פני יצחק חלק ו קיז

שה דאית ליה שות' בגוויה אלא מהכא דכ' ויקחו להם איש שה לב"א התם נמי אית ליה שות' בגוויה א"כ תרי קראי למ"ל אא"ע לדשייך ת"ע לדל"ש האי מבע"ל לדרי"ץ איש זוכה ואין קטן זוכה ההוא מאיש לפי אכלו נפקא ואכתי מבע"ל דשוחטין הפסח על היחיד ס"ל כמ"ד דאין שוחטין על היחיד ע"כ הרי להדיא דרצה הש"ס להוכיח דשוחטין על היחיד מדכ' איש וא"כ משו"ה כתבי התוס' דמנחות דאי הוה כתיב איש נמי הוה מש' יחיד וילפינן מניה דקרבן מנחה אינו בא בשות' והשתא ק"ט תרי סוגיאי דפסחים ודר"י הנז' אהדדי דל"ל דשאני הכא בסו' דקידושין דכ' נמי לפי אוכלו לשון יחיד א"כ גם תיבת איש דידה לשון יחיד דהא גם התם בפסחים כתיב איש כי יהיה טמא לשון יחיד ואפי"ה לא ממעטינן אלא רוב ציבור וגם אין לומר דש אני הכא דכ' איש איש תרי זימני ומשו"ה לא מעעטינן רק רוב ציבור דהא' בסוגיית סנהדרין דאייתו התוס' דפסחים הנ"ל לא כתיב יש ואפי"ה לא ממעטינן אלא או עיר או שבט. אחר העיון היטב ראיתי דל"ק הסוגייאות הנז' כלל משום דהא דרצה הש"ס לאוכוחי מתיבת איש דשוחטין הפסח על היחיד הא ודאי דר"ל גם על היחיד ומכ"ש דשוחטין על הצבור וא"כ התם נמי בסנ' ופסחים מאיש נפק"ל הכי מוהוצאת את האיש ההוא דממעטינן מניה דוקא או שבט או עיר אבל אם הם יו"ד או ך' בני אדם מול ואין אותם ומ"מ קרא לא נפיק מפשטיה דאפי' אם היה אחד מוציאין אותו וכן לענין פסח בטומאה דממעטינן דוקא ציבור לאפוקי אם הי כ' או ל' בנ"א טמאים דהם נדחין לפסח ב' ומ"מ כ"ש אם ה היה אחד טמא דנדחה לפ"ב דקרא ל"ן פשטיה וכן הכא רצה להוכיח דשוחטין על היחיד ג"כ וכ"ש על הצבור ולא למעט מאיש דדוקא על היחיד נשחט והשתא כל הסוגיות הנז' עולות בקנה אחד ול"ק אהדדי כלל וכמובן והדק"ל ע"ד התוס' דמנחות הנז' וצל"ע כעת: וחזינא מ"ש רש"י ז"ל בסנהדרין דע"ח דס"ל להדיא כד' התוס' דמנחות הנז' דאיש דכ' בקרא בא לומר א' ולא ב' שכ"כ ק גבי פלוגתא דרבנן וריב"ב גבי הכוהו יו"ד בנ"א ביו"ד מקלות דלרבנן בין הכוהו כולם בב"א בין בזא"ז כולם פטורים וריב"ב ס"ל בב"א פטורים בזא"ז האחרון חייב וקאמר עלה בש"ס דפליגי בקרא דאיש כי יכה כ"ן רבנן סברי עד דאיכא כוליה נפש וריב"ב סבר אפי' כד"ן כ' רש"י ע"ד ריב"ב וז"ל ומיהו היכא דהכוהו בב"א לא קטלינן להו דאיש אמר"ח ולא ב' שהכוהו עכ"ל הרי להדיא דס"ל לרש"י נמי דכל מקום דכ' איש אתא למעט ב' וכדס"ל להתוס' דמנחות הנז' וק"ט עליו ג"כ מסוגיית פסחים וסנהדרין הנ"ל ועם דרש"י כ"כ בס' ריב"ב ומשמע דלרבנן דריב"ב לא אצט' איש לעעוטי ב' או יו"ד שהכי כיון דרבנן ס"ל כל נפש עד דאיכא כ"ן ולא צריכי רבנן למעוטינהו מתיבת איש דרחוק הדבר לומר דרבנן וריב"ב פליגי בתיבת איש דלרבנן לא ממעטינן מאיש אלולי דכ' כל נפש ולריב"ב תי בת איש אתא למעוטי ב' ויו"ד שהכו בב"א כיון דמצ"ל שפיר דלרבנן נמי ס"ל דאיש אתא למעט ב' ויו"ד אלא דס"ל דבלאו מיעוט דאיש נמי שפיר ממעטינן ב' ויו"ד מתיבת כל נפש עד דאיכא כ"ן ולעולם דגם רבנן דריב"ב ס"ל נמי דאיש אתא למעט ב' והשתא ק"ט גם ע"ד רש"י מסוגיית פסחים וסנהדרין הנז' וכמובן: ושו"ר סוגייא ערוכה בזבחים דק"ח ע"א גבי פלו' דר"ש ור"י כמבואר שם להדייא דבין לר"י בין אילו הוה כתיב תיבת איש לחוד הוה ילפינן מינה א' ולא ב' רק משום דכתיב בפ' איש איש ה"ל לר"ש דאתא לרבות ב' שהעלו בחוץ ור"י ס"ל דאיש איש דב"ת כלבנ"א יע"ש וא"כ השתא הכא כא א"ש סוגיית פסחים הנז' דמרבינן גם ב' ייותר לדחותם לפ"ב מדכ' איש איש כי יהיה טמא דכיון דריבה ב' ה"ה יותר דתרי כק' וילפינן מניה דאין ציבור נדחה ולזה הק' התוס' שפיר מן אותה סוגייא דסנהדרין דמאיש ממעטי' שבט או עיר ולא בעינן רוב ציבור וע"ז תי' שפיר דטובא איש כתיב התם בפ' עיה"ן א"נ וכו' ובכן השתא א"ש הכל ולק"מ תו ע"ד התוס' דמנחות הנ"ל וכמובן והגאון מהריט"א ז"ל בס' הבהיר שמיו"ט סי' נ"ט תמה ע"ד ר"ש דזבחים הנ"ל דריבה ב' שהעלו מאיש איש דחייבים דכיון דאיהו גופיה ס"ל בשבת דצ"ב דז"י וז"י וזא"ז וזא"י דפטירי מקרא דאם נפש אחת תחטא א"כ אמאי מחייב ב' שהעלו ואי דשאני הכא דגלי קרא איש איש לרבות ב' שהעלו הא ליתא דכיון דמקרא דאם נפש אחת תחטא ילפינן לכל חטאות שבתו' דב' שעשאוה פטורים א"כ נימא דה"ה ב' שהעלו ואיש איש דב"ת כלבנ"א ותו ק' דמוכח מדר"ש דעשה הק"י לפטור ב' שהעלו ולכך אצט' איש איש לחייבם וק"ט דבל הק"י אצט' לחייבם דאל"כ הוו פטירי מקרא דאם נפש וכו' והצ"ע יע"ש ונלע"ד לישב והוא דחזינן בריש סוגיין דזבחים דאצט' ההוא למעט ב' ששחטו בחוץ דפטירי ותק"ל דאמאי אצט' ההוא לפוטרם תפ"ל לר"ש ז"י וז"י וזא"י וזא"י כולהו פטורי מקרא דאם נפש אחת תחטא ולמ"ל ההוא אל"י דאצט' ההוא לפטור כי היכי דלא נילף מק"ו לחייבם מדין ב' שהעלו כדאיתא הכי להדייא בת"כ וז"ל דם יחשב לאישה ההוא אחד ששחט אבל ב' ששחטו פטורים והלא דין הוא ומה במקום שהמעלה להדיוט פטור חייב לב' שהעלו מקום שהשוחט להדיוט חייב אינו דין שמחייב לב' ששחטו ת"ל דם שפך א' ולא ב' עכ"ל א"כ מיעוטא דדם יחשב וכו' ילפינן לחייב ב' שהעלו וא"כ הגם דנימא דאיש איש דב"ת כלבנ'"א וכר"י עכ"ז מקרא דדם שפך דאצט' למעט ב' ששחטו כי היכי דלא נילף מב' שהעלו לחייבם ש"מ דפשיטא ליה לתנא דת"כ בב' שהעלו חייבים וא"כ שאני ב' שהעלו דחייבים לר"ש דגם דבעלמא ס"ל ב' שעשאוה פטורים בין ז"י וז"י בין זא"י וזא"י מ"מ שאני ב' שהעלו דחייבים מדאצט' קרא דדם שפך למעט ב' ששחטו וכנז"ל וע""ע קרוב לזה במשל"מ בפ"ו מהל' חמץ ומצה הא דרמי ב' ברייתות דת"כ אהדדי וע"ע בדרכי הים בד"א לשה"ג מ"ש בזה וממנו נקח לנ"ד דאצט' איש איש ואצט' ההוא וכל חד אצט' הק"ו וכמובן ידו"ק היטב ואכמ"ל עוד בזה: איך שיהיה הדרן לחקירתנו הנז' דאמאי לא נימא בהאי קרא דבארץ ל"ל דארץ אחת אמר"ח ולא ב' וג' ארצות ואין מקום לתי' דמשנולד יצחק או שאר גליות השלימו המנין וכמדובר: והיה נ"ל ליישב חקירה זאת עפ"י מ"ש הרב תנא ז"ל במשל"מ פ"ג מהל' עבדים דין י"א דהק' שם דאמאי לא אמרינן גבי עבד דאם היה לרבו ב' נשים ב' נשים דאינו נרצע דכ' כי אהבך ואת ביתך ובית א' אמר"ח ולא ב' בתים כדאמרי' גבי כ"ג ותי' דשאני התם גבי כה"ג דאיכא טעמא למילתא משום שמא ימשך לבי אחריהם ויבא לידי טומאה וכמ"ש הראב"ד ומשו"ה אמרי' דנקט ביתו למעוטי ב' בתים אבל הכא גבי עבד דליכא טעמא למעט ב' בתים לי"א דביתיך אתא למעט ב' בתים אלא לומר דצריך שתהיה לו בית וכו' עכ"ל יע"ש: ואגב אורחין את זה ראיתי משה"ק הרב מלך שלם ז"ל בדכ"ב ע"א שתמה עליו ממ"ד בפ' החולץ דמ"ד דמי שהיה נשוי ב' נשים ומת דביאת או חליצת אחת מהן פוטרת צרתה ופריך ונייבם לתרווייהו ומשני אמר קרא בית אחיו בית א א' הוא בונה ולא ב' בתים והצ"ע יע"ש. ואחהי"ר נלע"ד דלק"מ דגם ביבום איכא טעמא רבה למעט ב' בתים דכיון דכבר קיים בחדא מנייהו מצות