פני יצחק חלק ו קיד

ובזה אפ"ל טעם כעיקר למאי דתנינן בפ"ק דשקלים ר"י אומר גם שקלים אין להם קצבה שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלים דרכונות חזרו לשקול סלעים וכו' דצל"ד למה זה עשו כזאת להוסיף על הסלע ולתת יתר על מחצית השקל הכתוב בתורה שהוא עשרה גרה ובפרט בעלותם מהגולה שהיו אז עניים כידוע. אמנם ישר' המה ראו כי להיות הסכום כתוב בתו' מצא המן את חשבונם ונתן כנגד מה שנתנו כל ישראל במדבר כמ"ש החזקוני ושאר המפז"ל דחשב המן שכל איש ישראל נותן בכל ימיו חמשים בקעים וימי שנותינו בהם ע' שנה דל מנייהו עשרים דלא מיחיב נמצא בחמשים שנה נותן אדם ן' בקעים ולפי"ז ששים איש מישראל נותנים ביניהם שנים מנה א"כ ס' רבוא נותנים עשרת אלפים ככר כסף בעבור זה בצאתם מהגלות התחילו להוסיף כדי שלא ימצא החש' איזה צר ואויב אחר ואח"כ התחילו לגרוע וק"ל: ועפ"י האמור מה למעלה אפ"ל כוונת סמיכות הכתו' במג"א וכ"ת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם קיימו יקבלו וכו' ויל"ד מהי אי' מה ראו על ככה וכו' אכן עם האמור א"ש דנותן טעם לשבח דמה ראו על ככה לקבל התורה מחדש ונ"ט משום כי כי ראי מה הגיע אליהם מהמן הרשע שהניח כל מצית התו' ולא בחר כי אם במצות השקלים והאלי"ת הפר עצתו וקלקל מחשבמו במה שהקדים שקליהם לשקליו קודם האינם והיא שעמדה להם והצילתם מצרת המן להיותה מקובלת עליהם מטו"ר משו"ה קיימו וקבלו וכו' דהיינו קיימו מחדש מה שקבלו כבר כדרז"ל וכמדובר: א"נ אפ"ל כה"כ מה ראו על ככה וכו' במ"ש הגאון הרב יערות דבש ז"ל לתרץ משה"ק התוס' ז"ל בפ"ק דמגילה ד"ז דאמר שמואל התם דאסתר ברוה"ק נאמרה שנא' קיימו וקבלו קיימו למעלה מש"ק למטה ואמוראי אחריני אייתו ראיה מכמה קר א אחריני ואמ"ר התם דלכולהו אית להו לבד מדשמואל והק' התוס' התם דלשמואל נמי י"ל פירכא דהא רבא גופיה אמר התם בגמ' שבת קיימו מש"ק כבר ותי' הגאון ז"ל הנ"ל דבאמיתות לשמואל לית ליה פירכא דדא ודא חדא היא ובזה יתורץ ג"כ דלמה דוקא בימי אחש' הדור קבלוה ולא קודם והוא בהק' משז"ל בהא דאמ"ר מכאן מודעא רבה לאורייתא דק"ל דהא כבר אמרו מטו"ר נו"ן ותי' דזה היה בפה מיראת האש הגדו' אבל לא בלב כדכ' ויפתוהו בפיהם וכו' עכ"ל א"כ נמצא שכל קבלתם התורה היה בפה לבד דוקא ואם נאמר דהכל הולך אחר הפה דוקא ודברים שבלב אינם דברים א"כ מוצא מקום עשיו לגבות שכר מצות כבוד אביו אף כי היה מורה טלפיים וקרא מעיד כי ציד בפיו ולבו בל עמי מ"מ אם קבלת התורה חשיבא קבלה מטעם ברית כרותה לשפתיים והעיקר הוא הפה זכה עשיו במה שכיבד לאביי בפיו ותנן זכותו על זרעו נין עמלק וע"כ מצא מקום המן לגבות זכות הוריו עשיו הרשע וביקש להשמיד וכו' ולכן הוצרכו ישראל שבאותו הדור לקבל התורה מחדש בכל לב ונפש להבין ולהורות כי דבר שפתים אך למחסור ורחמנא לבא בעי ולא כן עשיו כי לבו בל עמו ויצא נקי המן