פני יצחק חלק ו קל

וטעם אילו היו שוהים וכו' א"כ מכל הני טעמי תריצי הללו הסכים ה' להוציאם תו"ז וכולם רמזם הכתוב הנז"ל: וז"ש וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י כלומר הנואקים דלמה נפל הגורל עליהם דוקא שהם בני ישראל ולא גם על בני עשיו ג"כ דהלא אח עשיו ליעקב וגם זוהי שקשה אשר מצרים דהם הכניסו עצמם בתגר זה ואני לא אמרתי אלא בארץ ל"ל וגם מעבידים אותם בע"ז שלהם ואילו היו שוהין וכו' וגם ראיתי את הלחץ וכו' כלו' דמבזבזים בהם הרבה מאד מכל אלין טעמי תריצי הסכמתי וארד להצילו וכו' וק"ל: וזה אפשר כה"כ ותרא את עוני אבותינו במצרים וכו' כי ידעת כי הזידו עליהם דדייק לומר במצרים דמי הכניסם בתגר זה וגם כי ידעת כי הזידו עליהם שבזבזו בהם מאד ע"ד אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה וכמ"ש הראב"ד ז"ל ותעש לך שם כהיום הזה להוציאם תו"ז ולפסוק הדין כהרי"ף והרא"ש ז"ל וכמדובר: ובזה אפ"ל כה"כ עתה תראה אשר אעשה לפרעה וכו' דיל"ד מאי עתה דקאמר אכן הכוונה הוא עתה שגזר פרעה תכבד העבודה וכו' ומרע"ה נתרעם למה הרעות וכו' לז"א עתה שהכביד פרעה עולו עליהם ואין לך מבזבז גדול מזה תראה אשר אעשה לפרעה דעי"ז בדו"ד בי"ח ישלחם וכו' עפ"י הדין הגמור שאני פוסק הלכה כהרי"ף והרא"ש ז"ל דב"ד נזקקין למלוה אפי' בתו"ז וכנז"ל וק"ל. וע"ע בס' דרכי איש בד"מ ע"ג דפי' הכ' הנז' עד"ז באו"א וגם בזה פי' הכ' ויאמר ה' ראה ראיתי וכו' יעש"ב: עוד נלע"ד ט"א לישוב חקירת הנז' עד"ז עפ"י מ"ש הרב אש דת ז"ל דהא דארז"ל משנולד, יצחק התחיל המנין מתלא תלי בפלו' דהרשב"א עם מרן הב"י בח"מ סי' מ"ט בשטר שכתוב בו אני יוסף ן' שמעון נר"ו ויש. בעיר ב' יב"ש אחד אביו מת ואחד אביו חי דתיבת נר"ו להרשב"א ז"ל קאי על האב דסמיך לנרו והוי סי' ולמרן ז"ל תיבת נרו על יוסף אלפני פניו וגם קרא כי גר יהיה זרעך ועוע"א ת' שנה האי ת' שנה למרן ז"ל קאי נמי אגירות דלפ"פ ושפיר מנינן משנולד יצחק אכן להרשב"א ז"ל לא קאי ת' שנה רק על ועוע"א ולא יתכן לומר תי' משנולד יצחק אתד"ק יעש"ב: ובכן לפי"ז זוהי סיבה שהוצרך ה' לו' לפרעה דרך ג' ימים וכו' כדי שלא יטעון קי"ל כהרשב"א ז"ל וכמש"ל וזה אפ"ל דרך צחות כה"כ ויקם מלך חדש ע"מ אשר לא ידע את יוסף שנתחדשו גזירותיו לטעון קי"ל כהרשב"א ז"ל אשר לא ידע את יוסף כלו' לא שמיע ליה כלו' לא ס"ל סברת מרן ב"י ז"ל דפליג ולדעת מרן ז"ל שפיר מנינן משנולד יצחק וכמדובר: ועוד אפ"ל ט"א לישוב חקירת הר"ן ז"ל עפ"י משז"ל דקושי השיעבוד השלים המנין וכתבו ז"ל דתי' זה לא יכון אלא למ"ד ו' לחלק וה"נ או ועבדום או ועינו והם דעבדו תרתי ב' רעות עבדות ועינוי א"כ י"ל ק"ה ה"ה כן למ"ד ו' להוסיף לא יכון תי' זה ולזה כשהסכים ה' להוציאם תו"ז כמ"ד ו' לחלק הוצרך לומר דרך ג"י כדי שלא יטעון פרעה קי"ל כמ"ד ו' להוסיף וכמדובר ובזה פי' הרב שמע יעקב כה"כ ויקם מלך חדש על מצרים אשר ל"י א"י יעש"ב: עוד אפ"ל ט"א לישוב חקירת הר"ן ז"ל בהקדים לפרש לענ"ד מאמר ר' ינאי דאמר דבר נא אין נא אלא לשין בקשה וכו' כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' והקושי מבואר ואפ"ל בהק' סברת הרמב"ם ורבותיו ז"ל דבפי"א דמכירה דס"ל דאין אדם מתחייב בדשא"ק אעפ"י שקנו מידו כגון שאמר הריני חייב לזון לפ' ה' שנים לא נשתעבד שזה כמו מתנה היא ואין כאן דבר ידוע ומצוי שנתנו במתנה