פני יצחק חלק ו קכה

פעולתם לפי שהיו מבטלים אותם ממלאכת רבם ואם ישר' בטלים ממלאכת רבם ודאי דפטירי פרעה וצאן מרעיתו מתשלומי שכר פעולתם כיון דבלאו"ה הם בטלים ממלאכת ה' רבם ואדרבא ראוי להחזיק להם טובה דבסיבת השעבוד לא היה להם פנאי לחטא וכבר הקדמנו משז"ל ע"פ מקוצ"ר ומע"ק מע"ז שבידם ואמרז"ל ע"פ כי שמרי אמרתך ששבט לוי אפי' במצרים היו חסידי עליון א"כ אם היו גם שבט לוי משועבדים במצרים היו חייבים המצריים שלם להם שכרם כדין התוקף בעבדו ש"ח וז"ש פרעה אתם למה לא נשתעבדתם בגלות אינו אלא משום דאתם עוסקים במלאכת ה' ואינו בדין להשתעבד בכם משא"כ ישראל דבלאו"ה הם בטלים וא"כ דבריכם למה שאמרתם שלח עמי וכו' כיון שהם עזבו את ה' א"כ אין שום חיוב עלי אדרבא ראוי להחזיק לי טובה כנז"ל וזה שסיים עלה המד' הנ"ל ואמר ריב"ל שבט לוי לא נשתעבד והיה פנוי וכו' ע"כ וק"ל. והט' דשבט לוי לא נשתעבד כיון דהם היו עובדים את ה' במצרים א"כ איני יכול פרעה לשעבדם שהיה מתחייב בתש' כדין התוקף בעבדו ש"ח וכנז"ל: א"נ באו"א אפ"ל כוונת מאמז"ל אתם למה וכו' במשרז"ל לעולם אל ישנה אדם בנו מבין בניו שהרי בשביל משקל ב' סלעים מילת שעשה יעאע"ה ליוסף נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים ע"כ מוכח מזה דגלות מצרים היה בעוון מכירת יוסף או קושי השעבוד כמס' התוס' ז"ל שם והמפרז"ל כידוע וקשה ע"ז כיון דשבט לוי היתה יד אביהם במעל במכ"י יותר משאר אחיו אמאי לא נשתעבד והגם דשבט לוי יצא לחלק ה' אטו משא פנים יש בדבר ותי' המפרז"ל במ"ש הרב טירת כסף ז"ל בפ' שמיני משם המפרז"ל בכוונת מארז"ל וז"ל אמר יוסף לאחיו עתידים אתם לעשות אלמים אלמים לפני עגלים דירבעם ב"ן דר"ל כמשז"ל דמה שהיו רוצים השבטים לאבד ליוסף מה"ע הוא בעבור שראו ברוה"ק שעתיד לצאת ממנו ירב"ן ולזה טען עליהם יוסף טענה מספקת וכה אמ"ל בשלמא אם אין אתם עושים עגל בחורב קודם שיבא ורב"ן בזמן רב היה הדין עמכם לאבדני מה"ע כדי שלא יצא ממני ירב"ן אמנם אתם עתידים לעשות העגל לפני ירב"ן ר"ל קודם ממנו א"כ אדרבא הוא למד מכם א"כ אין הדין עמכם לאבדני עכ"ל. נמצא דאם ישראל לא היו עושים את העגל היה הדין עמהם לאבד ליוסף ח"ו כדי שלא יצא ממנו ירב"ן וכיון שכן זכינו לדין דמדשבט לוי ל"ן אפי' שהיה הוא העיקר במכ"י צ"ל דהט' מפני שהם לא עשו את העגל ובדין מכר ליוסף לוי אביהם לאבדו ח"ו דלא ליפוק מניה ירב"ן. וז"ש פרעה למשה ואהרן אתם למה ל"ן במצרים הגם שאביכם היה עיקר במכ"י עכצ"ל משום דאתם אינכם עתידים לעשות העגל א"כ דבריכם למה שאומרים לי לשלח את העם כיון שהם עתידים לעשות את העגל בחורב קודם לירב"ן וא"כ שלא כדין מכרו ליוסף לאבדו בטענתם שעתיד לצאת ממנו ירב"ן דהא הם קדמו ועשו את העגל בחורב וא"כ הם חייבים בשעבוד מצרים בעון מכ"י כנז"ל וק"ל: ואולם עפי"ד הרב אחד קדוש ז"ל הנז"ל יובן מד' הנז' אתם למה באו"א והוא דהנה יוצא לנו נפקותא רבתי בין שטר הא' דבין הבתרים לשטר הב' של המילה דכפי שטרא קמא הדין נותן שלא יזכו בארץ רק עד שיהיו בגלות ושעבוד ת' שנה א"כ מי שלא נשתעבד בגלות מצרים אין לו ליטול חלק בארץ ברם כפי שטר הב' של המילה כל אפייא שוו דכל ישראל י"ל חלק בא"י אפי' מי שלא נשתעבד בגלות מצרים כלל כיון שכולם קיימו וקבלו מצות המילה ואלהותו ית' וידוע משז"ל דהט' דשבט לוי של"ן במצרים משום שלא נטל חלק בארץ א"כ מזה מוכח דנקטי' עיקר כשטר הא' דבין