וע"ע במ"ש אני עני בסה"ק פנ"י ח"א סי' כ"ד יעש"ב: עכ"פ דין זה מידי פלוגתא ל"ן אכן הקב"ה ס"ל להלכה כד' הפוס' דס"ל דאם קבל המתחייב בדשא' ז'"ק איזה הנאה ושכר בעד חיובו לדשא"ק מהני ושפיר מתחייב הגם דהוא ושאי"ק ולהכי נתן לישראל ארצות גויים ועמל לאומים בירושה ומתנה כדי שעי"ז שקבלו הנאה ושכר שפיר מתחייבי בקיום התו' והמצות אפי' שהם דשא"ק וז"ש ויתן להם ארצות גויים וכו' בעבור ישמרו חוקיו וכו' דאל"ה היו יכולים לפטור עצמם מקבלתם התוה"מ בט' קי"ל כהרמב"ם ורבותיו ז"ל דס"ל דאא"מ בדשא'"ק כנז"ל: וזה אפשר כה"כ כי לקח טוב נתתי לכם שהיא ארצות גויים וכיון שכן מאחר שקבלתם ממני שכר והנאה מרובה א"כ תורתי אל תעזובו בט' קי"ל דבכה"ג דקבלתם שכר והנאה לכ"ע מהני להתחייב גם בדשא'"ק לדעת כמה מהפוס' ז"ל דס"ל הכי, ואני סובר דהלכתא כוותייהו אזלא וק"ל: וזה אפשר כוונת המן הרשע באומרו ישנו עם אחד שהיה שרוי עם זה במקום אחד על אדמתם להם ה' בשכר קבלתם התי' כדי שלא יטענו קי"ל כהרמב"ם ורבותיו וכעת הוא מפוזר ומפורד בה"ע ודתיהם שונות מכל עם שאין לדתיהם קצבה וגבול כלל ויכולים לטעון כעת קי"ל כמ"ד דאא"מ בדשא"ק ועכ"ז את דתי המלך אינם עושים במרד ובמעל עם שיש להם מקום פטור לפטור עצמם מקיום התו' בט' קי"ל א"כ למלך אין שוה להניחם וק"ל: ובקוטב זה אפ"ל כוונת משז"ל דאמר ה' למרע"ה אם סלח נא אתה מבקש בטל אעב"ן ואם אעב"ן א"מ בטל סלח נא דהכוונה ממ"ן אם ס"ן א"מ בטענתך בעדם שיכו"ל קי"ל כמ"ד דאא"מ בדשא"ק אפי' קבל המתחייב בדשא"ק שכר והנאה א"כ גם אני חוזר בי ממתנת הארץ להם דלא שדי איניש זוזי בכדי ולפי טענתך בעדם הנז' א"כ בטל אעב"ן דהדרי בי מליתננה לישראל דאעיק"ד לא נתתיה לכם אלא בשכר שיקיימו התו' הגם דהוי דשא"ק ככת הפוס' דסל"ה. ואם אעב"ן א"מ וס"ל כס' הפוס' דס"ל דאם קבל המתחייב הנאה ושכר שפיר מתחייב גם בדשא"ק לכ"ע א"כ למפרע מתחייבי ישראל בעון העגל וא"כ בטל ס"ן דלא יוכלו לטעון עוד קי"ל כהרמב"ם ורבותיו ז"ל וכמובן וק"ל: א"נ באו"א אפ"ל כוונת המד' הנ"ל במ"ש הרב שא"י ז"ל בפ' ש"ל בישוב חקירת הרב מתתיה ז"ל הנ"ל והוא דמדין בנים מתחייבים ישר' בקיום התו' עם שהיא דשא"ק וגם א"י אין אנו זוכים בה כי אם מדין בנים דאילו מדין עבדים ל"מ יעש"ב מילתא בט' לפו"ד: וז"ש אם ס"ן א"מ מט' דהתורה חשיב דשא"ק ואתה סבור דישראל דין עבדים לי יש להם א"כ בטל אעב"ן דלית לכו זכות בגווה ואם אעב"ן א"מ דאתה סבור דזכו בה ישר' מדין בנים א"כ בטל ס"ן דלפי"ז לא מצית תו לטעון בעדם טענת דשא"ק כלל כיון דדין בנים י"ל וק"ל: וזה עצמו כה"כ כי לקח טוב שהיא א"י נתתי לכם מדין בנים א"כ תורתי אל תעזובו בט' דשא"ק וק"ל. וז"ש ויתן להם ארצות גויים וכו' מדין בנים בעבור י"ח וכו' ולא יטענו טענת דשא"ק וק"ל: ובזה אפ"ל כה"כ ויוציאם בכסף וזהב וכו' והוא דידוע דע"י שעבוד מצרים זכינו בארץ כמ"ש במה אדע וכו' ידוע תדע וכו' וגם ארז"ל וילך אל ארץ וכו' ושבט לוי לא נשתעבד והט' מפני שלא נטל חלק בארץ כנז"ל וזה אפשר כוונת אתם למה ור"ל דפרעה הבין דמרע"ה בא להוציאם תו"ז בטענה דהשעבוד הוא דשא"ק ול"מ כדס"ל להרמב"ם ורבותיו ז"ל וע"ז טען פרעה אתם למה