פני יצחק חלק ו קב

הכיתנו וכו' וכ"ת אי תיבת זאת דבק"פ לא אצט' אלא לגלויי על תיבת כל ערל דלא תימא אפי' כ"ד ערל פוסל וכדאיקים הכי רב אשי א"כ תק"ל דלא ליכתוב לא תיבת זאת ולא תיבת כל ועו"ק דנימא איפכא וכדהקשו התוס' ז"ל עליה דרב אשי כנז"ל לז"א הלא אלהים יחקור זא"ת כלו' אי הו"א איפכא דזאת אפי' כ"ד ערל ואתייא תיבת כל לו' עד דאיכא כוליה ערל וכדס"ל לרבה ור"ח אזי לא הוה ידעינן תיבת זאת למאי אתייא וכתי' התוס' ז"ל וז"ש אי הו"א איפכא אזי הלא אלהים לבדו יחקור זאת למאי אצט' אבל אין איתנו יודע למאי אצט' ותו כי הוא יודע תע"ל שאינו יכול שום אדם לכוין בכל לבו בכל תפלתו וקרא צווח לעובדו בכ"ל וא"כ לא הוות שבקת חיי להתקבל תפלותנו לפניו ית' אל"ו צ"ל דכל אפי' כ"ד מש' א"כ גם קרא דכל חמתו אפי' כ"ד חימה אין לו כנז"ל וק"ל. וזה אפשר כוונת אנשי כנה"ג ז"ל בנוסח עזרת אבותינו וכו' ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר על זא"ת שבחו אהובים וכו' דתיבת על זאת לכאורה אין לה הבנה דהול"ל על זה וכו': אכן כבר הקדמנו דמדחזינן ליה להקב"ה דלא הביא מבול על אומת מצרים במקומם אלא הם באו מעצמם לי"ס מזה מוכח דכל אפי' כ"ד מש' וראיה עצומה לזה מדכתב בתו' זאת חוקת הפסח וכנז"ל וז"ש ויכסו מים צריהם מכאן ראייה דכל אפי' כ"ד מש' ולזה עשה ה' שהם עצמם יבואו לים משום דס"ל להקב"ה דכל אפי' כ"ד מש' ואפי' על אומה אחת אינו מביא וכלישנא בתר דסוטה וזה אינו אלא מדכ' זאת חוקת הפסח וז"ש על זא"ת הכתובה גבי ק"פ שבחו אהובים דאי לאו האי זא"ת הו"א דכל תיבת כל דכתיבי בכל הנהו קראי כוליה מש' אבל השתא דכתיב זאת בק"פ ש"מ דהיכא דכתיב סתם כל בעלמא אפי' כ"ד מש' וכמדובר וק"ל: ובזה אפ"ל מאי דאיפליגו ר"ל ור"י בפ' חלק דקי"א בקרא דישעיה לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק אמר"ל למי שמשייר אפי' חק אחד אמ"ל ריו"ח לא ניחא ליה למארייהו דאמרת עלייהו הכי אלא אפי' לא עשה ולמד אפי' חק אחד וכו' יע"ש ועיין בחידושי אגדות שכ' שכן הוא בילקוט יע"ש וצל"ד במאי פליגי ר"י ור"ל ואמאי ריו"ח תלה הדבר במארייהו ולא בדידיה דהול"ל ור"י אמר אפי' וכו' ואולם אפ"ל דפליגי בפי' ההוא קרא דכתיב בתורה בפ' כי תבא והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כ"ל מצוותיו וחוקותיו וכו' ארור וכו' ופליגי בפלו' דרבנן וריב"ב הנ"ל דר"ל ס"ל כרבנן כל כוליה מש' ולזה את כל כוליה מש' ואם חיסר חד מנייהו קאי בארור ולכך קא דריש לבלי חק למי ששייר אפי' חק אחד ולזה השיגו ריו"ח דהן אמת דהכי קי"ל בדיני אדם כרבנן דריב"ב אמנם בדיני שמים פסקי כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' וז"ש לא ניחא למארייהו וכו' דבשמים ממעל דייני כל כ"ד כריב"ב ולכך צ"ל דגם קרא דארור הנז' אפי' כ"ד מש' וצ"ל לפי"ז דכוונת הכ' דישעיה דלכן הרחיבה שאול וכו' דהוא דיני שמים דפי' לבלי חק למי שלא קיים אפי' חק אחד דכל כ"ד מש' בדי"ש כנז"ל וק"ל: ועפ"י קוטב זה אפ"ל מאמרז"ל בפ' וישלח וז"ל אמר יעקב לפני הקב"ה רבש"ע כתבת בתורה אותו ואת בנו ל"ת ביום אחד אם יבא רשע זה ויהרוג את בני ואת אמם כאחד ס"ת שאתה עתיד ליתן בסיני מי יקרא בו עכ"ל ויל"ד דאם תלונתו על התורה דלא ישאר מי שיקבלנה א"כ לא הי"ל להביא קרא דשור ושה וכו' ועיל"ד אומרו בסיני