ומפני מה אמרו הפוסק עם אשתו לזון את בתה ה' שנים שחייב מפני שפסק בעת הנישואין וכו' עכ"ל. והשיגו הראב"ד ואמר דאינו יודע מאין הורו שהרי הקשו מאותה משנה לר"ל וסייעו לר"י והיו סבורים שאינה בשטרי פסיקתא ור"ל הוא שהעמידה בכך וכו' עכ"ל והרב המגיד ז"ל שם כתב ע"ז וז"ל ובאמת דהכי הוא וכו' ומ"מ אין זו ראיה שלא היה ק' ג"כ לר"י אחר שהוא דשא"ק ולימא ר"ל וליטעמיך דשא"ק הוא אלא מאי איל"ל בש"פ וכו' שהרי בכ"מ יכו"ל וליטעמיך ואינו מק' אבל לדין המחבר ורבותיו איני יודע להם ראיה ודעת הרמב"ן והרשב"א כד' הראב"ד עכ"ל: והדבר הקשה ע"ד הה"מ ז"ל הללו במ"ש דהוה מצ"ל וליטעמיך וכו' כאילו הדבר פשוט אצלו דר"י ור"ל ס"ל דאא"מ בדשא"ק וקל"ט דהא איפכא שמעינן להו לתרווייהו דאדם מתחייב ומשתעבד בדשא"ק כדאיתא בגיטין בפ' הניזקין בד"ן ע"ב גבי מתני' דאין מוציאים לאכילת פירות ולש"ק ולמזון האשה והבנות מנ"מ ואמרי' עלה בש"ס מ"ט אמר עולא אמר"ל לפי שאינם כתובים ופריך והא מזון האשה והבנות דכמאן דכתיבי דמי וקתני דאין מוציאי' ומשני מעיק' הכי אתקון כתובים הם אצל בנ"ח ולא אצל משו' וכן אמר"א אמר"י לפי שאין כתובים וכו' ר"ח אמר לפי שאין קצובים אבע"ל לר"ח קצובין וכתובים בעי או"ד קצובים אעפ"י שאינם כתו' וכו' מיתיב ר"ה מתו בנותיהן ניזונות מבנ"ח והיא ניזונת מנ"מ וק' לעולא ומשני הכא כשקנו מידו אי הכי בנות נמי ותי' כשקנו לזו ול"ק לזו וכו' ע"כ הסוגייא: הא קמן דר"י ור"ל תרווייהו ס"ל דאדם משתעבד בדשא"ק דקא יהבי טעמא למתני' לפי שאינם כתו' אף דלא הוו קצובין לא אכפת להו בהא כלל. ועל מאי דבעי הש"ס אליבא דר"ח אי בעי קצו' וכתו' כתבו התוס' שם דלר"ל לא קא מבע"ל אי כתו' וקצו' בעי או"ל עכ"ל ור"ל דהאמת דלר"ל ור"י לא מצ"ל דבעו קצו' נמי דא"כ מאי פריך מהבנות שאי"ן מנ"מ כיון דהו"ל דשא"ק ולא היה התרצן מכניס עצמו בדוחקים לו' דמעיק' הכי תקון וכ"כ הרב פני יהושע ז"ל בכוונת דברי התוס' ז"ל יע"ש: והרב ש"ך ז"ל בח"מ סי' ס' סקי"ב כתב דהרמב"ם ז"ל פסק כר"ח דאשכחן בירוש' דר"י דאיהו גופיה מד' דירוש' אייתי דברי ר"ח לבד וכו' יע"ש ולא ידעתי מה ראיה היא זו שלא הבי"ד ר"ל אחר דר"י עצמו ס"ל בש"ס דילן כר"ל ואין לומר דר"י הדר ביה בירוש' דהא תלמוד ירוש' קדים טובא לתלמודא דידן כידוע וליכא למימר דסתמא דש"ס דילן לא ידע דהדר ביה ר"י דהא קי"ל דהיכא דהירוש' פליג עם הבבלי נקטי' כתלמוד בבלי וה"ט משום דתלמוד דידן ידע הש"ס ירוש' ופליג עליה ונקטי' כש"ס דילן דהוא בתרא וכיון שלא הביא ר"י את דברי עצמו בירוש' היה צריך שלא להביאם בש"ס דילן דהרי בודאי דהדר ביה אל"ו דאין מזה שום הוכחה וכמובן ועיין בס' י"מ בכללי ב' התלמודים מ"ש בזה יע"ש. ועל משה"ק הרש"ך ז"ל שם ע"ד הרמב"ם דהגם דנימא דפסק כר"ח הרי ר"ח גופיה ס"ל דמבני חרי מיהא גבי אף דאינו קצוב והצ"ע תריץ יטיב הרב פנ"י ז"ל שם שיש לחלק בין שחייבוהו ב"ד להיכא דחייב הוא את עצמו דהיכא דחייבוהו מב"ד מודה ר"ח דאפי' דאינו קצוב מתחייב הוא מבנ"ח ברם במחייב א"ע גם מבנ"ח לא גבי יע"ש. ולא נחה דעתי להעמיס חי' זה לס' ר"ל ור"י נמי ולומר כן בדעתם דע"כ לא ס"ל דגם בדשא"ק משתעבד גם לגבות ממשעבדי אלא בחייבוהו ב"ד אבל במחייב א"ע אפי' מבנ"ח לא גבי דזה ודאי דוחק עצום חדא דבעינן למיחת ב' מדרגות דבחייוב ב"ד גבי גם ממשעבדי ובמחייב א"ע גם מבנ"ח לא גבי זאת ועוד הן אמת