פני יצחק חלק ו קח

לא יוסיף לקום בתח"ה דאין עפרו ננער בתח"ה כיון שגם הוא היה איש שלומי שהיה לבי עליו ושקט עמו אוכל לחמי אשר בטחתי בו להטיב לי במוענותיו הוא עצמו הגדיל עלי עקב ויעץ לאבשלום להרע לי וכדפירש"י ז"ל בתהלים ע"פ שלח ידיו בשלומיו דקאי על אחיתופל שהיה דוד שלם ושקט עמו יע"ש וה"ה הכא גם איש שלומי קאי על אחיתופל כנז"ל. וא"נ גם איש שלומי גם לרבות דואג ואחיתופל שהם תופסי התורה והמה חכמים אשר בחרתי בהם מטעם דאפי' זונות הם מפרכסות זא"ז ת"ח לכ"ש ועכ"ז הם המה הגדילו עלי עקב יותר משאר שונאים עלי: ועם כל זה אני בעי ומתחנן לפניך אתה ה' במדת רחמיך חנני והקימני על מלכותי ע"ד מש"ה ויקם משה את המשכן ואשלמה להם טובה תחת רעה כדפירש הרד"ק ז"ל על פסוק זה עצמו, משם הגאון ז"ל יע"ש. והטעם משום דאני סובר כדס"ל לר"ש בריה דרבי דהיכא דלא אהנו מעשייהו אפי' ששנאתם וקנאתם היתה לעקור כבודי וכב"א עכ"ז אין לנטור להם איבה ולא לשלם להם רעה כלל אלא אני משלם להם טובה תחת רעה כיון דלא אהנו מעשייהו וקורא אני עליהם גם אהבתם וכו' וז"ש בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי ובתומי תמכת בי ותציבני ל"ל והם לא אהנו מעשייהו כלל ואען ואומר ברוך ה' אלה"י וכו' וק"ל: ועפי"ד הגאון הרב שמ"ל ז"ל הנז' בכוונת המד' זכרני ה' וכו' בפלוגתא דמהרי"ו ומהר"ן כ"ץ ז"ל כנז"ל פירש הרב אשה"ן ז"ל כוונת מאמרז"ל ע"פ לכולם נתן וכו' כנז"ל ובהק"ע מ"ש הרב נח"ב ז"ל במס"א על יעאע"ה ששלח ליוסף ונתפס בשליחותו ולדעת יעקב נהרג בדרך א"כ מצא בע"ח מהה"ד לגבות א"ח ומטע"ז מיאן יעקב להתנחם הואיל, ובשליחותו נהרג לדעתו אף דשליח מצוה הוה מ"מ היכא דשכיח היזקא שאני ול"ד מהרי"ו ז"ל ולא היה ראוי להיות הנס ע"י מרדכי ואסתר כיון דבשליחותם נהרג התך זה דניאל וכו' כנז"ל וז"ש לכולם נתן וכו' דבר שנצטער בו אותו צדיק יעאע"ה וכו' וכו' ולא רצה להתנחם משום דס"ל דהל' כמהרי"ו דהגורם חייב והדר עביד איהו מילתא לבנימין דיקנאו ביה אחוהי ואם ח"ו יארע לבנימין איזה רעה מאחיו מקנאתם ממנו יתחייב יוסף כיון דהוא הגורם ומאי כוונתו בזה לז"א ר' בנימין דאדרבא כל בתר איפכא דמשום דידע יוסף דאביו ס"ד כמהרי"ו ו"ל נתן לבנימין חמש ח"ש לרמוז דעתיד למיפק מניה מרדכי ואי איתא דהל' כמהרי"ו דחייב הגורם איך ה' עשה הנס, ע"י מר' ואסתר אשר הם הנגרמים דהריגת התך אל"ו דס"ל להקב"ה דהגורם פטור וכדס"ל להגאון מהר"ן כ"ץ ז"ל דלא כמהרי"ו ז"ל וכיון דאחיו יכירו וידעו זה, הרמז דמה שנתן לבנימין חמש ח"ש הוא לרמוז לאביו דלית הל' כמהרי"ו ז"ל הא ודאי לא יקנאו בו אחיו כלל אתד"ק יע"ש: ובזה אפ"ל כוונת מד' תמוה וז"ל ועשית עמדי חסד ואמת עם דוד ע"כ דידוע דיעאע"ה לא רצה ליקבר במצרים שלא יעשוהו המצריים ע"ז וגם שלא יהיה עי"ז נענש על שגרם ליוסף צע"ג בשליחותו מר ממות כי לעבד נמכר יוסף ושבי כולהו איתנהו ביה כמשז"ל אשר מטע"ו מיאן להתנחם ועאע"ה על יוסף כנז"ל ברם ע"י שיוליך יוסף את אביו ליקבר בא"י, ולא יענש ליקבר במצרים זה מורה להדייא דהל' אזלא כד' מהר"ן כ"ץ ז"ל דס"ל דהמשלח או הגורם פטור דלא