פני יצחק חלק ו קג

הא ודאי דגם ישראל לא נפקי מתורת שה במקצת שה דהוא כל דהוא שה כיון דעכ"פ נקראו שה וא"כ כשיבא עשיו הרשע ויהרוג את השבטים ואמם יחד הו"ל בכלל אותו ואת בנו כנז"ל דשה אפי' מקצת שה וחייב עשיו: אלא דאכתי י"ל דהן אמת דישראל נקראו שה אך היינו דוקא משעה שיצאו מכלל ב"ן במתן תורה ונעשו ישראל שכן כתוב שה פזורה ישראל אבל האבות לא יצאו עדיין לא יצאו מכלל ב"ן אמנם אם נאמר כן א"כ הדק"ל איך זכו ישראל בתורה ולא המלאכים הלא מדינא דב"מ היא ראויה דוקא למלאכים דלפי"ז דהאבות לא יצאו מכלל ב"ן אינם נקראים בעלים הראשונים וגם בהיות שיש להם דין ב"ן אי אפשר שיהיו בנים למקום דהכי תנן באבות חביבין ישראל שנקראו בנים למקום ישראל דייקא שיצאו מכלל ב"ן וא"כ באיזה טעם זכו ישראל בתורה ולא מלה"ש ועכצ"ל דהט' משום דמעשה גדול מת"ת דאי אמרינן דתלמוד גדול ממעשה כדס"ל לר"מ במס' קידושין ד"מ ודאי דהתורה היתה יותר שייכא למלה"ש שהם אלף פעמים יותר מבני אדם ואם נאמר דמעשה גדול א"כ ודאי דהתורה יותר שייכא לבני אדם והו"ל פסידא דמוכר דאף דמלה"ש הם לומדים הרבה מ"מ העיקר חסר אצלם שהוא המעשה: ובכן נבא לביאור המד' הנ"ל דז"ש יעאע"ה רבש"ע כתבת בתו' ושור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד אם יבא רשע זה ויהרוג אם על בנים יחד מוכרח מזה דס"ל דשה כולו שה משמע וא"כ גם קרא דגבה לב כולו גבה לב משמע ואתייא תיבת כל לומר דאפי' כל דהוא גבה לב אסור א"כ ס"ת שאתה עתיד ליתן בהר סיני קשה דלמה בהר סיני דעכ"פ הוא גבוה קצת אדרבא היל"ל בעומק כיון דכל גבה לב אפי' כל דהוא משמע וכי תימא דלעולם ס"ל להקב"ה דשה אפי' מקצת שה אלא שהאבות והשבטים לא יצאו מכלל ב"ן ודוקא ישראל נקראו שה כדכ' שה פזורה ישראל א"כ ניחזי אנן במה זכו ישראל בתורה ולא המלאכים דהתירוץ הראשון דישראל הו"ל בן בעלים הראשו' לא שייך תו לאומרו ולא דין בנים כנז"ל ועכצ"ל התירוץ הב' דהט' משום דהמעשה גדול מתלמוד וא"כ מי יקרא בו דכולם ירוצו אחר המעשה המצוות ולא ילמדו בו כי אם מעט בתחי' כדי לדעת דיני המצוות דוקא אבל לא לשם קריאה ולימוד כיון שהם רואים דמעשה גדול מתלמוד וכמ"ש התוס' ז"ל שם בקי' ד"מ בד"ה תלמוד גדול וכו' יע"ש וק"ל. בילאו"א: דרוש ד' לשבת זכור. שדרשתיו בק"ק דמשק יע"א בבהכ"נ הגדולה הכב"ץ בשנת תרנ"ט אתן שנת כי ראיתי חמס וריב בעיר לפ"ק. איתא במד"ר וז"ל רבי לוי בשם ר' אחא ב"ר חנינא אומר כל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם אבד זרעו של עמלק מן העולם השם שלם והכסא שלם מה טעם האויב תמו חרבות לנצח מה כתיב בתריה וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו הרי השם שלם והכסא שלם עכ"ל: ידוע הדבר ומפורסם הענין עאכ"ו טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו כעל כל אשר גמלנו ברחמיו וברוב חסדיו והצל הצילנו מיד המן הרשע נין עמלק אבא טמיא הצר הצורר אשר ביקש להשמידנו גם להכריתנו וכמ"ש דהע"ה לולא ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל וכו' בקום עלינו אדם ואמרז"ל זה המן אדם ולא מלך כידוע ורבים שאלו דמנ"מ אם הוא אדם ולא מלך והם