פני יצחק חלק ו קטו

דרוש א' שבת הגדול. ידוע ה'דבר ו'מפורסם ה'ענין שבכל דור ודור אחת בשנה חייב אדם בכל עת וזמן להודות ולהלל ולשבח לה' אלהינו על הנסים והנפלאות אשר עשה עמנו לטובה אות בצאת ישראל ממצרים וכל המרבה לספר ביצי"מ ה"ז משובח. ובפרט על מה שחישב לנו את הקץ משנולד יצחק אע"ה וכאשר חכמים הגידו במאמר הניצב פתח השער וז"ל בשעה שיצאו ישראל ממצ' עמד עוזא שר מצרים לפני הקב"ה וטען לפניו רבש"ע יש לי דין על אומה זו וכו' אתה גזרת עליהם ת' שנה ולא ישבו כי אם רד"ו שנים תן לי רשות להחזירם וכו' כשם שאתה חו"ק כך שבועתך קיימת. השיבו ה' כלום נתחייבו בני אלא בשביל דיבור א' שאמר אברהם אביהם במה אדע וכו' ואני אמרת לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ ל"ל גלוי וידוע לפני שמשנולד יצחק התחיל המנין וכו' עכ"ל. ובמאמר זה דשו רבים מהמפז"ל וכל א' לדרכו פנה כידוע: ואענה חלקי גם אני בעניותי דאפ"ל בהק' מ"ש מרן שארנו הרב מהרח"א בד' ז"ל בס' הבהיר נשמת חיים בדרוש שה"ג בכוונת מאמרז"ל דבפ"ק דברכות א"ר ינאי דבר נא אין נא אלא לשון בקשה בבקשה ממך לך אמור לישראל ושאלה אשה וכו' כדי שלא יאמר אותו צדי' וכו' ע"כ והקושי מבואר ופי' הוא ז"ל כמין חומר במאי דקי"ל בריא בחיובא וס' בחזרה חייב וקושי השעבוד דהשלים המנין א"נ תי' דמשנולד יצחק התחיל המנין שני התי' הללו תלויים בפלו' דרבוותא להרשב"א ומרן ב"י ז"ל בדין שטר שכתוב בו אני יב"ש נר"ו אי נרו קאי לאב דסמיך ליה והוי, סימן או"ד נרו קאי ליוסף ב"ן ולא הוי סי' דלד' הרשב"א הוי סי' ולד' מרן לא הוי סי' כמ"ש מרן ז"ל ח"מ בב"י סי' מ"ט יע"ש ובכן תי' זה דמשנולד יצחק אתי כמרן ז"ל דנר"ו קאי אלפני פניי ותי' קמא דקושי הש' השלים המנין אתי כהרשב"א דס"ל דנר"ו קאי אדסמיך ליה וכ"כ הגאון הרא"ם ז"ל דמאמר ת' שנה קאי אלפ"פ על כי גר י"ז וכו' והיינו כמרן ז"ל והרב אש דת בפ' וארא תלה זה במח' הרשב"א ומרן ז"ל הנז"ל עש"ב. מעתה ניחזי אנן דכיון דאיכא צדדים לכאן ולכאן דבמח' שנויה הא ודאי מיד ס' ס' ל"ן וכיון דישראל הם מוחזקים בגופם שוהד"ן דאין כח למצריים לשעבדם בקושי הש' להשלים המנין כיון די"ל דהאי ת' שנה קאי לגירות נמי וכדאמרן: וגם במ"ש בתר הכי ואח"כ יצאו בר"ג אמרז"ל דנתקיים זה בפי החירות והט' משום דס"ל דאחרי מופלג וא"צ שיהיה זה סמוך ממש לצאתם ממצ' וידוע דגם בזה איפליגו רז"ל אם גם אחרי הוא סמוך ולא מופלג ומדאמרי' בפ' חלק גבי גביהא ב"פ מבואר דהרכוש היה כדין שכר פועלים חלף עבודתם אשר עבדום א"כ שוהד"ן ברכוש להיות תכף ומיד דהו"ל המצריים ב"ב וס' בפרעון דיש ס' בפרעון אם אחרי מופלג או סמוך וא"צ לפרוע להם הרכוש תו"מ לצאתם או"ד גם אחרי הוא סמוך וחייבים ברכוש תו"מ דב"ב וס' בפרעון חייב נמצא עכשיו אם אינם לוקחים הרכוש מיד יוצא הכל בתר איפכא קאזיל בגזירת קושי הש' דהוי ספק אי ת' שנה קאי אלפניו אי גם אלפ"פ והיו ישראל פטורים מקושי הש' דהממע"ה וישר' הם המוחזקים בגופם ואפי"ה נשתעבדו בהם בקשוי הש' עפ"י סברת המצ' דקאי דוקא לועבדום וע"א אף דס' הוי כנז' וז"ש כדי שלא יאמר אותו צדיק ועוע"א קיים בהם אף דשוה"ד בהפך כנז' ואח"כ יבר"ג דמן הדין הגמור כיון דס' הוי אי סמוך או"מ הו"ל ב"ב וס"ב וחייבים המצריים תו"מ לא קיים בהם נמצא דבכולם לא נהג בהם עפ"י הדין לכן כדי שלא יאמר וכו' אתד"ק בקיצור יעש"ב: ויש להרחיב ד"ק יותר כמתלמד מד"ק דהנה עיקר הגזירה של ת' שנה הוא חוב ברור ונפל הס' בפרעון אי האי ת' שנה קאי נמי לגירות או"ד דוקא קאי לועבדום יע"א והו"ל ישר' ב"ב וס' בפרעון של ק"ה ועכ"ז קיים בהם גם ק"ה ותפס השיטה כמ"ד דגם בשניהם טוענים ס' והשמא אינו גרוע עכ"ז חשיב ב"ב וס"ב ואילו בא ברכוש אם לא יפרע להם השכי' תו"מ ויתפוס השיטה כמ"ד דב"ב טוענים ס' והשמא אינו גרוע לא הוי ב"ב וס"ב וא"כ לפי"ז מצא דעביד בהו תרתי דסתרן דבעוע"א תפס השיטה כמ"ד דגם בכה"ג חייב וברכוש תפס איפכא וכולהו בחד גופא בישר' ואי משום דהמצריים מוחזקים בממונם הא גם ישראל מוח' בגופם ולא עוד אלא דבעיקר גזירת ת' שנה בה עצמה נפל הס' ולא בפרעון ועכ"ז ועוע"א קיים בהם וכו' וכ"ז כדי של"י אותו צדיק דלגבי דידי פשיטא לי דהאי ת' שנה לא קאי רק אדסליק מניה וכדס"ל להרשב"א ז"ל בתיבת נר"ו ולהכי הוצרך ק"ה להשלים המנין וליכא ס' קמאי כלל ומה שתירצתי לעוזא גלוי וידוע וכו אינו אלא דחייה בעלמא וק"ל: ובכן נבא לביאור מאמר עוזא הנ"ל דהנה כבר נתבאר דבחוב ת' שנה גופיה נפל הס' וגם בחוב הרכוש איכא ס' אי אחרי סמוך או מופלג ולהכי המתין עוזא עד שעת צאתם ממצ' ברכוש ג"כ אז עמד וטען דמאחר דחייבת את המצריים ברכוש סמוך ממש הגם דס' הוי מט' דהו"ל ב"ב וס"ב א"כ גם השעבוד של ישר' צריך שיהיו במצ' ת' שנה מטע"ז גופיה דב"ב וס"ב חייב וא"כ תן לי רשות להחזירם וס' שכו' להחמיר לזה השיבו ה' דל"ד אהדדי חיוב הרכוש עם חיוב השעבוד דשאני חוב הש' דכבר גלוי וכו' וליכא ס' קמאי כלל דלא אמרתי אלא בארץ ל"ל ולא הוי ב"ב וס"ב ואין כאן שום ס' שבועה כלל כיון דבריא לי הכי וק"ל: א"נ אפ"ל באו"א מאמר עוזא הנז' בהקדים מה שי לחקור בב' התי' דמשנולד יצחק התחיל המנין וגם בתי' הב' שתי' המד"ר והמפז"ל דשאר גליות השלימו המנין דעל שני התי' אלו מצאה החקירה מ"ל דהרי אשכחן גבי שופר אמרי' בר"ה דכ"ו ע"א שופר אחד אמר"ח ולא ב' וג' שו' ועע"ש ד' ז"ך ע"ב והרב הלק"ט ז"ל בח"ב סי' רמ"ה כ' דאם תקע בב' שו' לא יצא מט' הנז' יע"ש וע"ע בברכ"י א"ח סי' תקפ"ו יעש"ב. ודכוותה אמרי' בב"ק ד"מ ע"א כופר א' אמר"ח ולא ב'. ועי"ש בתוס' בד"ה כופר אחד וכו' מ"ש ע"ז וכמו כן גבי גט אמרינן ספר אחד אמר"ח ולא ב' ומה"ט אם גירש בב' גטין בב"א פסול כמ"ש התוס' בסוטה די"ז ע"ב בד"ה כתבה על ב' פין יע"ש וכן גבי אתרוג אמרי' פרי א' אמר"ח ולא ב' כדאיתא בסוכה דל"ה ע"א ועמ"ש התוס' ז"ל שם בזה וכן פסק מרן ז"ל בא"ח סי' תרנ"א יע"ש וכן ביומא די"ג אמרינן בית א' אמר"ח ולא ב' בתים יע"ש וא"כ ה"נ כיון