פני יצחק חלק ו קכו

די לאברהם הוא במילה שאמ"ל אני אל שדי ושם רמז של המילה וגם ליצחק וליעקב שהבטחתים שיש שטר ב' של המילה במתנת הארץ ולא אמרתי להם תנאי הגלות וגם הקימותי ר"ל ביטלתי את בריתי דבין הבתרים כפי' הרב ז"ל ואזכור את בריתי שהוא שטר הב' של המילה ואני תופס אותו לעיקר לבטל שטר הא' לכן וכו' ככל מ"ש הוא ז"ל וק"ל: ובזה אפ"ל כוונת הק"ו דמרע"ה הן בנ"י לא שמעו אלי ואיך יש"פ וכו' דרבים שאלו דק"ו פריכא הוא אכן עם האמור א"ש והכי קאמר תחי' דיבר וידבר משה כן אל בנ"י לקבל עליהם אלהותו ית' ולתפוס עיקר כס' הרי"ף ורש"י ז"ל לקיים שטר הב' של המילה כמו שלימדם להועיל ה' ברחמיו שעי"ז יצולו מהגלות ולא שמעו לו מק"ר ומע"ז שבידם שלא רצו לפרוש מע"ז ולקבל אלהותו ית' וז"ש הן בנ"י שבנקל יכולים לפרוש מהע"ז ולקיים שטר הב' לקבל אלהותו ית' כדי שיצאו תו"ז ועכ"ז לא שמעו אלי ואיך יש"פ להוציאם תו"ז בכח שטר הב' דהמילה אחר דישראל גופייהו לא קבילו עלייהו לעשות כן ולפי"ז נמצא דק"ו חזק הוא ולית ליה פירכא וכמובן: וזה אפשר כה"כ דנחמיה אתה הוא ה' הא' אשר בחרת באברם וכרות עמו הברית שם רמז לשטר הב' דהמילה לתת לו א"א כנען וכו' ועי"ז ותרא את עוני אבותי' ותפסת עיקר כהרי"ף ורש"י דס"ל דביטל ב' את הא' לגמרי והוצאתם תו"ז וק"ל: ועפי"ז אפ"ל כה"כ אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וכו' ואביא אתכם אלי כלו' שתפסתי עיקר שטר הב' דמילה וכהרי"ף ורש"י ז"ל והוצאתי אתכם תו"ז מטעם ואביא אתכם אלי שקבלתם אלהותי הכ' בשטר הב' דמילה ולזה אני מזהיר אתכם שתתמידו בזה וז"ש ועתה אם שמע תש"ב ושמרתם את בריתי זו ברית מילה כמשז"ל והיית"ם ל"י סגול"ה ס"ת מילה הכתובה בשטר הב' בתנאי קבלת אלהותי אם כן תהיו תמיד גם אני אעשה זאת לכם אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו"ק שאיני ממליך ולא משליט עליכם שום אומה ולשון אלא אני לבדי מלך עליכם כמשז"ל וק"ל: ובזה פי' עוד הרב חיד"א ז"ל שם מאמר ר' ינאי דבר נא אין נא אלא לשון בקשה לך ואמ"ל וישאלו וכו' כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' ע"כ והקושי מבואר דהא עצום עושה דברו ועם האמור יובן דהנה איכא ט"א בדרז"ל ליצי"מ תו"ז מט' דמשנולד יצחק התחיל המנין וזה אינו למ"ד דא"י אינה מוחזקת לנו מאבותינו אך למ"ד מוחזקת ל"מ טע"ז דבארץ ל"ל כתיב ועכצ"ל דנקטינן עיקר כשטר הב' של המילה וכד' הרי"ף ורש"י ולפי"ד אינו מן הדין לזכות ברכוש כיון דקרא דואח"כ יצאו בר"ג שם נאמר בשטר הא' דבין הבתרים וכבר בטולי בטליה וא"כ אינו חייב בדין הקב"ה לתת לנו רכוש מצרים כלל אכן כדי שלא יאמר אותו צדיק דכבר נשלמו ת' שנה משנולד יצחק ונמצא דועבדום וע"א קיים בהם וכו' עם דלדידי אין האמת כן כיון דא"י מוחזקת להם וטעם יצי"מ תו"ז אינו אלא משום דתפסתי עיקר כשטר הב' וא"כ לית להו שום זכות ברכוש מ"מ כדי שלא יאמר א"צ וכו' וק"ל אתד"ק וש"י : ואני ברגליו אעבורה לפרש לענ"ד מאמר ר' ינאי הנז' באו"א בהק' מ"ש בש"ס דביצה ד"ך ההוא דאמר הבו ת' זוזי לפ' ולינסוב ברתי אמר"ה ת' זוזי שקיל וברתיה אי בעי נסיב וא"ב ל"ן והרז"ה ז"ל בס' המאור פי' דהט' מפני שהקדים המעשה לתנאי דהתנאי בטל והמעשה קיים ולכך זוזי שקיל וברתיה אי בעי נסיב והשיגו הראב"ד ז"ל דכל מ"ש חכמים תנאי כפול ותנאי קודם למעשה אינו אלא כשהמעשה נעשה מיד כגון נתינת גט בתנאי שאין התנאי מבטל נתינת הגט