כמהרי"ו ז"ל ובזה תעשה חסד עם דוד שלא יהיה נענש על שנהרגו עה"כ וכו' בגרמתו כנז"ל וק"ל: דרוש ה' לשבת זכור שמת את שתי האבנים על כתפות האפוד אבני זכרון לבני ישראל. ושטת את שתי האבנים על כתפות האפוד אבני זכרון לבנ"י: שנו חכמים בפ"ק דמגילה וז"ל אמר"ל גלוי וידוע ל מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו וכו' עכ"ל מילתא דאמור רבנן ומזקנים אתבונן כי שבת היום לה' לזכרון קאתי זכור ושמור לזכר עולם הימים האלה נזכרים ונעשים. מפלאות תמים דעים על ולהלל מאיש עד אשה מעולל על הנסים ועל הפורקן וערוך במלין קולן של סופרים הן מעלין הולך נכוחות לדבר צחות במדב"ר בערב"ה עובר לפני התיבה מזכירין מעשה נסים מעשה ה' כי נורא. ראשית גוים עמלק שחיק טמייא זה עם לא היה זרע מרעים אליפז ואביו הנה אלה רשעים וירם יד במלך מלכו של עולם וילחם עם ישראל ש'ר צילם קרא את הקריאה למרבה המצרה. לעשות נקמה והמם מהומה וה' הפגיע בו בגשת וקרב לבו וירם משה ידיו רב לו וכפיו פרושות רב חילו תלמיד המחכים יצא בחילו הטיל חלשי"ם ויחלוש יהושע ויבן לו פח יוקשים מלחמה לה' בעמלק ל"ו יומתו אבות על בנים בשלח יעבורו בתער השכירה. נשבע ה' ולא ינחם להעביר גלולים מן הארץ העכבר והשרץ ומדי שנה בשנה יומא כי האידנא קבעוה חובה דלימטייה שיב"ה בסוד קדושים רבא אגב אסיפא אסיפת זקנים הקטנים עם הגדולים לדרוש להם מילי דדרשא עבוד פריש"ה אשר חכמים הגידו דרוש וקבל שכר דובב שפתי למען תזכור את אשר עשה ה' לנו פלאי פלאות בימי המן הרע אשר ביקש להכרית כרם ה' צבאות לא חמל ע"כ נאות לולא ה' עזרתה לנו כמעט גווענו כולנו אבדנו כסדום היינו כמהפכת סדום ועמורה. טרם מכה ציץ רפואה פרח וכאור בוקר יזרח רפואות תעלה ישראל עלה במחשבה תחילה במדה ובמשקל הקדימו שקליהם ה' צבאות הגין עליהם מצוה שקבלוה בשמחה היא שעמדה לאבותינו בעידן ריתחא ושב יעקב גדולה תשו' שדוחה כתריס בפני הפורענות קיימו וקבלו התורה והמצוה כי נעים נאוה וישב ה' עמלו בראשו ויעל באשו נין עמלק לבז היה ותלו אותו ואת בניו חשך טמון לצפוניו ויקם עדות ביעקב שועתי לפניו ויט אליו חסד וצפצני בסוכו וירום מאגג מלכו חרק עליו שניו אסתר בת אביחיל מצאה חן בעיניו כי גדול מרדכי לפני המלך וכל הגויים כאין נגדו כי נבהלו מפניו טובים השנים מזהב פרוים לנו לעינים מרדכי ואסתר בשושן הבירה: אם בכל הימים לרבות הלילות חייב אדם להודות להלל ולשבח לאלהי עולם אדון כל הנשמות עאכ"ו יגדל החיוב ביום טובה ריוח והצלה כי הפליא חסדו על ישראל עמי וצאן מרעיתו בימים האלה ובזה"ז וטרם מכה הקדים תרופה וציץ רפואה פרח הקדים שקליהם לשקליו וכאשר חכמים הגידו במאמר הניצב בפתח השער הנז"ל אמר"ל גלוי וידוע וכו' כנז"ל: ויש לחקור לענ"ד על המן הרע ההוא שלא נתן עינו הרעה רק במצוה זו בשקלים ונדר לשקול כנגדם עשרת אלפים כ"כ בעד עם ה' אלה ואמרז"ל שכיון המן הרשע לתת כנגד שקלי ישראל שנתנו במדבר וכ"ת התוס' והמפז"ל שהוא מכיון כנגד ס' רבוא ישראל ששקלו מחצית השקל שעולים יו"ד אלפים כ"כ וצל"ד דהא ראה המן כי יתן את עינו במצוה זאת דייקא ורצה לשקול כנגדם כדי