פני יצחק חלק ו קכ

ז"ל בתשו' והבי"ד הרב חיד"א ז"ל שם במ"ק כיעו"ש. ועפ"י האמור אפ"ל כוונת רז"ל בגיטין דנ"ז וז"ל מעשה בתינוק אחד שהיה חבוש ברומי ואמ"ל לריב"ח וכו' הלך ריב"ח ועמד בפתח בית האסורים ואמר מי נתן למשיסה יעקב וכו' ענהו אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו וכו' ע"כ וכבר דשו בו רבים דמה מצא בו דבר חכמה ? ועם הקדום הנה נכון דידוע דכשאין ישראל, ערש"מ מכונים בשם יעקב וכשערש"מ בשם ישראל יכונו וריב"ח רצה לנסות התנוק בתמיהתו זאת דאיך יעניש ה' הרעים והטובים לכולם יחד וז"ש מי נתן וכו' ולמה לא הגין עליהם זכות אבות ראשונים וזכות הצ"ג שבדור לזה חדית ליה אותו תינוק ואמר הלא ה' זו ח"ל כלו' דשאני הכא דאית בהו לתא דע"ז וכמש"ה חטא העם הזה ח"ג היינו דדייק תיבת לו ר"ל דנגענו בכבודו ית' להחליפו בע"ז ובכה"ג אבא לא מ"ב וכתי' א' דהתוס' ז"ל ומשו"ה לא הועיל לנו ז"א ובהדי הוצא לקי כרבא וכמש"ה בעון רשע ידלק עני ולא תימא דהיה חטאם בע"ז בשוגג כדמוכח מתי בת חטאנו לו דלא היא אלא במזיד היה חטאם בע"ז כדמסיים ואזיל לא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו והיינו במזיד גמור דבכה"ג לכ'"ע ל"מ להו ז"א וכשמוע דבריו ריב"ח מיד אמר מובטחני וכו' וק"ל: ועוד אפשר לתרץ עוד עיקר החקירה הנ"ל במ"ש התוס' ז"ל בב"ק ד"מ ע"א בד"ה כופר א' אמר"ח ולא ב' כופרים וז"ל ואע"ג דלגבי חטאת אמרי' בפ' המצניע דצ"ב המוציא ככר לרה"ר הוציאוהו ב' חייבים ומסתמא כל חד וחד חייב חטאת. התם כיון דכל חד מיחייב אזדונו כרת מיחייב נמי אשגגתו חטאת ועוד חטאת דלגבוה אזלא אין להקפיד אם מביאים ב' חטאות אבל כופר דלחבירו למה ירויח זה במה שהשור לב' עכ"ל יע"ש: וז"ש הקב"ה לעוזא כלום נתחייבו בני אלא וכו' וכיון שכן הו"ל ממש כדין חטאת דלגבוה אזלא אין להקפיד אם ישלימו שעבודם בב' וג' ארצות כיון דהחיוב שלהם הוא נוגע לי וכמובן: ועפ"י האמור דבדאית בישר' עון ע"ז במזיד ל"מ להו תו ז"א כנז"ל אפ"ל כוונת מאמרז"ל הובא בס' פרח לבנון בפ' וירא וז"ל זכרוניכם משלי אפר לגבי חומר גביכם אם תקיימו מצות זכירת עמלק אזי זכ' משלי אפר תהיו נקראים בני אברהם אביכם שאמר ואנכי עפר ואפר ואם לאו לגבי לגבי חומר גביכם תשתעבדו פעם אחרת במצרי' בחומר ובלבנים עכ"ל וצריך ביאור: אכן כבר הקדמנו משז"ל וארא אל אברהם כדאי ז"א וכו' ובדאיכא סרך ע"ז במזיד אבא לא מ"ב וידוע משז"ל דטענת עמלק הרשע היתה על כי היו מולים כל העם היוצא ממצ' דאם ה' חפץ במילה למה לא בראם מהולים וכמו כן י"ל בע"ז אם אינו חפץ בע"ז למה אינו מבטלה הוא עצמו והתי' לב' אלה דמעשה ב"ו עדיף. וזה נראה כה"כ אשר קרך בדרך וכו' ואמרז"ל שהיה חותך ערלות ישר' וזורקן כלפי מעלה מכח טענתו הנז' ומזה הוכיח עמלק דח"ו אינו יכול כב"י לבוראם מהולים ולא לבטל הע"ז ולז"א ולא ירא עמלק אלהים כדפירש"י התם. וז"ש אם תקיימו זכור וכו' ותסברו דשלא כדין טען עמלק על המילה משום דהעיקר אצלי הוא דמב"ו עדיף וממילא אזדא לה נמי טענת אם אינו חפץ בע"ז וכו' אזי תהיו נקראים בני אברהם אביכם כלו' אזי תועיל לכם ז"א דבדלית בכו עון ע"ז אבא מ"ב וכדין יצאתם ממצ' אפי' קודם הזמן דזכות אבות הגינה עליכם כיון דלא היתם עע"ז במזיד אלא בשוגג ובאונס ואם לאו דתסברו גם אתם דבדין טען עמלק על המילה א"כ מינה נפיק לטעון כן על ע"ז דאם אינו חפץ בע"ז וכו' ועי"ז אפי' מחשבת ע"ז מצ"ל ובדין הוא דצריכים אתם להשתעבד פעם שנית בחומר ובלבנים וז"ש לגבי חומר גביכם וק"ל א"נ אפ"ל המד' הנז' באו"א בהק מ"ש הרב נ"ב ז"ל במצוה א"ך ס"א דאדה"ר נעבד היה והוא אוצר כל הנשמות וכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש לפיכך נגזר גלות מצרים דידוע דמי שנתחייב שריפה נחש מכישו פרעה הוא התנין הגדול מכיש את ישראל לפיכך היה ת' שנה דאמרי' בשבת והתוית תי"ו וכו' מאי שנא תי"ו ת"ת ת"ת מעתה ישראל שהיו חייבים שריפה ממש ונחש מכישו ימות עשה תי"ו שנה גלות וכו' כמו שריפה וכיון שבאו לרד"ו שנים ראה ה' שהיו נכנסים בנש"ט ביקש להם פתח אחר והענין כלפי מ"ש בש"ר זכור לאברהם וכו' למה מזכיר כאן זכות ג' אבות אמר משה אם שריפה הם חייבי' זכור לאברהם שנתן נפשי על קדושת שמך בכבשן האש וכו' עכ"ל. נמצא באותה מדה שמסר עצמו האב על ק"ה יכול להציל לבניו אם נתחייבו מיתה זו ונראה דזה נלמד בק"ו ממדת פורענות ממ"ש רבינו הק' האר"י ז"ל לתרץ הני קראי דק' אהדדי דכ' פוקד עון אבית ע"ב וכתיב לא יומתו אבות ע"ב ומפרק לה דבחטא קל ל"י אבות ע"ב דאיש בחטאו יומת אבל בעון מזיד החמור פוקד וכו' ע"כ וא"כ ק"ו למדה טובה דמצוה רבה שעשה האב פוקד אותה לבניו ומצילם מאותה מיתה עצמה והנה לא מצינו רמז בתורה דאברהם הפיל עצמו לכ"ה רק במ"ש על עצמו ואנכי עפר ואפר ואמרי' בב"ר דאמר אברהם אילו הרגני אמרפל לא הייתי עפר? בתמיהא, אלו שרפני נמרוד בכב"ה לא הייתי עפר ל בתמיהא: ענ"ק משז"ל דאם, עמלק חטא זרעו מה חטא אלא הוא הדבר אשר דיברו האר"י ז"ל דכיון שהוא עון פוקד ע"א ע"ב ועמלק גדול עוונו מנשוא וז"ש אם תקיימו מצות זכרון עמלק א"כ עי"ז תהיה משלי אפר בני אברהם אביכם שזכותו יגן עליכם להצילכם מאותה מיתה עצמה דק"ו למדה טובה ויחשב לכם השריפה שלו ואם לאו לגבי חומר גביכם תהיו משועבדים שנית כדי שיתקיים בכם עונש שריפה בת' שנה תמורת תי"ו הנ"ל וק"ל: ועפי"ד רז"ל שאמרו דשאר גליות השלימו המנין הנה בזה אפ"ל קרא כדכ' ביחזקאל סי' ל' ויהי דבר ה' אליו לאמר בן אדם הנבא ואמרת כה אמר ה"א הילילו הה ליום כי קרוב יום לה' יום ענן עת גוים יהיה ע"כ ויל"ד דאמאי נקט לשון זה הילילו הה ומהו הבנת הה דקאמר. אכן כבר הקדמנו משז"ל דשאר גליות השלימו המנין אך אכתי יש להסתפק אי גם הבטחת ואח"כ יצאו בר"ג מתקיימת גם בשאר גליות או"ד הבטחת ה' הנז' דוקא בפ"א בצאת ישראל ממצ'. ובמד"ר איתא הכי וז"ל וגם את הגוי לרבות אומות אחרים שהיו במצרים והיו משעבדים בישראל נידונו עם המצריים וא"כ תיבת את אתיא לרבות אותם כיון שהיו במצ' אבל לשאר אוה"ע שבשאר גליות שיהיו בכלל גזירת דן אנכי וכו' זו לא שמענו אם לא שנאמר כמש"ה כימי צאתך וכו': אמנם כתבו ז"ל דגם שאר גליות נרמזו ג"כ בתיבת ה"א דגם את הגוי אשר יעבודו וכו' דאות ה"א דהגוי יתירה היא דהיה סגי לומר וגם גוי אש"י וכו' ומדקאמר הגוי שם רמז לד' גליות עם גלות מצ' הו"ל ה' וכמ"ש הרב שמע יעקב ז"ל משם רז"ל ע"ע: עוד נק' מ"ש מהרש"פ ז"ל דע"י שישראל שקבלו התו' וקיימו העולם שלא יחזור לתי"ב הותר לנו ליהנות מעוה"ז אפי' יותר מכדי חיותנו דהו"ל כמציל מזוטו של ים וכו' כידוע וזה נפק"ל מדכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום ה'ששי בה"א יתירה ללמד שתנאי התנה ה' עם מ"ב שאם ישראל מקבלים את ה' חומשי תורה מוטב ואם לאו הריני מחזיר העולם לתו"ב שנא' אם לא בריתי וכו' א"כ ישראל הם סיבה עצמית לקיום העולם וא"כ העכו"ם