אמרו דאם היה מלך הרי מקרא מלא לב מלך ביד ה' לכל אשר יחפוץ יטנו ובודאי שה' ברחמיו יטה לב המלך להצלת ישראל אבל אדם הדיוט בעלמא הנה הוא בחירי ברצון ולא יבצר ממנו כל אשר יזם לעשות ובזה פי' ז"ל כה"כ עבדים משלו בנו וכו' וכה"כ ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני דכיון שהסיר ה' לשאול ממלכותו בדברו לשמואל דיבורו ית' חשוב כמעשה ונעשה שאול כאחד העם בחירי ברצון וע"י בחירתו יכול להורגו לשמואל: אשר בזה נ"ט לשבח הרב יד שלמה ז"ל בדרשותיו דזהו ההפרש שיש בין נס חנוכה לנס פורים דהנס דחנוכה היה הגזירה הקשה ממלך יון ולב מלך ביד ה' ונקל הוא להנצל מידו אך נס פורים ההצלה היתה מיד המן הרשע הבחירי ברצון ולזה יגדל הנס דפורים יותר מנס חנוכה יעש"ב ולז"א דהע"ה לולא ה' שהי"ל בקום עלינו אדם ולא מלך דזהו חוץ מן הטבע להנצל מידו לבטל בחירתו כנז"ל: ולענ"ד אפ"ל כל בתר איפכא דאם היה הגזירה מאת המלך לבדו ולא היתה בעצת המן הרשע כלל היה הדבר קשה מאד להטות לבבו לטובה אחר שכבר יצאה הגזירה מאיתו לבדו דגמירי מלכותא לא הדרא ומ"ש שהע"ה לב מלך ביד ה' וכו' אינו אלא קודם שהוציא המלך מחשבתו הרעה לפועל אזי לב מלך ביד ה' לכל אשר יחפוץ יטנו ברם אחר שכבר הוציא גזירתו מן הכח אל הפועל הסברא נותנת שאינו חוזר בו דמלכותא לא הדרא ואולם הנס הגדול שהיה לנו מאת ה' הוא בקום עלינו אדם זה המן ולא המלך לבדו דעי"ז ריוח והצלה עמד לנו לבטל גזירת המלך כי המן הרשע הטעהו ומצא מקום המלך אחש' לחזור בו באומרו כי המן הטעהו ולא מלבו היתה זאת וז"ש דהע"ה לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם ולא מלך שאם היה המלך לבדו גוזר כן בלתי יד המן במעל רחוק מאד שיחזור בו דגמירי מל' ל"ה וכנז"ל וק"ל: וז"ש ואתם כתבו על היהודים כטוב וכו' כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב הכוונה דאחש' לימד למרדכי ואסתר לכתוב כטוב בעיניהם ר"ל לתלות הטעות של הגזירה הא' בהמן כי הוא הטעהו למלך כמו שכן היה המעשה באמת ונתן טעם לדבריו למה הוא מצווה אותם לכתוב כן משום דאל"ה כתב אשר נכתב כבר בשם המלך אין להשיב כיון דגמירי מלכותא לא הדרא וכנז"ל וק"ל: והרב מהרימ"ט ז"ל בדרשותיו פי' באו"א והוא זה דהקב"ה יתש"ל עושה עמנו נסו"ן גדולות לבדו ומושיענו מתוך עצתם של שונאי ישראל אשר יתייעצו עלינו לרעה ונהפוך הוא אלהים חשבה לטובה כאשר מצינו בהמן הרשע אשר הוא יעץ להרוג את ושתי וזה עצמו היה לטובתנו כי נלקחה אסתר למלך ואחות לנו בב"ה וז"ש הנביא בשם ה' כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך כלומר מתוך המכה עצמה תהיה הרפואה וז"ש לולא ה' שהי"ל בקום עלינו אדם ולא מלך דהנה המן הרשע באיכות עצתו לאבד את ישראל הסתיר עצה מן המלך לומר לו ישנו עם אחד מו"מ בכ"מ מלכותך דר"ל הגוי כולו כאן נמצאו וכאן היו ופיזורם אינו אלא בכמ"מ אבל לא חוצה לה בשאר מלכיות והמן הרע העמיק עצה להסתיר ממנו שהיו ישראל גם בשאר מלכיות אחרות במצרים עד צרפת וגלות ירוש' אשר בספרד שאם היה מגלה הדבר הזה אל המלך אחש' היה לאחש' טענה מספקת שלא להסכים עם המן דלא ליקרו ליה מל' קטיעא וזאת היתה