הבתרים דוקא דאי איתא דהעיקר כשטר הב' דמילה מה טעם שלא יטלו שבט ליי חלק בארץ וז"ש אתם למה ר"ל אתם שכבר קבלתם עליכם מצות מילה ואלהותו ית' למה לא תטלו חלק בארץ אל"ו דהט' שאין לכם חלק בארץ מפני שלא נשתעבדתם במצרים א"כ זו ראיה חותכת דהעיקר כשטר הא' דבין הבתרים א"כ דבריכם למה שרצונכם להוציאם קודם זמנם בכח שטר הב' של המילה הא ודאי אתמהא טובא וק"ל: ובקוטב זה אפ"ל כה"כ ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וכו' ותעל שועתם וכו' ויזכור אלהים א"ב א"א וא"י וא"י וירא אלהים את בנ"י וידע אלהים ודרז"ל שראה בעוניינו כמש"ה וירא את עניינו וכו' ויל"ד דאמאי אצט' לברית האבות תפ"ל משים שועתם ונאקתם דישראל ועיל"ד דנראה דטרם כל שמע ה' לנאקתם ואח"כ זכר להם ברית אבות ושוב ראה את עוניים והלא הכל גלוי וצפוי לפניו ית': אכן לפי הקדום יע"ן לפי כשצעקו בנ"י מן העבודה היה להם לומר הטעם שבעבורו יוציאם ה' תו"ז והם לא אמרי כלום אלא שנאנחו מן העבודה ומה להם כי יצעקו הלא גזירה קדומה היא במעמד בין הבתרים אך האלי"ת ברחמיו שמע קולם ולשונם שאמרו דיש בו טענות להכריע שיצאו תו"ז אף שהם לא כיוונו לו כלל כי אם אמרו סתם מן העבודה דר"ל שהם בצרת השעבוד והוא ית' פי' כוונתם ויזכור אלהים את בריתו א"א א"י וא"י שהוא הברית ושטר המילה שנאמר לאברהם עצמו שלא נזכר בו תנאי הגלות והשעבוד כלל וגם את יצחק ואי"ע שהבטיחם במתנת הארץ ולא הזכיר להם תנאי השעבוד כלל וא"כ כשיתפסו ישראל זה השטר הב' יתבטל שטר הא' לגמרי כדס"ל להרי"ף ורש"י ז"ל ולז"א וירא אלהים את בנ"י שהיא התפי' ופי' כוונתם ויזכור להם את שטר הב' דהמילה שזהו כוונתם לתפוס אני שטר הב' ולבטל הא' ואח"כ יידע אלהים שזהו בקשתם ממני ומצא להם זכות גדול ומקום פיטור מן הגלות והשעבוד כיון שתפסו עיקר לשטר הב' לקבל אלהותי וק"ל: וזה אפשר כוונת רז"ל ע"פ ראה ראיתי וכו' שאמר ה' למשה אתה רואה ראייה אחת ואני ב' ראייות וכו' ע"כ הכוונה דמרע"ה היה רואה לסברת הרא"ש וסיעתיה ז"ל דס"ל דשני השטרות קיימין והיה סבור דסברתם מוסכמת ולית מאן דפליג עלה ולז"א מי אנכי וכו' וכי אוציא וכו' כיון דהדין מוסכם דשטר הא' קיים ובאיזה זכות וטענה אוכל על פרעה להוציאם תו"ז לזה השיבו הקב"ה תדע לך דאני רואה עוד דאיכא חולקין על הרא"ש ודעי' שהם הרי"ף ורש"י ז"ל וסברי דביטל ב' את הא' לגמרי ואני פוסק הלכה כוותייהו וק"ל: ובזה פי' עוד הרב שמחת הרגל ז"ל שם דנ"ה ע"א כה"כ וגם הקימותי א"ב וכו' לכן אמיר לבנ"י וכו' כלו' הקימותי א"ב וכו' שם רמז לברית בין הבתרים כי גר י"ז וכו' וז"ש את ארץ מגוריהם אג"ב לכן אמור לבנ"י אני ה' שם של רחמים גמורים אני מלמדכם להועיל לבחור בשטר הב' של המילה וכד' הרי"ף ורש"י ז"ל דס"ל דביטל ב' את הא' לגמרי וה"נ נתבטל הגלות והשעבוד וכלפי דיש לדון הב' השטרות קיימין וזוהי מדת רחמיו ית' דתופס עיקר כד' הרי"ף ורש"י ז"ל לז"א וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם וכו' כלו' הלא תדעו כי אני ה' מדה"ר שבשביל דאני ה"א אני מוציא אתכם והבאתי אתכם אל הארץ כתנאי שטר הב' עם שהיה מקום לדון כהרא"ש דב' קיימין אך זו מדה"ר לרחם עליכם לתפוס כהרי"ף ורש"י לבטל שטר הא' לגמרי ולקיים שטר הב' ובקבלתכם עיל מלכותי תהיו נקיים מהגלות עכ"ל עש"ב ודפח"ח: ואפשר להמתיק עפ"י דרכו דרך הק' רישא דקראי הנז' שאמר וארא וכו' באל שדי וכו' דפירש"י