פני יצחק חלק ו קא

נוסח הגזירה מלאבדם להשמידם החרשתי דמצית אמרת אני כוונתי היתה לאבדם כאבידה המתבקשת או לעבדם והו"ל כל דהוא חימה יעיר ולא כל חמתו אך השתא שזייף וכ' להשמיד וכו' אפי' תאמר דהל' כרבנן דריב"ב דכל כוליה מש' אבל על אומה אחת מביא הי"ד בדיני אדם אך בד"ש חייב דס"ל כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' ואין הצר מצורר חושש בנזק ממלך מלש"ע דמחייב אותך בד"ש וק"ל: ובזה אפ"ל כוונת מאמרז"ל אלי אלי למה עזבתני אלי בים אלי בסיני דמן הים מוכח דכל אפי' כ"ד מש' מדלא הביא מבול על המצריים במקומם כנז"ל מזה מוכח כלישנא בתרא דבפ"ק דסוטה דאפי' על אומה אחת אינו מביא וגם קרא דכל גבה לב אפי' כ"ד גאוה אסור וגם ידוע משז"ל דהניח ה' כל הרים וגבעות ולא השרה שכינתו במ"ת רק בסיני להורות מדת הענוה כידוע דס"ל דכל אפי' כ"ד משמע וז"ש אסתר אלי בים אלי בסיני דמתרווייהו מוכח דהעיקר כמ"ד דכל אפי' כ"ד מש' וא"כ צ"ל דאפי' על אומה אחת אינו מביא וא"כ למה עזבתני עתה לבטל גזירת המן ואחש' דס"ל איפכא וכנז"ל וק"ל: וזה אפשר כה"כ כתוב זאת זכרון בס' ושים בא"י כי מחה אמחה אז"ע שם רמז בתיבת זאת שבגבי ק"פ דמינה ילפינן דכל סתם בעלמא אפי' כ"ד מש' ותיבת זאת הנז' מועלת לישראל שבזמן המן ואחש' כי מחה אמחה את זכר עמלק כמשז"ל דתיבות מח'ה אמח'ה בגימט' זה המן וגם נלע"ד דתיבות א"ת זכ"ר במ"ק כתיבות ז"ה המ'ן במ"ק דוק ותשכח. אכן שים באזנ'י סוד זה תלחוש לו באזניו כדי שלא יתרשלו ישראל שבאותו הדור מלעשות תשו' ותפלה דהקב"ה מתאוה לתפלתם ש"ץ וכידוע: וזה אפשר טעם נכון למשז"ל דגזירת המן היתה בעוון מכירת יוסף דמאי שייכות יש זל"ז ברם כתבו ז"ל דהשבטים נתכוונו לפטור עצמם בדיני אדם מדין עשרה בנ"א שהכו לאחד דכולם פטורים כרבנן דריב"ב אך בדיני שמים מה עשו שיתפו לשכינה עמהם כדי להסכים עמהם גם בדי"ש ולזה שילם להם ה' מכ"מ שמכרם אחש' להמן דגם הוא אזל כשיטתייהו דכל נפש כוליה מש' ולא כ"ד ובתר שעשו תשו' ותפלה ביטל ה' גזירתם בדיני שמים דפסקי כריב"ב דאפי' כ"ד מש' וק"ל: ובזה יובן כה"כ אבן מאסו הבונים וכו' דאבן הוא כינוי לישראל כמש"ה משם רועה אבן ישראל מאסו הבונים שהם אוה"ע כדפירש"י ז"ל שם וקאי על אחש' והמן שמאסו בישראל ורצו לעוקרם ח"ו מן העולם ולא עלתה בידם אלא אדרבא כנסת ישראל היא היתה לראש פינה וא"ת במה זכו ישראל להנצל מהם כיון דקי"ל כריב"ב דכל נפש כוליה מש' לז"א מאת ה' כלו' בדיני שמים דפסקי כריב"ב וגם היתה זא'ת תיבת זאת הכתו' בק"פ דמשם הוכחה ברורה דסתם תיבת כל בעלמא ר"ל אפי' כ"ד וכדס"ל לרב אשי וכ"ת תק"ל לרב אשי דאמאי לא נימא איפכא וכקו' התוס' ז"ל התם וכנז"ל לז"א דאי הו"א איפכא לא הוה ידעינן תיבת זאת למאי אצט' וכתי' התוס' ז"ל הנ"ל וז"ש היא נפלאת בעינינו אך זה היום עשה ה' בדי"ש דדייני כריב"ב דכל כ"ד מש' ולזה נגילה ונשמחה בו ובישועתו וק"ל: ובזה יובן כה"כ ודרז"ל פנה אל תפלת הערער ולא בזה א"ת תכתב זאת לדור אחרון וע"ן יהלל יה ודרז"ל לדור אחרון בימי מרדכי ואסתר ע"כ והוא שכבר הקדמנו מ"ש הרב חיד"א ז"ל בכוונת רז"ל במ"ש דאין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים עצמו כבשר דר"ל עניו ודריש כל גבה לב אפי' כ"ד אסור ומינה נמי דגם בקרא דלעובדו בכ"ל פי' אפי' כ"ד סגי כיון דלא אפשר לאדם לכוין יפה בכל לבו בכל תפלתו ועכ"ז הקב"ה מקבל תפלת