שנעשה למפרע אא"כ נעשה התנאי כראוי כבגוב"ר שהיו מבקשים המעשה שיתן להם נחלתם מיד וע"כ הוצרך משה לתנאי כפול ותנאי קודם למעשה שאם לא יקיימו אותו ינטל אותה נחלה מידם וכו' אבל בדבר שלא נעשה בו שום מעשה מיד כגון ז"ש הבו ת' זוזי לפ' ויקח בתי לית דין ול"ד שאם לא יקח לא יטול אף שלא כפל התנאי אבל הט' כמ"ש הרב דהם ב' מתנות ואינם תלויים זב"ז כיון שלא אמר אם עכ"ל. וכתב הרמב"ן ז"ל במלחמות וז"ל ויש לשאול כפי"ד הראב"ד הא גבי נדרים אמרו לחולין שאוכל לך אסור והט' משום דמכלל הן אתה שומע לאו ומ לאו אתה שומע הן ואמרי' בש"ס סברוה מאי לחולי חולין ליהוי אלא קרבן מני מתני' אי ר"מ לית ליה לאו אתה ש"ה ע"כ וכפי"ד הראב"ד אפי' תימא ר"מ הכא דליכא מעשה מיד ועוד הק' ממ"ש בשבועות א ויברכך ויטיב לך ר"מ מחייב וחכמים פוטרים והא ר"מ לית ליה מכלל לאו אש"ה ומשני איפוך ולפי"ד הראב"ד מאי קו' לעולם לא תיפוך כי לית ליה במעשה הנעשה מיד אבל היכא שהמעשה לבסוף אית ליה מכל וכו' ולכך מחייב ותי' דלא אמרה הראב"ד דאית ליה לר"מ מכלל וכו' כשהמעשה אינו מיד כי אם דוקא לבטל דבר שלא נגמר בו המעשה התם דוקא אית ליה מכלל וכו' אבל לא אלים ליה מכלל וכו' להיות נידר כגון לא חולין דמשמע אלא קרבן ויהיה נדור אסור לאכול משל חבירו וכן לא אלים מכלל וכו' לעשות מעשה שיהיה מוכה ומקולל דמעשה מכללא לית ליה עכ"ל יעש"ב: ויש להבין לסברת הראב"ד והרמב"ן ז"ל דס"ל דכשלא נעשה המעשה מיד לא בעינן משפטי התנאים דא"כ מאי פריך בש"ס דקידושין לרחב"ג מקראי דאם תטיב וכו' ואם תאבו וכו' ומקראי אחריני דהרי בהני קראי לא נעשה המעשה מיד וא"כ מאי פריך בשלמא לר"מ וכו' והלא גם לר"מ ק"ט למאי אצט' בהו הכפל ואם כה נאמר כתי' הרמב"ן ז"ל דמעשה מכללא לית ליה לר"מ ובהני קראי אית בהו מכלל וכו' מעשה העונש ולכך אצט' הכפל לאשמועינן המעשה דלא הוה שמעינן לה מכללא א"כ מאי פריך לרחב"ג למה לי הלא גם לרחב"ג נימא הכי דלכך אצט' הכפל ולא פליגי ר"מ ורחב"ג בהא ואם המקשן לא ידע מזה הי"ל לתרצן להשיבו דלדידך מי ניחא אלא מאי אית רנה לך לומר דמעשה מכללא לית ליה לר"מ א"כ גם לרחב"ג נימא הכי ואחר החיפוש ראיתי בס' הרב כסא אליהו באה"ע סי' ל"ח שהק' כן להראב"ד ודעי' והצ"ע יע"ש: ולפי חומר הנושא נלע"ד ליישב במ"ש התוס' ז"ל במס' קידושין דמ"ט גבי קדשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר וה"ה בוגרת רב אמר ה"ה בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישינן לקידושי ב' ואוקמה בש"ס דקדיש ביומא דמשלם שית רב אמר מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת ושמואל אמר השתא הוא דאיבגרה ופריך לשמואל מאי שנא ממקוה שנמדד ונמצא חסר וכו' ומשני ש"ה דהעמד טמא ע"ח ואיכא ב' לריעותא הכא חדא לרי' והק' התוס' שם דלרב נמי ק' דע"כ ל"א רב אלא משום דליכא חזקת נערות אבל אי הוה ח"ן מודה רב דמוק' לה אחזקתה וה"נ גבי מקוה וכו' ותי' די"ל דלרב נמי ק' ונקט שמואל משום דפריך ליה בהדיא טפי עכ"ל למדנו מד"ק זה כלל גדול דהיכא דאיכא לאקשויי לתרי תנאי או אמוראי מקשי תלמודא למאן דקשיא עליה בהדיא טפי וא"כ ה"נ בסוגיין בפלוגתא דר"מ ורחב"ג לא פריך אלא לרחב"ג משום דק' עליה בהדיא טפי ואנה"ן דלר"מ נמי ק' וכמובן: ועי"ל דאם לא היה כופל בהני קראי דקין ודישראל חשש הכ' שמא יתפסו קין וישראל כדס"ל להרז"ה ז"ל דגם שאינו נעשה המעשה מיד רק אחר קיום התנאי עכ"ז