פני יצחק חלק ו קיב

עתיד ליתן דין וחש' ועונש רע ומר לרשעים עוברי בריתו מוכח דהלכתא אזלא כמ"ד פשיעה בבעלים חייב ומקרא נדרש לפניי דוקא ולא לפ"פ וראיה לזה ממשה לא נכנס לארץ ונענש על סירובו כנז"ל: וזש"ה כי אנכי מת וכו' ר"ל בחו"ל דנענשתי על סירובי בשליחותו ש"מ ולא ידעתי טעמו משום דלא היה אפשר הוא עצמו כי עדיין לא נשלם הזמן וצ"ל בגלות אחר להשלים המנין ול"א משנולד יצחק התחיל המנין משום דס"ל להקב"ה דמקרא נדרש לפניו דוקא ולא לפ"פ וא"כ מזה תדעו ותבינו דלדידיה דקובה"ו ס"ל דפשיעה בבעלים חייב וכיון שכן השמרו לכם פן תשכחו כו' דפשיעה בבעלים חייב. וזש"ה והיה אם שכוח וכו' שמע ישראל אתה עובר היום וכו' אתה דייקא ולא אני וה"ה כמבואר. וזש"ה ושמרת וכו' כי ה' אלהיך מביאך וכו' מביאך דייקא לך ולא לי וק"ל: וזה אפ' כוונת רז"ל דאמ"ל ה' להמן אלו לא מת משה וכו' וגם משז"ל כיון שראתה שרה דמשה ל"ן לארץ וכו' וה"ה כמבוארים עפ"י האמור וק"ל: ועפי"ד רז"ל הנז' דאמ"ר מכאן מודעא רבה לאורייתא וכ' הרב תנא ז"ל דמכח דינא דמל' חייבים לקבל התו' אפי' שהיו אנוסים בכפיית ההר כנז"ל אפ"ל כה"כ בתהלים צ"ח וכ"ת שמעה ותשמח ציון וכו' ע"ס המזמור ורבו בהם הדקדוקים ומתוך הביאור יובנו שפיר בהק' עוד משז"ל ע"פ משמים השמעת דין ארץ יראה ישקטה וכו' כידוע והק' המפז"ל דאיך נבראת הארץ על תנאי זה דישראל יקבלו התורה והלא אפשר דלא יקבלוה והיה צריך לחזור העולם לתוהו ובוהו ותירצו דכיון דהתי' קדמה לב"ע וכתיב בה ויתיצבו בתחתית ההר ודרז"ל שכפה עליהם ההר וכו' א"כ כבר שמעה וידעה הארץ דודאי יקבלו ישראל ואין ה העולם חוזר לתו"ב משו"ה היא נבראת תחילה. והנה יש לחקור דכיון דישראל ידעי דיצר לב האדם רע ואינם יכולים להנצל ממנו כלל וגם ידעי לה דאינם יכולים למפטר בטענת אונס ומודעה כיון דמדינא דמל' הם חייבים אפי' הם אנוסים חיובא רמייא עלייהו לקיים גזירת מלכם מדינא דמל' וכמ"ש הפר"ד ז"ל וכנז"ל א"כ איך נתרצו לקבלה אפי' באונס וכי תימא דהתורה היא תבלין ליצה"ר כדרז"ל אכתי ק' איך אפשר להם להגות בתו' יומם ולילה ובעידנא דלא עסיק בה מה תהא עליהם אכן בגמ' דסוטה איתא התם הגיע לפ' דרכים ניצול מכולם מאי פרשת דרכים דסליק ליה שמעתתא אליבא דהל' וכתבו התוס' ז"ל משום דתמיד מהרהר בד"ת ואינו מהלך ד"א בלא תורה ובזה ניצול מיצה"ר וידוע דלא כל אדם זוכה להיות מסיק שמעתתא אליבא דהל' כדאיתא בפ"ב דיומא לא משכחת צו"מ דמורה אלא דאתי מלוי ויששכר ופריך ואימא מיאודה דכתיב יאודה מחוקקי ומשני אסוקי שמעתתא אליבא דהל' קאמינא הרי דדיקא שבט לוי ויששכר הם דזכו לזה לאסוקי שמעתתא אליבא דהל' ותו לא. והמפז"ל הקשו מדאמרי' בפ' חלק הלכה כדוד בכ"מ שנא' וה' עמו מלמד שהלכה כמותו וכן הק' היפ"ת בפ' ויחי ע"פ חכלילי עינים דאמרי' התם דרוב הסנהדרין היו משבט יאודה וק' מסוגייא דיומא הנז' ותי' במ"ש המפז"ל ע"פ תורת אמת היתה בפיהו וכו' דהכוונה במשז"ל אין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בה תחי' שנא' והמכשלה הזאת תח"י דר"ל שאם אינו אומר חלוקה כוזבת בתחי' אינו זוכה לומר החלוקה האמיתית אח"כ כמ"ש בש"ס בכמה דוכתי מהו דתימא או סד"א וכו' קמל"ן וכו' וכן בפוס' אומרים בתחי' לכאורה נראה וכו' ובתר הכי אומרים אמנם האמת וכו' כידוע כ"ז בש"ם ובפוס' ז"ל וזאת היתה מע' אהרן הכהן שתורת אמת היתה בפיהו שמתחי' וראש היה אומר החלוקה האמיתית ועולה שהיא