פני יצחק חלק ו קכג

כלו' כי שילחנו בגט שחרור מלשון ושילחה מביתו דבלא"ה הם דברים משוללי הבנה דאיך אמרו דשילחום מעובדם דהלא מה ששילחום היה לדרך ג' ימים ע"מ לחזור ברם כפי האמור הנה נכון דהמה ראו דמה ששיחררם בגט שיחרור היה בטעות בחושבם כי הכל היה מיד ה' ומכח התעותם בדרך ניכר שהם בורחים ולא ה' פעל כ"ז והט' דבתר הכי אמר ואת עמו לקח עמו ולא אמר עבדיו דבעמו לא יאמר הפיכה והוצרך ללוקחם בדברים בשביל ממונם שהשאילום אדעתא להחזירם בחזרתם למצרים וכמדובר: ולהבין מ"ש מרע"ה לפרעה א"כ אמור הרי אתם בנ"ח וכו' דלכאורה יל"ד דהו"ל גט מעושה ולא מהני ועיל"ד או' מפני מה אתה ירא דלשון מפני מה מורה דיש ב' סיבות ליראת פרעה ולזה שאול שאל האיש משה מאיזה סיבה מהם הוא מתיירא והכא לא חזינא יראה אחריתי. ותו מאי נפ"מ לדעת מפני מה הוא ירא וחרד: ואפ"ל בהק' מ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' עבדים דעבד שהניח לו רבו תפילין או שהניחו לקרות ג"פ בס"ת בצבור וכל כיוצא בזה שאינו חייב בו אלא בן חורין יצא לחירות וכופין לרבו לכתוב לו ג"ש עכ"ל והנה פרעה אמ"ל קומו צאו מ"ע ולכו עבדו את ה' כדברכם ופירש"י וז"ל הכל כמ"ש וכו' ומהו גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות קחו ולכן כאשר דברתם עכ"ל. והנה ממה שנתן להם זבחים ועולות הו"ל כמי שהניח לו רבו תפילין או אמ"ל שיקרא ג"פ בס"ת בצבור דיוצא לחירות וכופין וכו' ואולם מרע"ה חשב שמה פרעה כל יראתו הוא מהמון העם המצריים כאשר ראה ושמע צעקה גדולה נתיירא לנפשו שמא יהרגוהו אם עודנו מחזק את לבו ולזה קרא למשה ולאהרן ונתן להם כל חפצם שלא יהרגוהו המצריים ובטרם יקומו עליו הקמת עם אמ"ל קומו צאו וכו' וא"כ הו"ל גט מעושה כי לא מלבו. או אפשר דיראת פרעה היא מיראת עונשי שמים כי הוא הבכור ונמצא דבאומרו להם שיקחו משלו כדי לזבוח לה' כמו ששאלו ממנו הוא ודאי מרצונו הטוב כי האמין שיד ה' עשתה זאת וחייב לשלחם והו"ל כהלבישו רבו תפילין וכיוצא דכל אשר לאיש יתן בע"ן לכך שאל אותו מרע"ה מ"מ אתה מתיירא אם מיראת ב"ו או מיראת העונש בידי שמים וכל כוונת מרע"ה בשאלתו זאת היתה כדי להציל את ישראל הצלה גמורה מיד פרעה עפ"י הדין ולא יהיו ישראל מעוכבים ג"ש ממנו וכשהשיבו פרעה דהוא מתיירא מיראת עונשי שמים כי הוא בכור אז אמ"ל מרע"ה דא"כ דכל יראתך הוא מהאל ית' ואתה מאמין בה' כי ידו החזקה עשתה זאת ונתת להם משלך זו"ע לעבוד את ה' הו"ל כהלבישו רבו תפילין שיצא העבד לחירות וכופין לרבו לשחררו וא"כ אמור להם הרי אתם בנ"ח וכו' וק"ל: ובזה אפ"ל דלזה כיון יתרו באומרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתח"י מצרים. ויל"ד דאחר שאמר אשר הציל אתכם מיד מצרים אמאי חזר ואמר אשר הציל את העם, וגם אומרו מתח"י מצרים הלשון כבד מאד: אכן עפי"ה הנה נכון דפרעה שיחררם כדין וכהל' אחר שהיו קנויים לו קה"ג וזה עשה פרעה באין מבין העם שלו וז"ש ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ועיקר השבח לה' הוא אשר הציל אתכם מיד פרעה שהוא אשר הציל את העם הישראלי מתח"י מצרים ע"י ששיחררם בפרק הנסיעה כי לולא זה עדין היתם תח"י מצרים לעבדים כי לא הייתם משוחררים כלל. גם יומתק בזה קרא שלאחריו באו' עתה ידעתי וכו' כי בתחי' היה מסופק בכל ניסי מצרים באשר שמע הענינים שהיו בעקיפין ובתחבולה אנושית באו' דרך ג"י וכו' ושאלה אשה וכו' דאין זה דרך ה'. ברם כשומעו מעשה ה' כי נורא הוא מפלת מצרים בי"ס אז הבין וידע דהכל הוא מאת ה' היתה זאת כדי לדונם מכ"מ וז"ש עתה ידעתי וכו' כי בדבר וכו' וק"ל: ובזה אפ"ל כה"כ ויושע ה' ביום ההוא וכו' ויל"ד דמאחר דפרעה כבר שלחם בהחלט ולולא שחזרו לאחוריהם וחשבם לתועים לא היה רודף אחריהם ואולם האלי"ת רצה לפרסם שמו ית' בקי"ס ולא יש בזה צורך להצלת ישראל כי הם היו ניצולים בלאו"ה ועיל"ד למה נתפעלו לירא בה שעתא ולא מקדמת דנא ועיל"ד כפל וירא וירא בפ' מהו זה ? ועם האמור הנה נכון דעד קי"ס טינא היתה בלבם וחוסר אמונתם בהשי"ת כי המה ראו דבא בתחבולות בנ"א באו' דרך ג"י במדבר ושאלה אשה שכל זה מורה באצבע שזה ח"ו תחבולות אנושיות ממרע"ה וא"כ לא ניכר להם עדין תשועת ה' אשר עשה להם במצרים כי לא ידע טעם כעיקר לאיזה צורך תחבולות אלו אך כאשר המה ראו הנם הגדול דקי"ס דהוא עונש מכ"מ אזי ידעו והכירו כי הכל היה מאת ה' ולא ממר ע"ה וז"ש ויושע ה' וכו' וירא ישראל וכו' דבה שעתא ראו בעין השכל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים כי הבינו שהכל היה מאת ה' לדונם מדה כנגד מדה וכמדובר: ובזה יע"ן מאמרז"ל ע"פ ויאמינו בה' וכו' וז"ל אם במשה האמינו בה' מיבעיא מת"ל ובמשה אלא ומר לך שכל המאמין ברועה וכו' עכ"ל וכל בעלי הפרשי'ם נתחבטו בזה דהול"ל מת"ל בה' ולדרכם פנו, ועיל"ד דלמה זה ישראל נקטי טינא בלבייהו על מרע"ה לחשוד בו ח"ו עד עתה: ואולם נראה דעד כען טינא רבתי הוה בלבייהו כנז"ל והיו מאמינים בהשי"ת אלא דבענין דרך ג' ימים וכו' ושאלה אשה וכו' היו חושבים כי מרע"ה מעצמו אמרם דלא יתכן שכן ציוה ה' לעשות תחבו' בנ"א כי לא ידעו טעם כעיקר למה הוצרך ה' לזה וכעת שראו הנס דקי"ס וטביעת המצריים בים הכירו וידעו כי השי"ת בחכמה עשה כן כדי לדונם מכ"מ כנז"ל מעתה יע"ן תמיהת רז"ל מה ת"ל ובמשה מאחר דאמר ויאמינו בה' מוכח שהאמינו שהכל היה מיד ה'. וגם תחבו' דרך ג"י ושאלה אשה הכל היה מאיתו ית' ולא מרע"ה מעצמו עשה כלום וא"כ לא הול"ל ובמשה דמאומרם ויאמינו בה' נפקא אלא ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין בהקב"ה וק"ל: וז"א כוונת מאמרז"ל וישמע יתרו מש"ש ובא להתגייר קי"ס שמע ע"כ ועפי"ה ה"ה כמבואר וגם ז"א כה"כ ויאמר מצרים אנוסה וכו' כי עתה נתברר לנו כי ה' נלחם להם במצרים ולא משה מעצמו כמדובר: ולעיקר חקירת ז"ל הנ"ל חזינא בס' הבהיר ראש דוד ובס' שמחת הרגל להרב חיד"א ז"ל שנ"ט נכון והוא עפ"י מ"ש הוא ז"ל שם משם אחד קדוש מדבר ז"ל בכתיה"ק שנ"ט לשבח לצאת ישראל ממצרים קודם הזמן והוא במ"ש בש"ס דכתובות אמר"ן ב' שטרות היוצאים על שדה אחת בזא"ז ביטל ב' את הא' ואי אוסיף ביה דיקלא לתוס' כתביה אי בעי בהאי גבי א"ב בה"ג ונחלקו הראשו' ז"ל בפי' האי דינא דהרי"פ ורש"י ז"ל סברי דאי כתב תוס' בשני דאמרי' א"ב בה"ג וכו' לא שיהיו ב' קיימים אלא רצה בשטר הא' יגבה השדה בלא דקל ואם ירצה לגבות בשטר הב' גובה הדקל ג"כ ומפסיד זמן שטר הא' לענין אי לוה ביני ביני: אכן הרא"ש ודעימיה ז"ל ס"ל דלא ביטל הב' את הא' אלא הב' לתוס' כתביה ושטר הא' קיים לענין הזמן והב' לגבות בו את הדקל וב' השטרות ליקח בידי המקבל כמבואר כ"ז בטור וב"י ח"מ סי' ר"מ יעש"ב: והנה במעמד בין הבתרים נתן ה' את ארץ כנען לישר'