פני יצחק חלק ו קיא

אמנם עפ"י דרכינו בדין אם חולקין כבוד לתבה"ר או לא א"ש המאמר הנז' והוא דהן קדם הוה ס"ל ליתרו דח"כ לתבה"ר ומשו"ה היה עע"ז דמגדולת העבד גדולת האדון נודעת ובראותו ובשומעו דה' ציוה לישראל על פרה אדומה לכפר עון העגל מזה נתברר לו דהאמת הוא דס"ל להקב"ה דאח"כ לתבה"ר דאל"כ לא חטאו ישר' בעגל ואינם צריכים לכפרה כלל ולזה תכף כשומעי מצות פ"א בא להתגייר וחזר בו מסברתו הא' וק"ל: נחזור לפ' קרא כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר את הירדן וכו' השמרו לכם וכו' עפ"י דרכנו הראשון והוא דמרע"ה מזהיר לישראל שלא לעע"ז בטענת אונס ומודעא דלא היא דמדינא דמל' חייבים אתם לקיים התורה והמצות אפי' באונס ואם כה תאמרו דאפי' מדינא דמל' אין אתם חייבים משום דא"י מוחזקת לנו מאבותינו תדעו לכם שאתם טועים בזה והאמת הוא דא"י אינה מוחזקת לנו כלל רק במתנה נתנה ה' לנו ולא בתו' ירושה וראיה לזה מדאנכי מת בחו"ל ואינני עובר את הירדן משום שלא אטול חלק בארץ מדין כל האמור בפ' מלך ואי איתא דא"י מוחזקת לנו מאבותינו בתו' ירושה הא אפי' אכנס לארץ לא הייתי יכול ליטול חלק בארץ כיון שהארץ ירושה להם מאבותיהם ולא נגמר דין כל האמור בפ' מלך כי אם בדבר הלקוח או הניתן במתנה ולמה לא הכניסני עמכם לארץ אלא ודאי האמת הוא דא"י א"מ לנו מאבותינו ומדינא דמל' חייבים לשמור התו' ומצותיה ולזה השמרו לכם וכו' וק"ל: א"נ אפ"ל הכתובים הנז' והמאמרים הנ"ל באו"א בהק"ע מ"ש הרב פר"ד ז"ל שם בביטול טענת מודעא רבה לאורייתא מכח דינא דמל' דינא כנז"ל וסיים הרב ז"ל שם דהגם דלא אמרינן דינא דמל' דינא אלא דוקא היכא דמשוה גזירותו ע"כ בני אומתו וא"כ אם אוה"ע מצווים הם ג"כ א"כ חייבים ישראל לקבל התורה ומצוותיה מט' דינא דמל' שהרי השוה גזירותיו ואי אמרינן דאוה"ע אינם מצווים א"כ בטלה לה טענת דינא דמל' וחזר הדין דישר' י"ל טענת אונס ומודעא בקבלת התורה ולא מיחייבי מט' דינא דמל' שהרי לא השוה גזירותיו ע"כ באי עולמו: עוד נקדים מח' רז"ל בפי' הכתוב ראה ויתר גויים דאיכא מ"ד התיר ממונם לישראל ואיכא מ"ד התיר להם ז' מצות ב"ן והנה למ"ד התיר להם ז"מ ב"ן א"כ אית לישראל טענת אונם ומודעא גם בהני ז' מצות ב"ן אשר ראה והתירם לב"ן וא"כ הרי לא השוה גזירותיו בהם ולא מחייבי ישראל בהו נמי מדין דינא דמל' כיון דלא השוה גזירותיו בהם ולמ"ד ראה והתיר ממונם דוקא ולא ז' מצות וכפי"ז הרי הקב"ה השוה גזירותיו ואין להם לישר' עוד טענת מודעא דהם חייבים לקבל גזירותיו מדינא דמלכותא שהרי השוה גז"י. והנה מדחזינן דהקב"ה נטל מהכנענים את ארצם ונתנה לישראל מכאן ראיה דס"ל להקב"ה דפי' הכתו' דראה ויתר גויים היינו התיר ממונם לישראל דאל"כ היאך זכו ישראל בנחלת שדה וכרם שלהם אל"ו צ"ל הפי' ראה ויתר גויים ר"ל התיר ממונם ולפי"ז עדיין אוה"ע מצווים הם בז"מ דידהו והשוה גזירותיו ומדינא דמל' חייבים ישר' לקבל גז"י ואינם יכולים ללכת לעבוד אלד'ים אחרים בט' מודעא כלל שהרי הם חייבים בכח דינא דמל' ואין לטעון דלא השוה גז"י שהרי גם ב"ן מצווים הם ג"כ ופי' ראה ויתר גויים היינו התיר ממונם וא"כ ישראל חייבים הם לקבל עול מל' שמים ושלא לעע"ז מכח דינא דמלכותא והרי השוה גז"י: וזש"ה והיה אם שכוח תשכח את ה' אלהיך והלכת אחרי אלהים אחרים בט' מודעא לזה בא מרע"ה להודיעם כי לא צדקו בטענתם זאת והעידותי בכם היום כי אבוד תאבדון