החלוקה הכוזבת לא נמצא בשפתיו כלל וא"כ זאת המעלה עצמה היא היתה לשבט לוי וליששכר דהוו מסקי שמעתתא אליבא דהל' בלתי שום חלוקה כוזבת בתחי' כלל משא"כ בשבט יאודה היו צ"ל חלוקה הכוזבת בתחי' כדי לכוין אח"כ אל האמת עכתד"ק ז"ל: ועפי"ז אפ"ל כה"כ בירמיה וכ"ת וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ וכו' דישר' שבאותו הדור לא היו עושים כן לומר חלוקה כוזבת תחי' כדי לכוין אח"כ אל האמת אלא מתחי' וע"ס כזבי"ם הם לכל דבריהם וז"ש וידרכו את לשונם קשתם שקר וא"ת הלא כך היא המדה לומר תחי' חלוקה כוזבת ואח"כ באים אל החלוקה האמתית לז"א לא היתה כוונתם לכך וז"ש ולא לאמונה גברו בארץ ר"ל אפי' בסוף לא היו באים אל החלוקה האמיתית כלל אלא שוא ידבר איש את רעהו כזב ושוד ירבה ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידבר כלל וק"ל: והרב חוזה דוד ז"ל תי' דשאני דהע"ה והסנהדרין שהיו עוסקים בתו' ובג"ח, שאין לך ג"ח גדו' מזאת שהיו נושאים משאם של ישראל להדריכם בדרך ישרה ולהורות להם את הדרך אשר יעשון וכל כה"ג זוכה לבינה כיששכר כדאי' בקמא די"ד והוו מסקי שמעתתא אליבא דהל' וניצולים הם מהיצה"ר. ואיתא בקי' בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול ל שנא' צופה רשע וכו' וכתב מהרש"א ז"ל דצופה רשע הוא שטן הוא יצה"ר הוא מלה"מ והקב"ה עוזרו ושומר נשמתו ואיתא בפ"ק דע"ז לעת"ל מביא ה' ס"ת בחיקו ואומר כל מי שעסק בתורה יבא ויטול שכרי. וטוענים אוה"ע ישראל שקבלוה היכן קיימוה ואו"ל ה' יבואו מכם ויעידו בכם בישראל שקיימוה שנא' יתנו עידיהם ויצדקו והנה ידוע דאע"ג דקי"ל דשכר מצות בהאי עלמא ליכא עכ"ז אנו זוכים ונהנים בעה"ז משום דיש כמה מצות דאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והק"ק לעוה"ב כמו הצדקה וג"ח והכנסת אורחים וכדומה דומה אכן הניחא למי שיש לו ממון ויכול לעשותם ברם מי שאין לו ממון לעשות צדקה וג"ח אמרז"ל דע"י השמחה שאדם שמח בעשותו מצות ה' ליכול וליחדי ואמרי' בב"ר יהי אור אלו מעשיהם ש"ץ נמצא דמלת אור הוא כינוי למצות ואיתא בש"ט ע"פ בצאת ישרא' ממצרים אמר"פ הקב"ה זורע מעשיהם ש"ץ ועושה פירות ע"כ ומלת צדיק הוא כינוי לעושי צדקה כמשז"ל ע"פ אין אדם צדיק בארץ אמר"ש וכי יש צדיק שאינו טוב אלא אלו מחלקי צדקה לעניים שנותנין שלא כהוגן להגון ובילקוט שמואל איתא ע"פ בנות ישראל אל שאול בכינה ר"ן אומר בנות ישראל אלו הסנהדרין הנאות שבישראל יע"ש: ובכן נבא לביאור הכתו' דכבר אמרנו דתנאי התנה ה במ"ב אם ישר' וכו' חע דהארץ נבראת תחי' ולא חששה לומר דאפ' דישראל לא יקבלו את התורה משום דכבר ידעה ושמעה מ"ש הקב"ה לישר' דעי"כ היה לה שמחה ובטוחה כי בודאי מקבלים ישר' את התורה ואין העולם חוזר לתו"ב וז"ש שמעה ותשמח ציון וטעם דציון לבד שמחה הוא משום דא"י נבראת תחי' כמ"ד מוקדם בבריאה עדיף וא"כ לציון לבד הי"ל שו"ש שהיא היתה עיקר בבה"ע תחי' ולציון יאמר אם ישראל מקבלים את התורה וכו' משו"ה כשומעה שכפה עליהם ההר וכו' צהלה ושמחה ואולם השתא הכא דנתן לישר' את התורה היה לה פחד דאפ' דלא יוכלו ישראל לקיים התו' והמצות מסיבת היצה"ר ומה תרופה יש לזה להנצל מיצה"ר בעי דנא דלא עסיק בתורה לז"א ותגלנה בנות יהודה אלו הסנהדרין דאתו מיאודה כנז' דהוו מסקי שמעתתא אליבא דהל' והוא למען משפטיך שהיו נושאים משאם של ישר' להורות להם את הדרך ילכו בה ואין לך ג"ח גדול מזה ועי"כ