כי אין בידו שום זכות לכן נהפוך הוא ותלו אותו ולכך ברפידים שאמרו היש ה' בקרבנו א"א ודרז"ל אם יודע מה שאנו מהרהרים בלבנו נעבדהו ואם לאו וכו' וכפי"ז נמצא שיש ס' בידם גס ה' משגיח על המחשבות שבלב או"ד הכל הולך אחר הפה דוקא ולזה סמיך לזה ויבא עמלק כי זכות עשיו בידו כי ציד בפיו א"כ נמצא שכל עיקר קבלת התורה מחדש בימי אחש' לא היתה כי אם לסי' להורות בעצמם שהיא קבלה גמורה בכ"ל וא"כ עדין יש ס' בדבר מהיכן ידע מרדכי שכל ישראל קבלוה מחדש בלב שלם ובנ"ח ואין ברוחם רמיה אולי עושים או מאהבת מרדכי ואסתר או מפחדם מהמן הרשע וע"כ בא זה וגילה ע"ז קיימו למעלה מש"ק למטה וא"כ מן השמים הסכימו כי היא קבלה גמורה ומזה נדע נאמנה דאסתר ברוה"ק נאמרה עכתד"ק ודפח"ח: ובכן זהו אפ' כה"כ מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם קיימו וכו' ובבואה אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה וכו' ועם האמור ה"ה כמבואר ור"ל מה ראו ע"כ לקבל התירה מחדש בכל לבם בעת ההיא ולא קודם לזה השיב ואמר הלא תראה מה הגיע אליהם ע"י קבלתם התו' מקודם בפה לבד ולבם בל עמו ית' דעי"ז בא עליהם המן הרשע לגבות זכות זקנו עשיו כנ"ל ולזה קו"ק היהודי' את התורה מחדש בלב ונפש ועי"ז ישוב מחשבתו הרעה של המן הרשע אשר חשב וכו' בכח זכות עשיו הרשע וכמדובר: ובזה אפ"ל ג"כ כה"כ ותשלח אסתר להתך וכו' לדעת מ"ז ועמ"ז ויגד לו מרדכי את כל עשר קרהו ודרז"ל בן בנו של קרהו וכו' וצל"ד מאן דכר שמיה דעמלק הכא וגם מהו כוונתה באו' לך כנוס וכו' אכן עפ"י האמור הנה נכון דשאלה אשה היא אסתר לדעת מה זה הצרה הזאת ועל מה באה עליהם הצרה הזאת ומרדכי הבין שאלתה ושלח להודיעה כי בא המן בזכות זקניו עשיו ועמלק בכשמצות כבוד אביו שכיבדו בפה כנז"ל וע"ז שלחה לו אסתר לאמר לו דא"כ עשה זאת איפא לך כנוס וכו' שיקבלו התורה מחדש בכ"ל כדי שלא תגן על המן הרשע זכות כבוד של הפה דוקא כנז"ל וע"י התענית ג"י לילה ויום שהקריבו חלבם ודמם לפני ה' בתעניתם הוברר הדבר שהם מקבלים עליהם התורה מחדש בכל לבם וממילא הורע כחי דהמן רשיעא לגמרי וכנז"ל וק"ל: מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו אשתחוה ואבואה לפני הדום רגליו בעי ומתחנן לפני אנא עבדא זעירא דמן חברייא. נא לשון בקשה לישדר לן מר הכהן המשיח ואסף נדחי ישראל כל כנסייה. ייתי ונחמיניה והוא יתן מעדני ובית מקדשנו יבנה תוככי ירוש' הבנויה. ונשמע קול מבשר איש בשורה ליהודים היתה אורה כמו שהבטחתנו הנה אנכי שולח לכם אל אליה. מבשר ואומר פנו וסעו לכם לארעא טבתא וקדישתא הללו יה. ושם נקריב לפניך תמידי' כסדרם ומוס' כהלכתם בשרא עם תרבייא . ועלו מושיעים בהר ציון ומלכנו בראש משה איש האלהים רעיא מהימנא והיה ה' למלך ע"כ הארץ ויהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמייא. יה"ר שיהיה זה בעגלא ובז"ק בב"א: