פני יצחק חלק ו קכא

האוכלים ממון ישראל בחזקה בטענתם דלהם לבדם ניתנה העוה"ז אחר דיעקב ועשיו חלקו העולמית ואין לישר' שום זכות והנאה בעוה"ז יותר מכדי חיותם ואת היותר גזל הוא ביד ישראל א"כ כל מה שלוקחים מישר' הוא משלהם דוקא. הנה לפי האמת לא צדקו העכו"ם בזה כיון דאית לישראל דין מציל מזש"י ונהפוך הוא כפי"ז דכל מה שהעכו"ם גוזלים מישראל גזל גמור הוא בידם וחייבים להשיב הגזילה לישראל וידוע משז"ל דלא נחתם גז"ד של דור המבול אלא על הגזל ובכן גם לעת"ל לא יחתם גז"ד אלא על הגזל הנז' כיון דמכח ה"א יתירה דיום הששי הו"ל ישר' כדין מציל מזש"י וכו' וכנז"ל: ובזה אפ"ל כה"כ אחת דיבר אלהים וכו' כלו' כיון דיעקב ועשיו ח"ע א"כ אין לישר' כי אם עולם הבא וז"ש אחת דיבר אלהים ולא ב' דהיינו גם עוה"ז ומאין הותר לישראל ליהנות גם מעוה"ז ביתר שאת לז"א ב' זו שמעתי ר"ל ב' תי' שמעתי לתרץ קו' זו, חדא כי עז לאלהים זאת התורה שקבלוה ישראל והו"ל דין מציל מזש"י ועוד ולך ה' חסד וכו' דכיון דהם עשו מעשה שקבלו התו' והמצוות בדין הוא שיטלו שכרם שקיימו העולם גם בעוה"ז וק"ל: וזה אפשר כה"כ ויתן להם ארצות גוים אפי' שהוא חלק עשיו ונ"ט בעבור ישמרו חוקיו שהם חוקות שמים וארץ ונקט ישמרו עתיד במקום עבר שכן דרך המקרא כמו וגבר ימות ויחלש כמשז"ל כידוע: ובכן ז"א הנבא ואמרת כה אמר ה' הילילו ה"ה כלו' מכח ב' ההי"ן דהם ה"א יתירה דגם את ה'גוי וה"א דיום ה'ששי ידין בגוים מלא גויות כי מכח ב' ההי"ן הללו מוכח כי קרוב יום אידם יום לה' יום ענן עת עכו"ם יהיה לדון אותם כפעלם ולהוציא בולעם מפיהם כמשז"ל ע"פ מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו וכו' כידוע וק"ל: ובזה אפ"ל כה"כ בהושע י"ב ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי הון לי כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא. ואנכי ה' אלהיך המעלך מאמ"ץ עוד אושיבך באהלים וכו'. ויל"ד דאיך ולמה ע"י שנתעשר לא יחשוב ה' לו עון ועם שנאמר דע"י שהרבה ה' לו כסף וזהב זה גרם לו לחטא כמשז"ל על עון העגל כידוע מ"מ קשה הדבר לומר שבזה ינצל מעון אשר חטא עיל"ד סמיכות הכ' שלאחריו ואנכי ה"א וכו' דמה שייך זה לטענת אפרים שנתעשר: אכן עפי"ה יע"ן בהק"ע מ"ד בחולין די"א מנל"ן דאזלינן בתר רובא דליתיה קמן אתייא מעגלה ערופה דכ' ירחצו א"י על העגלה הערופה ה"א יתירה דהערופה ללמד דשלימה היתה וניחוש שמא טריפה היא אל"ו דאזלינן בת"ר יע"ש והרב מהרי"ך ז"ל כתב ביטול לטענת רובא דאוה"ע במ"ש מהרימ"ט ז"ל דהגם דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף מ"מ חזקה אלימתא דאתיא מסברא כגון חזקה דאין אדם פורע תו"ז עדיפא מרובא וה"נ אית לן חזקה אלימא טובא לעבוד את ה' דוקא ולא אזלינן בת"ר דידהו מכח יצי"מ באותות ובמופתים ובי"ח הנה ודאי חזקה כהאי עדיפא טובא מרובא דידהו ובזה פי' ז"ל כה"כ אנכי ה"א אשר הוצאתיך וכו' לי"ל א"א וכו' וכמובן. וז"א ויאמר אפרים אך עשרתי וכו' ואיך הותר לי העושר כיון דיעקב ועשיו חלקו העו' וח"ו גזל הוא בידי מאוה"ע אלא עכצ"ל דדרשינן ה"א יתירה דיום ה'ששי לומר דתנאי התנה וכו' כנז"ל ועי"ז אית לן דין המציל מזש"י וכו' כנז"ל ובזה הותר לי כל העושר וא"כ דרשינן ה"א יתירה דהששי ודאי דה"ה דדרשינן ה"א יתירה דהערופה ללמדנו דשלימה תהיה ומינה מוכח דאזלינן בת"ר דליתיה קמן נ"ש רובא דאיתיה קמן דרובא נינהו לגבי דידן ובזה כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא על שנטיתי אחרי רבים דידהו כיון דדינא הוא דאזלי' בת"ר וכנז"ל: ובזה פי' ז"ל כה"כ ברצח בעצמותי חרפוני אויבי וכו' דבש"ס התם יליף נמי דאזלי' בת"ר מרוצח ומשבירת עצם בפסח כיעו"ש ומכח ב' אלה שהם ברצח ובעצמותי חרפוני אויבי דהרי אתם מודים דאזליתו בת"ר וא"כ איה אלהך ושפ"י: ולזה השיבו הקב"ה לאפרים דהלא אנכי ה"א המעלך מאמ"ץ ואין לך חזקה סבריית גדולה מזו דעדיפא מרובא דידהו וא"כ לא מיבעיא עתה דישראל שרויים על אדמתם ואית להו דין קביע ואזדא לה טענת רובא דאוה"ע אלא אפי' דהנה ימים באים דעוד אושיבך באהלים ואזדא לכו קביעותייכו עכ"ז מכח חזקה אלימתא דיצי"מ אינכם יכולים לנטות בת"ר דידהו לעע"ז כלל וק"ל: וז"א כה"כ ועתה ה"א אשר הוצאת וכו' חטאנו רשענו כלו' דמכח יצי"מ דהוי חזקה אלימתא ועדיפא מרובא דאוה"ע אנו מתוודים ומודים לפניך כי חטאנו רשענו בנטותנו בת"ר דידהו וק"ל: וז"א כה"כ שמע עמי ואעידה בך וכו' לא יהיה בך אל זר וכו' ולא תחוש לטענת רובא דידהו כי אנכי ה"א המעלך וכו' והוי חזקה אלימא טובא דעדיפא מרובא דידהו וק"ל: וז"א כה"כ מה מצאו אבותיכם בי עול וכו' ולא אמרו איה ה' המעלה וכו' וק"ל. ועד"ז נוחים כמה כתובים כאשר ירדוף הקורא: ובאו"א אפ"ל כה"כ דיחזקאל הנ"ל כה אמר ה' הלילו הה וכו' בהק' מ"ד בב"ר ע"פ והיה זרעך כעפר הארץ מה עפר הארץ דייש לכל באי עולם כן ישר' יהיו דייש למלכיות ד"א מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים כן ישראל אינם מתברכים אלא ע"י התורה שנמשלה למים ע"כ והנראה עיקר כפי' הב' הנז' והענין כמשז"ל ע"פ וזהב הארץ ההיא טוב אין תורה כתורת א"י ע"כ נמצא דהיכא דכתיב הארץ בה"א הידיעה ויתירה בא לומר דקאי על א"י ולז"א הארץ הידועה וכמש"ה כי הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה וכו' למטר השמים תשתה מים וא"כ גם קרא דוהיה זרעך כעפר הארץ בה"א הידיעה ויתירה בא לדמותם לעפר א"י ומאי רבותיה דעפר ארץ ישראל אינו אלא משום דאינו מתברך אלא במים כך ישראל אינם מתברכים אלא בתורה שניתנה מן השמים דומיא דמים היורדים מן השמים למדנו מזה דהעיקר כפי' הב' של ד"א ולא כפי' הא' דישראל יהיו דייש למל' כעפר דא"כ הול"ל כעפר ומאי הארץ ותו דהול"ל כעפר ארץ מאי הארץ בה' הידיע' ויתיר' אל"ו דהעיקר כמ"ש הה' הנז' ובכן ז"ש כה אמר ה' הלילו ה"ה כלומר דמכח ה"א יתירה דכתיב בפ' והיה זרעך כעפר הארץ מוכר דלא נתכוונתי לדמות לישראל שיהיו דייש למל' כלל אלא כוונתי שיתברכו בתורת ה' דא"י שנמשלה למים וא"כ מכח ה"ה הנז"ל יתחייבו אוה"ע בהשתעבדם בישראל וז"ש כי קרוב יום לה' וכו' וק"ל: וז"א כה"כ ביחזקאל ט"ז יען אשר לא זכרת את ימי נעורייך ותרגזי לי בכל אלה וגם אני ה"א דרכך בראש נתתי ולא עשית את הזימה ע"כ תועבותיך כלו' שאני כבר רמזתי לכם באות ה"א יתירה בפ' כעפר הארץ ואית בה ב' פי' כנז"ל ואם הייתם שומרים ומקיימים התו' בא"י הייתם מתברכים כפי' הב' של ד"א והייתם ניצולים מפי' הא' אמנם יען אשר לא זכרת א"ן זמן קבלת התורה נתקיים בכם הפי' הא' הנז' בב"ר וק"ל. והמפז"ל פי' כה"כ והיה זרעך כעפר הארץ ואז ופרצת ימה וכו' ע"ד מש"ה כי שחה לעפר נפשנו וכו' קומה עזרתה לנו וכו' ובזה פי' ז"ל כה"כ נפלה ולא תוסיף אזי קום בתולת ישראל וה"ה כמבוארים וק"ל. בילאו"א: