פני יצחק חלק ו קכד

ע"מ שיהיו בגלות ת' שנה שכ"כ שם במה אדכ כי אירשנה והשיבי ה' ידוע תדע וכו' אכן בעת ציווי לאאע"ה על המילה חזר ה' ונתן לו את הארץ לרשתה ולא הזכיר לו תנאי הגלות כלל ומיהו הזכיר לו תנאי אחר דהוא והייתי להם לאלהים ע"מ שיקבלו אלהותי ית' א"כ נמצא דמתנת הארץ נהיתה בב' שטרות היוצאים בזא"ז והוסיף בב' דדינא הוא דאי בעי בהאי גבי וא"ב בה"ג והנה בטעם יצי"מ ק"ז אמרז"ל דאמר ה' למשה בזכות בהוציאך וכו' דאף דהיו גוי מק"ג ומה אלו אף אלו היינו משים דהיו סבורים לסבול צרת השעבוד ת' שנה בלתי קבלת אלהותי ית' ורצו לזכות במתנת הארץ עפ"י השטר הא' דבבין הבתרים ברם שוב ראו דקשה עליהם מאד כיבד הגלות ת' שנה ולכן חזרו וקבלו לגבות בשטר הב' של המילה ולקבל אלהותו ית' בלי שום גלות ושעבוד א"כ כפי"ז הי"ל כשני שטרות במתנת הארץ והוסיף בשטר הב' של המילה קבלת אלהותו ית' א"כ לסברת הרי"פ ורש"י ז"ל הרצון תלוי בישראל אי בעו גבו בשטר הא' דבין הבתרים ויקיימו תנאי הגלות ת' שנה ואי בעי גבו א"י בשטר הב' של המילה ויקיימו תנאי קבלת אלהותו ית' ופטירי מהגלות של ת' שנה: אמנם להרא"ש ודעי' ז"ל דסברי דלא ביטל ב' את הא' ושניהם קיימים ואיתיה לתרווייהו דהיינו לתנאי הגלות ולתנאי קבלת אלהותו ית' וישראל אחר רד"ו שנה המה ראו דאם ישארו במצרים עוד היו נשקעים לגמרי כע"כ נפשם אוותה ויעש לגבות בשטר הב' של המילה בתנאי קבלת אלהותו ית' ויהיו פטורים מהגלות וכדעת הרי"ף ורש"י ז"ל וה' ברחמיו קבל כוונתם לטובה וביטל השעבוד הב' בשטר הא' כיון שנתרצו לקבל התנאי הב' בשטר הב' יפסק כד' הרי"ף ורש"י ז"ל ולזה הוציאם ק"ז וזשרז"ל אנכי ה"א אשר וכו' ע"מ כן הוצאתיך ע"מ שתקבלי אלהותי והיינו עפ"י שטר הב' דמילה אתד"ק דאחד קדוש מדבר ז"ל: ועפיד"ק כתב הרב חיד"א ז"ל שם דמטע"ז השי"ת בחכמה ציווה כה יאמרו לפרעה נלכה נא דרך ג"י וכו' משום דדעת ישראל לגבות מתנת הארץ בשטר הב' ולהפטר מן הגלות כד' הרי"ף ורש"י ז"ל אבל כבר ידוע דאכתי יש לדון דשמא הלכה כהרא"ש ודעי' דס"ל דשני השטרות קיימים ואכתי חייבים להשתעבד ת' שנה ואם יאמרו לפרעה שרוצים לתפוס כשטר הב' ולצאת לגמרי הוה מצי פרעה המוחזק בהם לטעון קי"ל כהרא"ש ודעי' כיון שעדין תפוס בהם וב' השטרות קיימים ואכתי עבדי פרעה אנן לזה הוצרך ה' לצוותם לומר לו דרך ג' ימים כדי לצאת מרשות פרעה שלא יהיה עוד מוחזק בהם לטעון קי"ל וכיון דיצאו מרשותו פקעה חזקת פרעה מנייהו ואז מצו ישראל לטעון קי"ל כהרי"ף ורש"י ז"ל דאי בעי גבי בשטר הב' וביטל ב' את הא' ותו לאו עבדי פרעה אנן רק עבדי ה' דוקא ושטר בין הבתרים חלף הלך לו אתד"ק יעש"ב: ובזה אפ"ל כה"כ מה מצאו אבותיכם בי עול וכו' ולא אמרו וכו' כלומר דכיון דלא יצאו ממצרים תו"ז כי אם בכח שטר הב' של המילה הכתוב בו תנאי קבלת אלהותו ית' ועי"ז ביטל ב' את הא' א"כ איך רחקו מעלי וכו' אתמהא טובא: וזה עצמו כה"כ שמע עמי ואעידה בך וכו' ועפי"ה ה"ה כמבואר וק"ל. ועד"ז נוחים כמה קראי כמובן: ובזה נ"ט לשבח הרב חיד"א ז"ל שם לציווי ה' אותנו בעלותנו ממצרים על דם פסח ודם מילה משום דכיון דעיקר יצי"מ תו"ז הט' משום דביטל ב' את הא' ורצונם לקיים את שטר הב' של המילה אשר בו התנה עלינו קבלת אלהותו ית' לכן האי דישנא להאי פרדישנא הוא אמר