שהרי הביטו וראו שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן וכו' וא"כ איגלאי מילתא דפי' ראה ויתר גויים ר"ל התיר ממונם ובזה מצאנו מקום היתר לבא לרשת ארצות גויים שהרי התיר ממונם שהרי מפרשינן לקרא דראה ויתר גויים דהתיר ממונם ולא התיר להם ז' מצות אלא עדין הם מוזהרים בהם וא"כ איך אתם תעבדו ע"ז אחר שאוה"ע ג"כ מוזהרים בהם ואין לכם פיטור בט' מודעא כיון שהשוה גזירותיו והרי אתם מתחייבי' מכח דינא דמל' ולכן אני מזהיר אתכם שלא תלכו אחרי אלהים אחרים כלל וק"ל: וזה עצמו כוונתם ז"ל במשז"ל אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא וכו' ועפ"י האמור ה"ה כמבואר וק"ל. וזאת היתה כוונת ישראל שאמרו משכני אחריך נרוצה ממה שנתת לנו ארעא טבתא אח"ן כנז"ל וגם מאמרז"ל אם נכנסין בניך לארץ הם מקבלים אלהותי ועפי"ה ה"ה מבוארים מאליהם וק"ל: וזה ג"כ כה"כ בפ' וארא והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי וכו' ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' דיל"ד דתיבות אני ה' הם שפת יתר ומה סמיכות ושייכות יש לזה לנתינת הארץ ועם האמור ה"ה כמפו' וק"ל: וזה אפ' ג"כ כוונת מאמרז"ל בילקוט איכה וז"ל אמרו ישראל לפני ה' כיון שהגלית אותנו בדין הוא שלא נשמור מצוותיך עכ"ל וק"ט לכאו' מהיכן יצא להם משפט מעוקל זה ולפי האמור הנה נכון ור"ל דכ"ז שהיו ישראל יושבים על אדמתם איש תחת גפנו וכו' ש"מ דפי' דראה ויתר גויים היינו התיר ממונם ולא ז"מ ובטלה לה טענת מודעא שהרי השוה גזירותיו ומיחייבי ישראל מכח דד"ד אבל כיון שהגלה אותם לבין האוה"ע איגלאי מילתא למפרע שהארץ גזולה היתה בידם דלא התיר להם ממונם אלא ז"מ דידהו ונמצא דלא השוה גזירותיו ואית לישראל ט' מודעא א"כ הוא בדין הוא שלא נשמור מצוותיך מכח דאית לן מודעא כנז"ל וק"ל: וזה ג"כ כה"כ בפ' עקב ושמרת את כל המצוה וכו' כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וכו' וה"ה כמבואר וק"ל: וזאת היתה כוונת המן הרשע באומרו ישנו עם אחד מפוזר וכו' דכיון שגלו מארצם איגלאי מילתא דהארץ היתה גזל בידם ופי' ראה ויתר גויים ר"ל התיר להם ז"מ וא"כ חזרה להם ט' מודעא למקומה ולא מיחייבי מדד"ד כיון דלא השוה גז"י ועכ"ז את דתי המלך אחש' אינם עושים וא"כ למלך אש"ל דכיון דיש להם מקום פטור בט' מודעא ועכ"ז דתיהם שונות וכו' ואת דתי המלך א"ע אין זה אלא במרד ובמעל ומורד במל' ח"מ ולזה למלך אין שוה להניחם וק"ל: א"נ אפ"ל רוב הכתו' ומאמרז"ל הנ"ל באו"א בקצר אמיץ וכמדבר על הידוע והוא זה דאיתא בדרז"ל דמשנולד יצחק התחיל המנין ולפי"ז צ"ל דא"י אינה מוחזקת לנו מאבותינו וגם צ"ל דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו וטעם מרע"ה שלא נכנס לארץ משום שסירב בשליחותו של מקום והיה טעמו דמרע"ה משום דס"ל דצריך השי"ת בכבודו ובעצמו להוציאם ממצרים לקיים מ"ש ואנכי אעלך ג"ע ולז"א משה מי אנכי וכו' ברם הקב"ה ס"ל דשאר גליות הם משלימים המנין ול"א משנולד יצחק התחיל המנין ואי הוה מוציאם הוא עצמו ממצרים לא היה אפשר עוד להיותם בגלות אחר כלל דישראל נושע בה' תשועת עולמים ומרע"ה ס"ל דיצאו בזמנם כנז"ל כמ"ש כ"ז המפז"ל עיין ברא"ם ס' לך לך ע"פ כי גר יהיה זרעך וכו' ובאשד הנחלים דע"ב ובשאר מפז"ל וקי"ל פשיעה בבעלים פטור כמ"ד מקרא נדרש לפניו ולפ"פ כדאיתא בש"ס מציעא דצ"ד ע"א והנה מדאנן חזינן דהאדם