פני יצחק חלק ו קכב

דרוש ב' לשבת הגדול. ישתבח הבורא ויתעלה היוצר יתברך שמו כעל כל אשר גמלנו ברחמיו וברוב חסדיו בצאת ישר' ממצרים עאכ"ו טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו וחובה עלינו להודות ולשבח לשמו ית' בכל עת וזמן וכל המרבה לספר ביצי"מ הרי זה משובח: והנה נודע חקירת חכם הר"ן ז"ל בדרשותיו הובד"ק בהרב הכותב ז"ל שבעין יעקב בפ"ק דברכות שחקר לדעת דע"מ וע"מ הוצרך ה' לצוות למרע"ה שיאמר לפרעה נלכה נא דרך ג' ימים וכו' ואילו לישר' הודיעם שרצונו להוציאם לחירות לגמרי ולתת להם ארץ כנען וגם למה זה הוצרך ה' לבקש ממרע"ה שיאמר לישראל ושאלה אשה וכו' וישאלו וכו' אשר כ"ז נראה כתחבולה אנושית ח"ו אטו הקצור קצרה ידו ית' ח"ו להוציאם בפי' בלתי תחבולות הללו וגם כשנודה דכל מה שלקחו ישר' מהמצריים היה היתר גמור חלף עבודתם כדאיתא בפ' חלק יגדל התימה יותר דא"כ היה ראוי שיצוה ה' למצריים בפי' בלי המצאה ותח' שיתנו לישר' סך ידוע ואם ימאנו לתת יהרגם כאשר הרג בכוריהם ולישוב החקירה הנז' תריץ יטיב הר"ן ז"ל גופיה דבאשר היתה כוונתו ית' ליפרע מהם מדה כנגד מדה שיהיו נטבעים בים לעונש כל הבן הילוד וכו' לכך הוצרך לנהוג עמהם בתחבולת דרך ג"י במדבר ובזה יחשבו שכל דברי משה היו בתחבולות שלו ולא במאמרו ית' ובזה יחזקו לבם לרדוף אחריהם עד הים ושם נעשו נסים בקי"ס לישראל וטביעת המצריים בים מה שלא היה כן אם היו יודעים המצריים שרוצים לצאת לגמרי הליכה בלא חזרה וכו' אתד"ק יעש"ב: ולכאורה נראה שלזה כיוון רש"י ז"ל בביאורו על קרא כי ברח העם וז"ל איקטורין שלח עמהם וכיון שהגיעו ג' ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינם חוזרים למצרים חזרו והגידו לפרעה וכו' עכ"ל דהט' דשלח איקטורין בעבור שהיו חושבים שעתידין לחזור וכ"ד הר"ן ז"ל. ברם כפי מ"ש הגאון הרא"ם ז"ל בכוונת דברי רש"י ז"ל הנ"ל נראה שאינו סובל דברי הר"ן ז"ל שכ"כ וז"ל וא"ת מהכא משמע שלולא האיקטורון שבאו והגידו לפרעה שברח העם והחוזק שחיזק ה' את לבו לא היה נהפך לב פרעה לרדוף אחריהם וא"כ מה תועלת בציוי וישובי ויחנו י"ל שפרעה כבר הסכים שילכו להם במוחלט שלא יחזרו עוד בחושבו שהיא גזירה אלהית ולולא ציווי ה' שישובו ויחנו כדי להטעות את פרעה שיחשוב שהם תועים בדרך וישפוט מזה שאין הליכתם עפ"י הגזירה האלהית שא"כ היה מנהיגם בדרך הישרה ולא היו תועים ונבוכים אבל לא נתחזק לרדוף אחריהם אעפ"י שהגידו לו שאינם חוזרים למצ' מפני שכבר נתן להם רשות במוחלט שילכו לרצונם אנה שירצו וז"ש ויוגד למ"מ כי ברח העם כדמות עבדים בורחים ולא כדמות ב"ח וכו' ומפני זה כששמע מהאיקטורין שלא היו רוצים לחזור נהפך לבו ורדף אחריהם עכ"ל יע"ש: הרי להדיא דס"ל להרא"ם ז"ל בד' רש"י ז"ל דכששלחם פרעה שלח אותם בהחלט ע"מ שלא לחזור וא"כ כשראו אותם נוסעים בכספם ובזהבם בודאי עשו יאוש בעלים כיון דהליכתם היא בלא חזרה וכפי"ד הרא"ם הללו נראה דהאיקטורין ששלח עמהם היו ללא צורך כיון ששלחם לגמרי ואולי דעשה כן משום הערב רב שיצא עמהם וכיון שראום תועים ונבוכים בקשו להחזיר גם לישראל: והגם דכפי"ז מצאה החקירה מ"ל דכיון דפרעה שלחם לגמרי למה זה הוצרך ה' לצוות שיאמרו לפרעה דרך ג' ימים וכו' הנה המפז"ל כתבו טעם נכון דיען דפרעה היה לו בישראל קנין הגוף ורצון ה' שיתן להם פרעה גט שיחרור מטוב רצונו ואם היה אומר לו מתחי' שישלחם לגמרי נמצא דלא שיחררם מטו"ר אלא בע"כ והו"ל גט מעושה ואינו גט ולא יצאו לחירות דאכתי עבדי פרעה נינהו ולכן הוצרך לומר לו בתחי' דרך ג' ימים וכו' ולזה כאשר אח"כ שלחם בהחלט הוי מרצונו הטוב ואינו גט מעושה ושפיר נפקי לחירות: עכ"פ כפי"ד הרא"ם ז"ל דפרעה ידע דהליכתם בהחלט לא תצדק תשו' הר"ן ז"ל לחקירתו שתירצה דמה שציוה אותם שישאלו דרך שאלה הוא כדי שלא ידעו ולא יבינו שהולכים לגמרי דא"כ לא ירדפו אחריהם דהא הרי נודע הדבר דפרעה שלחם לגמרי ועשאם בני חורין והכי איתא במד"ר וז"ל כשאמר פרעה קומו צאו מתוך עמי אמ"ל משה מפני מה אתה מתיירא אמ"ל פרעה מפני שאני בכור אמ"ל משה א"כ אמור לישר' הרי אתם בנ"ח הרי אתם לעצמכם עכ"ל ונראה דזה סותר תי' הר"ן ז"ל הנ"ל אמנם י"ל דכ"ז היה בדעת פרעה ומשרתיו אשר היו איתו עמו בה שעתא ולא בידיעת עמו וצאן מרעיתו המון העם המצריים כי הם היו עסוקים באבלם כי אין בית וכו' ולא ידעו שהליכתם היא החלטית שאם היו יודעים ודאי היה שלא יעזבום ללכת בממון שלהם אחר דנתנום להם בדרך שאלה ע"מ להחזיר דב"ן נהרגים על פחות משו"פ ואם לא היו לוקחים ממונם לא היו רודפים אחריהם כדאיתא במכילתא ע"פ ויהפך לבב פרעה ועבדיו וז"ל אילו לקינו ושילחנו ולא נטלו את ממוננו וכו' וכ"כ רש"י דעכשיו נהפך לבם לרודפם בשביל ממונם שהשאילום עכ"ל וכפי"ד הרא"ם בד' רש"י דפרעה ידע שהליכתם היא בהחלט א"כ כבר עשו יאוש בעלים מכל מה שהשאילום אל"ו בהכרח צ"ל דהליכתם בהחלט לא ידעו בה רק פרעה ועבדיו ומשרתיו דוקא ולא שאר כל העם המצריים והט' שנתעוררו שאר כל העם בעבור ממונם שהשאילום לפי שסבורים היו דיחזרו ישראל למצרים עם מה שהשאילום: ובהכי א"ש תי' הר"ן ז"ל דהקב"ה לימדם לישראל חכמה יתירה שלא לתבוע בפרסום שכר עבודתם משום דאי הכי לא הוו אזלין בתריהון ולא היו נעשים כל אותם הנסים בקי"ס ותשלום מדה כ"מ: וזה אפשר רמז הכתוב ויוגד למ"מ כי ברח העם ויהפך וכו' והקושי מבואר דלא יאמר לשון הפיכה אלא כשנהפך ממה שהיה כבר והכא לא כן הוא דמעיק' אמ"ל שילכו דרך ג' ימים וכו' ע"מ לחזור וכאשר ראה שרצונם ללכת בהחלט היטב חרה לו וה"ט שיצא לרדוף אחריהם ורש"י ז"ל כתב ויהפך נהפך ממ"ש כבר שהרי אמ"ל קומו צאו מ"ע ע"כ ולא נתקן כפי"ז כי מ"ש קומו צאו מ"ע אינו מורה שיצאו לגמרי וגם צל"ד עבדיו דהכא מי הם ואי קאי על אומת מצרים למה קרא אותם כאן עבדיו ובתר הכי קראם עמו כמש"ה ואת עמו לק"ע ומה גם דאי עבדיו דהכא הם עמו א"כ מה הלשון או' לקח עמו פירש"י לקחם בדברים מאחר דכבר נהפך לבבם כלבבו דבחדא מחתא מחתינהו קרא כדכ' כ' ויהפך לבב פרעה ועבדיו אכן כפי מש"ל דכל הויכוח שעבר בין פרעה ומרע"ה לא ידעו מזה רק פרעה ועבדיו שהם משרתיו ברם שאר העם המצריים לא ידעו מזה כלל דעיקר חכמת ה' אשר ציוה לשאול דרך שאלה היא היתה כדי שלא יבינו שהליכתם הוא בהחלט וכד' הר"ן ז"ל כנז"ל בהכי יתפרשו הני קראי שפיר ויוגד למ"מ כי ברח העם דעד עכשיו היה סבור שיד ה' עשתה זאת להוציאם ממצרים וכאשר הוגד לו שהם תועים בדרך שפט מזה דודאי דלא ה' פעל כ"ז רק משה מעצמו עשה זאת ומטע"ז נהפך לבו ולב עבדיו היודעים שכבר שלחם לגמרי וניתן ליאמר בהם לשון הפוכה אחר ששילחם לגמרי ואחר שעארירם רצו לחזור ולשעבדם והיינו דקא רתחי ואמרי מה זאת עשינו כי שילחנו א"י מעובדינו