ויהי הוא ציוה משכי ידיכם מע"ז וקחו צאן של מצוה ושחטו הפסח לבטל אלוה מצרים וגם דם הברית מוכרח מאד כי עתה באים מכח שטר המילה וצריכים לימול לקיים שטר המילה אתד"ק ודפח"ח: ועפיד"ק אפ"ל כוונת מאמרז"ל וז"ל וטבלתם בדם אשר בסף מה ראה להגן עליהם בדם אלא לזכור להם דם מילתו של אאע"ה ובזכות דמים הללו דם פסח ודם מילה נגאלו ישראל ממצרים הה"ד ואעבור עלייך וכו' בדם פסח ודם מילה והגעתם אל המשקוף זה אברהם ואל שתי המזוזות אלו יצחק ויעקב וכו' עכ"ל והק' המפרז"ל דאמאי אצט' תרתי זכות אבות ודם פסח ומילה תיסגי בחדא היינו ז"א הקודמת והם אמרו דאבא לא מזכי ברא וכתבו התוס' בפ"ק דסוטה דכשאין הבן עע"ז אבא מזכי ברא וכיון דישראל היו שם גוי מק"ג עע"ז א"כ כדי שתועיל להם ז"א נתן להם ה' מצוות דם פסח ומילה המורים על ביטול ע"ז כדי שיגין עליהם ז"א. וז"ש במד' מה ראה להגין עליהם בדם ר"ל מאחר שכבר י"ל ז"א א"כ די להם ז"א לז"א כדי לזכור להם דם מילת אאע"ה ושם היה התנאי קבלת אלהותו ית' ובזולת זה לא יועיל להם ז"א יען הם עע"ז וכשהבן עע"ז אבא למ"ב אבל ע"י דם פסח ומילה המורים על ביטול ע"ז א"כ אז אבא מ"ב. ובזכות ב' דמים הללו נגאלו כיון שנתכפר להם עון ע"ז בב' דמים הללו הגין עליהם ז"א הק' אתד"ק: ואולם עפי"ד אחד קדוש מדבר ז"ל הנ"ל יע"ן ויתורץ נמי מה שיל"ד דלמה הוצרך להם לזכור מילת אאע"ה דוקא ולא מצוה אחרת ברם כפי"ה הנה נכון והוא דנהי דהי"ל ז"א מ"מ ל"מ להו כעת אחר שכבר גזר ה' בבין הבתרים דכדי לזכות בארץ צריך שיהיו בגלות ת' שנה לקיים שטר הא' ולזה נתן להם שטר המילה בתנאי קבלת אלהותו ית' ומצות שחיטת הפסח המורה על ביטול ע"ז ודא אהניא להו לתפוס עיקר כשטר הב' ולבטל הא' וז"ש מה ראה להגין עליהם בדם פסח ומילה כלו' דמה טעם נתן להם מצות מילה ג"כ בעת ההיא לז"א כדי לזכור להם דם מילת אאע"ה שהוא שטר הב' דלא נזכר בו תנאי הגלות כי אם תנאי קבלת אלהותו ית' והט' דנקט דם מילת אאע"ה דשם נאמר השטר הב' ובעבור זה ציוונו על המילה בעודנו שם במצרים כדי שעי"ז יתפוס עיקר כשטר הב' ויבטל הא' ויפסוק הדין כהרי"ף ורש"י ז"ל וזהו דמסיים המד' ואמר והגעתם אל המשקוף זה אברהם ואל שתי המזוזות זה יצחק ויעקב דלא הזכיר להם במתנת הארץ תנאי הגלות כלל א"כ מהם מוכח דליכא עלייהו חיובא להשלים ת' שנה של הגלות ובלבד שיקבלו אלהותו ית' הכ' בשטר הב' וק"ל: ובזה אפ"ל כוונת רז"ל במד' אתם למה ודבריכם למה ודשו בו רבים מהמפז"ל וחוץ מדרכנו אפ"ל במ"ש בש"ס בפ' הגוז"ק דצ"ה דרמי הש"ס התם לרב דאמר עבדא כמקרקעי דמי דהאמר"ד ב"ק אמ"ר התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור ואי ס"ד עבדא כמק"ד אמאי פטור והא ברשות מאריה קאי ומשני הבמ"ע שלא בשעת מלאכה ופירש"י בשעה שאינם רגילים לעשות מלאכה או שאין לבעלים עכשיו מלאכה לעשות ופריך ומי ניחא ליה דליכחוש עבדיה ומשני הכי נמי ניחא ליה דלא ליסתריה לעבדיה ופירש"י, שלא יהיה רגיל להיות בטל ומתעצל עכ"ל נמצ"ל דהתוקף בעבדו של חבירי אם מבטלו ממלאכת רבו חייב ואם לאו פטור ואפי' דכחיש עבדיה: והנה אין ס' דאנו עם בנ"י עבדים להקב"ה כמש"ה עבדי הם ופרעה תקף בהם ועשה בהם מלאכה ואם היו ישראל במצרים עסוקים במלאכת רבם הקב"ה ודאי דהיו המצריים ופרעה חייבים לשלם להם שכר