פני יצחק חלק ו קו

כי אני מלך בישראל כלומר היום אני מלך ולא קודם בהיותי רדוף מאבשלום ולא היה אז לשמעי דין מורד במל' וכמדובר: ובכן ז"ש דהע"ה כל היום חרפוני אויבי על שלא הרגתיו לשמעי מדין מורד במל' ולא מצאו מקום פטור לי ממה שלא הרגתיו לשמעי כי אם מפני זעמך וקצפך עלי כי בתחילה נשאתני ר"ל רוממתני להיות מלך ואח"כ ותשליכני הורדתני ממלכותי בהיותי רדוף מאבשלום דאז אין לי דין מלך ואולם הם לא ידעו הטעם האמיתי שלי דהט' שלא הרגתיו לשמעי משום דעתיד לצאת ממנו מרדכי ואסתר ולא יכולתי לגלות להם הסוד הזה כדי שלא יתרשלו ישראל שבאותו הדור מלשוב אל ה' וז"ש פנה אל תפלת הערער שהוא דהע"ה עצמו שכבר התפלל אל ה' זכרני ה' ברצון עמך כנז"ל וגם לא בזה א"ת של דור מרדכי ואסתר ועי"ז שתהיה התשועה ע"י מרדכי ואסתר שהם מזרע שמעי אז יכירו וידעו כל ישראל דהט' דידי שלא הרגתיו לשמעי בו בפרק והדר תני ומפר אימתי יהיה האות הזה ומי הם אלו שלא בזה א"ת וביאר ואמר תכתב זאת לדור אחרון בימי מרדכי ואסתר וסיבת שתיקותי שלא גיליתי אז טע"ז הוא כדי שעם נברא יהלל יה שישובו בתשו' שלמה ויצעקו אל ה' בצר להם דאל"כ היו מתרשלים מתשו' כי לבם בטוח בה' שיושיעם מיד שונא ע"י מרדכי ואסתר כנז"ל וק"ל: והרב שמנה לחמו ז"ל פי' המאמר הנז' דזוכרני ה' ברצון עמך וכו' באו"א בהק' פלוגתא דקמאי במי ששלח לחבירו לעיר אחרת ובדרך נהרג השליח ההוא אם חייב המשלח לעשות תשו' וכפרה יען כי בשליחותו נהרג שלוחו דהגאון מהרי"ו ז"ל ס"ל דחייב המשלח והביא ראיה מדאמרינן בפ' חלק דאמ"ל הקב"ה לדוד עד מתי עון זה טמון בידך על ידך נהרגו נוב עיה"כ וכו' ע"כ אלמא אע"ג דדהע"ה לא הרגם בידו רק שעל ידו באה תקלה להם מ"מ נענש עליהם כ"ש השולח לחבירו דבשליחותו באה הרעה הזאת לשלוחו אתד"ק: והגאון מהר"ן כ"ץ ז"ל פליג עליה וס"ל למר דפטור המשלח ואותה ראיה מפ' חלק הנז' אדרבא משם ראיה להפך דפירוש הגמרא הכי הוי דהקב"ה מוכיחו לדוד על חטאו שהרג ז' בני שאול והוקיעם נגד השמש וע"ז אמ"ל עד מתי יהיה העון הזה טמון בידי"ך דייקא ר"ל מה שעשית בידים ושפכת דם נקי אבל מה שנהרגו על ידך ר"ל בגרמתך נעה"כ ודואג וכו' שרי ושביקנא לך משום דהוא גרמא בעלמא אבל אינו בידך ולכך אין לחייבך רק על עון שהוא בידך דייקא וא"כ מכאן מוכח דלא כמהרי"ו ז"ל ופטור המשלח אתד"ק: ואיתא במד' ילקוט דבראות המן להתך יוצא ונכנס בעט בו והרגו ולכך לא נזכר עוד התך במג"א כלל וכתבו התוס' דהתך זה דניאל ולפי"ד מהרי"ו ז"ל דהמשלח חייב לא היה מן הראוי לעשות ה' נס ע"י מרדכי ואסתר כיון דבשליחותם נהרג התך דכל שחבירו נענש ע"י וכו' וכ"ש אין עושין נס ע"י וכל ימיו של דוד היה מצטער ומתיירא שמא יתחייב עונש על שנהרגו בגרמתו נעה"כ ודואג וכו' דשמא הלכה כמהרי"ו דחייב הגורם דאילו על מה שהרג ז' בני שאול והוקיעם כבר נתכפר לו ע"י יסורין שקבל עליו כדאיתא בפ' חלק ונשאר בידו עון גרמא בנזקין דעל ידו נהרגו נעה"כ וכו' ולמהרי"ו גם על אלו חייב ולא היה לדוד ראיה ברורה להראות לשונאיו דאין הלכה כמהרי"ו ז"ל בזה אם לא ע"י שיעשה ה' תשועת ישראל בדור המן ע"י מרדכי ואסתר דאי איתא דהל' כמהרי"ו ז"ל לא היו ראוים מר' ואס' להיות הנס על ידם כיון דבגרמתם נהרג התך אם לא שמזה ראיה ברורה דלית הל' כמהרי"ו וא"כ גם הוא פטור ע"מ שנהרגו נעה"כ בגרמתו וז"ש זכרני ה' ברצון עמך כשתעשה התשועה ע"י מרדכי ואסתר זכרני ה' וכו' אתד"ק יע"ש: ובזה אפ"ל כוונת מאמרז"ל וז"ל מלמד שהראהו הקב"ה למרע"ה דור דור וכו' וראה לשאול נדקר בחרב אמ"ל רבש"ע מלך ראשון ידקר בחרב אמ"ל הקב"ה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהם מקטרגים עליו עכ"ל ויל"ד במ"ש מרע"ה מלך א' דמוכח דכל תמיהתו היא דלמה יענש מלך א' ולא מלך ב' שהוא דהע"ה ומהו כוונתו בזה אמנם מרע"ה הוה ס"ל דהל' כמהרי"ו דחייב הגורם ולזה תמה דמה טעם מלך א' ולא מלך ב' ג"כ שהוא דהע"ה שבסיבתו נהרגו נעה"כ לזה השיבו ה' לך ואמור אל הכהנים שהם מהר"ן כ"ץ ודעמיה ז"ל דס"ל שמלך ב' פטור דאינו אלא גרמא בעלמא והם אינם מקטרגים רק על שאול דהוא החייב עונש עליהם הוא דוקא ההורג אותם ולא הגורם וכיון דלדידהו דהע"ה פטור הו"ל ס' נפשות להקל משא"כ שאול שהרגם בידים לכ"ע חייב וק"ל: ועפי"ז פירש הרב אשה"ן ז"ל הנז' שם כוונת מאמרז"ל בפ"ק דמגילה ע"פ לכולם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין נתן חמש ח"ש דבר שנצטער אותו צדיק בו אפשר יכשל בו זרעו והיכי עביד איהו מילתא בבנימין דליהוו אחוהי מקנאי ביה אמ"ר בנימין רמז רמז להם שעתיד לצאת ממנו בן שיוצא מלפני המלך בה' לבושי מל' ומאן הוא מרדכי כמש"ה ומרדכי יצא וכו' ע"כ ויל"ד דאמאי לא רמז להם על שאול שהיה מבנימין ומלך ראשון על ישראל דקודם למרדכי ודאי הלא דבר: וחוץ מדרכנו פי' הרב הנז' ז"ל במ"ש בפ"ג דהוריות מתני ליה רבי לר"ש בריה אחרים אומרים אילו היה תמורה לא היה קרב אמ"ל ר"ש בריה מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים אמ"ל אלו בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך אמ"ל ר"ש בריה גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה אמ"ל רבי האויב תמו חרבות לנצח אמ"ל ר"ש בריה ה"מ היכא דאהנו מעשייהו הני לא אהנו מעשייהו וכו' ע"כ: ובזה פי' עט"ר הרמ"ז הרב מהרח"א ז"ל כה"כ לא ישטמנו יוסף דהוא לשון ס' כלו' שמא יסבור כרבי דאפי' לא אהני מעשייהו עכ"ז חרבות לנצח והשיבם יוסף אתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה וכיון דלא אהנו מעשייכו איני נוטר איבה כדס"ל לר"ש בריה דר' וק"ל: וזהו כוונת שמעי בחזרתו דהע"ה ממלחמת אבשלום וכה אמ"ל שמעי הנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף ואיתא בילקוט שאמ"ל מה יוסף גמלוהו אחיו רעה והוא גמלם טובה כך אני גמלתיך רעה גמול עמי טובה עכ"ל. והענין שמעי קלל לדוד קללה נמרצת וכה אמ"ל צא איש הדמים השיב ה' עליך רעה כל דמי בית שאול ויתן ה' את המלוכה ביד אבשלום בנך וכתב הכיל"י שכל מגמת שמעי בקללתו היינו שימותו דוד ובניו ותתקיים המלוכה ביד אבשלום בנו ויהיה ב"ד בית הדמים כבית שאול אלא דלא אהנו מעשיו דשמעי ונסתפק שמעי שמא דוד יסבור כרבי דהגם דלא אהנו מעשייהו אכתי חרבות לנצח ולכך אמ"ל הנה באתי היום ראשון לכל ב"י להורות לדוד דהל' אזלא כר"ש בריה דר' דהיכא דלא אהנו מעשייהו אין לנטור איבה כלל וראיה מיוסף עם אחיו וסבר וקביל מניה דהע"ה דהל' כר"ש ברבי וז"ש יוסף לאחיו ועתה אל תעצבו וכו' כלומר עתה דלא אהנו מעשיכם ואדרבא כל בתר איפכא שמני אלהים לאב וכו' איני נוטר איבה כלל וכר"ש ברבי וכדי שלא יהיה לאחיו ספק בלבם שאמ"ל