העניו דגמולו ישלם לו מכ"מ וכנז"ל וז"ש פנה אל תפלת הערער שהוא העניו כערער בערבה ולא בזה א"ת אפי' שהיתה בלי כוונה בכל לבו והט' משום דדריש כל כ"ד מש' והו"ל מכ"מ וא"ת מנל"ן לו' דכל כ"ד מש' אימא כוליה מש'. לז"א תכתב זא"ת דהיינו קרא יתירה דזאת חוקת הפסח דאצט' לגלויי דבעלמא סתם כל כ"ד מש' ותועיל לנו לדור אחרון בימי מרדכי ואסתר כנ"ל וא"ת אמאי הניח הקב"ה סתום וחתום ולא גילה לנו בפי' דכל כ"ד מש' לז"א כדי שעם נברא יהלל יה כלו' דאל"כ היו מתרשלים ישראל מלעשות תשו' ותפלה והקב"ה מתאוה לתפלתם ש"ץ כנז"ל וק"ל: ובזה יובן מדרז"ל וז"ל אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע כשתעשה תשועה לישראל בימי מר' ואסתר זכרני ה' בע' עכ"ל והוא תמוה לכאו' ועפי"ד יע"ן דכבר כתבנו דדהע"ה העיד עליו הכתוב ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו ובהאי תיבת כל באנו לפלו' דרבנן וריב"ב אי כוליה מש' או אפי' כ"ד כדחזינן האי ספק גופיה בקראי דכל חי וכל בשר וכל חמתו וכל גבה לב כנז"ל ושונאי דהע"ה הוה ס"ל דכל כוליה מש' ודוד חטא ח"ו באורייה וב"ש לז"א דהע"ה רבש"ע כשתעשה תשועה בז' מר' ואסתר אזי יתברר לכל דכל אפי' כ"ד מש' ומשם יתבאר לשונאיו דיפה העיד עליו הכ' לכל דרכיו דאפי' כ"ד חטא לית ביה כלל וק"ל: וזה אפשר כה"כ אברכה את ה' בכ"ל ע"ת וכו' כלו' אברך את ה' שכתב בתו' ואל יבא בכ"ל עת דמשם ראיה חותכת דכל אפי' כ"ד מש' ובזה תמיד תהלתו בפי אני מתפלל לפניו בפי דייקא ולא בכוונת כל לבי דכיון דמעקרא דבכל עת נפק"ל אפי כ"ד א"כ ה"ה נמי בקרא דלעובדו בכ"ל אפי' כ"ד לב סגי וא"ת דהא קי"ל כרבנן דריב"ב דס"ל כל נפש כוליה נפש מש' לז"א בה' תתהלל נפשי כלו' בדיני שמים שאני דפסקי הל' כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' אכן זהו דוקא לענוים דדרשי נמי כל גבה לב אפי' כ"ד אסור וז"ש ישמעו ענוים וישמחו כנז"ל וא"כ גדלו לה' איתי שאני ג"כ עניו כמ"ש ואנכי תולעת ול"א ולא גבה לבי וכו' ונרוממה שמו יחדיו ועי"ז דרשתי את ה' וענני אף שלא כיונתי בתפלתי בכל לבי עכ"ז וענני וגם מכל מגורותי הצילני דאפי' כ"ד חימה לא יעיר עלי כלל כנז"ל וק"ל: וזה אפשר ג"כ כה"כ פי צדיק יהגה חכמה וכו' דקאי על מרדכי הצדיק פיו יהגה חכמה לסתור טענת המן הרשע דס"ל להמן כל כולו מש' ולשונו דמרדכי תדבר משפט שאין הדין עם המן בסברתו הנז' והט' דמרדכי משום דתורת אלהיו בלבו דבדי"ש הכי ס"ל דכל אפי' כ"ד מש' ובזה בטוח היה מרדכי בה' דלא תעמוד אשוריו שלא תאונה להם רעה ועם כי צופה רשע זה המן לצדיק זה מרדכי ומבקש להמיתו עכ"ז ה' לא יעזבנו בידו דבדי"ש תיבת כל אפי' כ"ד מש' וק"ל: וזה עצמו רמז הכ' ותשועת צדיקים שהם מר' ואסתר ובני דורם תשועתם באה מה' בדי"ש דפסקי הל' כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' ולכך ויעזרם ה' דייקא ויפלטם מרשעים אלו המן ואחש' ויושיעם כי חסו בו, בו דייקא וק"ל: ובזה אפ"ל עוד כה"כ וכ"ת כ"ל היום כלימתי נגדי וכו' כלומר מכח כל הכתוב בתו' כל בשר וכל חי וכל חמתו מהם כלימתי נגדי וכו' מקול מחרף וכו' דס"ל כל כוליה מש' אבל מקצת שרי אבל האמת הוא דאין הדין עמהם בזה כלל שהרי כ"ל זא"ת דכתיבי גבי ק"פ כ"ל ערל וזא"ת חוקת הפסח באתנו כלו' לא אצט' לכותבם שם אלא לגלויי ע"כ תיבת כל סתמא בעלמא דר"ל אפי' כ"ד מש' ובזה אנו בטוחים ולא שכחנוך וכו' אפי' כי