דמש' דאם היה במ"א לא הוה ק"ל כלל. ותו מה"ל אומרת מי יקרא בו דהול"ל מי יקבלנו או מי יקיימנו דבאומרו מי יקרא בו מש' דלא קשייתיה אלא על הקריאה בו דוקא ולא על קבלת התו' וקיומה. אמנם עפ"י קוטב הנ"ל אפשר דהכל יע"ן בהקדים עוד מ"ד בחולין דע"ו ת"ר אותו ואת בני נוהג בכלאים ובכוי רא"א כלאים הבא מן העז ורחל או"ב נוהג בו כוי אין או"ב נוהג בו אמר"ח איזהו כוי שנחלקו בו ר"א וחכמים זה הבא מן התייש וצבייה היכי דמי אילימא בתייש הבא על הצבייה וילדה וקא שחיט לה ולברה והאמר"ח הכל מודים בהיא צבייה ובנה תייש דפטור דשה ובנו אמ"ר ולא צבי ובנו אלא בצבי הבא על התיישה וילדה וקא שחיט לה ולברה והאמר"ח הכל מודים בהיא תיישה ובנה צבי שחייב דשה אמ"ר ובנו כל דהוא ומשני לעולם בתייש הבא על הצבייה וילדה בת והבת ילדה בן ושחיט לה ולברה רבנן סברי חוששין לזרע האב ושה אפי' מקצת שה ור"א סבר א"ח לזרע האב ושה אפי' מק' שה לא אמרינן יע"ש: תו אמרינן בבכורות ד"ג רי"א המקבל בהמה מן העכו"ם וילדה מעלין אותה בשיווייה ונותן לכהן חצי דמיה וחכ"א כ"ז שיד גוי באמצע פטור מן הבכורה וב' מקרא אחד דרשו כל בכור בכור אפי' מקצת בכור במש' כתב רחמנא כל עד דאיכא כוליה בכור דישראל ור"י סבר בכור כוליה בכור מש' כתב רחמנא כל אפי' כל דהוא אי אית לישראל חייב בבכורה יע"ש וכבר הקדמנו דמאי דפליגי אמוראי בפ"ק דסוטה בקרא דתועבת ה' כל גבה לב דפי' ז"ל דפליגי בהאי פלו' אי כל כוליה מש' או אפי' כ"ד כנז"ל: עוד נקדים מ"ש בפ"ק דסוטה ע"פ ואת דכא ושפל רוח דפליגי ביה ר"ן ור"ח חד אמר איתי דכא וחד אמר אני את דכא ומסתברא כמ"ד אני את דכא שהרי הניח הקב"ה כל ההרים וגבעות ולא השרה שכינתו אלא בהר סיני וגם לא הגביה הר סיני למעלה יע"ש נמצא דנתינת התו' על הר סיני להורות מדת הענוה כי רבה היא. ובזה פי' בעניותי כה"כ אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם ודרז"ל מכאן שהרכין השמים ושה"ש על הר סיני וא"כ לא תעשון אית"י כלו' לא תדרשו כמ"ד איתי דכא אלא העיקר כמ"ד אני את דכא וק"ל: אך מ"מ יש ללמוד מזה ראיה גמורה למ"ד דמעט גאוה שרי לת"ח דאי איתא כמ"ד לא מינה ול"מ דמי זוטר וכו' א"כ הי"ל להקב"ה לתת התורה בארץ מישור ואדרבא במקום היותר עמוק ומדהשרה שכינתו עכ"פ בסיני ש"מ דת"ח צריך שיהיה בו מעט גאוה אחד מח' שבח' להורות דעכ"פ צריך שיהיה בו גאוה מעט הת"ח כמו הר סיני שהוא עכ"פ הר גבוה מעט: עוד נקדים חקירת רז"ל דאיך זכו ישראל בתורה ולא המלאכים כיון שיש למלה"ש טענת דינא דבר מצרא וניחא להו משום דהאבות קיימו כל התורה והו"ל ישראל בני בעלים הראשונים ולגבי בין בעלים הא' ליתא לטענת דינא דב"מ: אך התינח אם האבות יצאו מכלל ב"ן אבל אם לא יצאו עד מתן תורה צ"ל תירוץ אחר והוא דקי"ל דמעשה גדול מתלמוד כדאיתא בק"י ד"מ והו"ל פסידא דמוכר אם היתה למלאכים כיון שאין בהם מעשה המצוות: ענ"ק דישראל נקראו שה פזורה ישראל אכן באמת אינם שה ממש שהרי הם בני אדם ברם לפי מ"ש דמכח נתינת התורה לישראל בהר סיני ולא במישור ובמקום עמוק דאתא להורות דמקצת גאוה שרי כנז"ל א"כ ודאי דס"ל להקב"ה דגבה לב אפי' כ"ד אסור לזה כתב רחמנא כל לומר עד דאיכא כולו גבה לב אסור הא פורתא שרי א"כ איפה גם בשור ושה דכתיב באותו ואת בנו ודאי דס"ל להקב"ה שה אפי' מקצת שה במשמע א"כ