פני יצחק חלק ב צח

לזש"ק חייבת להתגרש מבעלה ותקח בעד כתו' סך ת"ק גרוש דוקא מלבד תכשיטיה ובלאותיה שהכניסה לו ואם לא תרצה להתגרש בז' הנז' אזי אין לה על בעלה שום פ"ק גם מהסך ת"ק גרוש ולא מזונות ומחלה לבעלה הסך שבע מאות גרוש הנשאר לה. מסכי כתו' ככתוב בשטר כתו' ולא נשאר לה עליו זולתי סך ת"ק גרוש הנז' ושטר כתו' הנז' הוא בטל ומבוטל וגם אם נשארו נשואים זע"ז כל ימי חייהם בין נשארה עמו לבדה בין נשא אא"ע אין לה עליו כתו' רק הסך ת"ק גרוש הנ"ל דוקא וכו' את"ד שטר המחי' הצ"לע ואח"ז נתחרטה האשה הנז' ממחי' הנ"ל וטענה שמחילה בטעות הייתה להיות שהטעה אותה אחד מקרובי בעלה באמור אליה כי ע"פי הדין הגמור אינו חייב בעלה לתת לה בעד כתו' זולתי מה שהכניסה לו דוקא שהם סך ש' גרוש ובלאותיה ותכשיטיה אשר הכניסה לו דוקא בין אם יגרשנה עכשיו בין בהגיע זמנו לישא אא"ע ודוקא אם תתאלמן ממנו אזי גובה מהיורשים כל כתובתה ואולם אם יגרשנה בחיים חייתו לא תוכל לגבות ממנו בדין כי אם מה שהכניסה לו דוקא ולזה נתרצית לקחת מבעלה עוד שני מאות ומה שהכניסה כשיגרשנה וכעת שאלה אשה לכמה ת"ח ואמרו לה שאין הדין כן שגם אם יגרשנה בעלה חיובא רמייא עליה לפרוע לה כל סכי כתו' משלם א"כ היא חוזרת בה מהמחי' הנ"ל ותובעת כל סכי כתו' אם ירצה בעלה לגרשה ובעלה טוען כנגדה שכבר נתרצית במחי' וביטלה לשטר כתו' הראשונה ביטול גמור בשטר המחי' הנ"ל. והיא טוענת שהכל היה בטעות וגם מכחשת לעדים שלא אמרו לה למחול על הנשאר מסכי כתו' כלל ואם היתה יודעת שצריכה למחול לא היתה מוחלת כלל כי היא חשבה בדעתה שבלאו"ה מצד הדין אינו חייב לה בעלה בכל סכי כתו' כמו שהסביר לה אחד מקרוביו כנ"ל ומ"ש העדים בשטר המחי' שמחלה לבעלה ת"ש כתו' להד"מ שלא מחלה כלל ושטר המחי' הנז' הוא כתוב בל"הק והיא אינה יודעת בל"הק כלל והיו צריכים העדים לפרש לה בלשונה כל הכתוב בשטר הנז' ותאמר להם בפי' שהיא מוחלת לבעלה ת"ש סכי כתו' ואפי' את"ל שהאמת כדבריהם שמחלה לו הכל היה בטעות גמור מאחר שהיתה סבורה דמן הדין אינו חייב בעלה בכל סכי כתו' כשיגרשנה זולתי כשתתאלמן כמ"ש לה קרוב בעלה הנז' ושאלו את פיו והודה שכן אמר לה ושגם הוא היה טועה בדין הנה כי כן יורנו מ"ץ הדין עם מי ויבא שכמ"ה: תשובה. נלע"ד ברור דהדין עם האשה וצדקה בטענתה הנז' ומחילה בטעות הוייא וה"ה בטילה ומבוטלת דהלכה רווחת בש"ס דמחילה בטעות לא הוייא מחי' ותלמוד ערוך הוא במס' גיטין ובתרא וכמה דוכתי וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' הביאה מר"ן ז"ל בב"י ח"מ סי' י"ב וז"ל ואפי' לא נאנס כלל וסבור שאין לו בידו יותר ונמצא שי"ל מחי' בטילא דכל דלא ידע לא מצי מחיל ואע"פי שהוא כותב לו הריני מוחל לך וכו' אין בדבריו כלום עד שיאמר מרצוני בלי שום אונס יודע אני שי"ל בידך יותר וכדתניא וכו' עכ"ל וכבר הרב מהרמ"א ז"ל בתשו' סי"ד נשאל על כעין נ"ד במורשה הכלה דנתפשר בעד כתו' הכלה בסך מועט בעבור שהטעהו אחד מן החכמים שאמ"ל שמן הדין חמותה קודמת לגבות כתו' ועתה נודע לכלה שאין הדין כן אלא אדרבא היא קודמת ורוצה לחזור בה מן הפשר הנז' וע"ז השיב הרב ז"ל וז"ל מעתה טענה שטוען מורשה הכלה וכו' טענתו טענה כי היתה פשרה בטעות כמ"ש מוהרי"קו סקי"א. וז"ל על אודות א' מהאחין שנתפשר עם שאר אחיו לפטור חלקו מירשת אביו בעבור ס"מ באשר היה סבור שלא היו הנכסים מרובים וכו' נלע"ד דבר פשוט שאין באותה פשרה ממש שהרי הל' רווחת דכל קנין ומחי' בטעות חוזרים וכדמוכח בפ' חז"ה גבי רב ענן וכו' הרי לך בהדייא דהוה חשיב כמ"ד לך חזק וקנה וכיון דאיכא למתלי דבטעות הוא ל"מ המחי' דאע"ג דהוא מלתא דלא עבידי אינשי למיטעי דמסתמא הו"ל למידע וכו' ואפי"ה חשיב מחי' בטעות כ"ש וכ"ש דלא שהטעוהו אחיו וכו' עכ"ל ומהראיה שהביא נראה ברור שאפי' לא אמרו למורשה דבר כי אם שהיה טוען דאסיק אדעתיה שכתו' חמותה היתה קודמת נראה דמהימן משום דהוי מלתא דעבידי אינש למטעי ואנס' דהכי אסיק אדעתיה דאלת"ה מאי אכפת ליה למעבד פשרה ולאפסודי ממון רב דמאן מעכב בידיה דלא ליגבי כל שטר כתו' משלם דלאו בשופטני עסקי' אלא ודאי דאסיק אדעתיה דחמותה. היתה קודמת ומה עבד וראיה גמורה מ"שך הפ"ח שהביא מוהרי"קו דהתם טעה מאליו במאי דלא הו"ל למיטעי כ"ש בהא דנ"ד דאפי' לא אמרו לא דבר ודאי דלא נתפשר אלא דטעה בהכי והוי מלתא דעבידי אינשי למטעי דלאו כ"ע דינא גמירי ואדרבא מס' הוה מס' טפי דחמותה היתה קודמת לכלתה וכו' עכ"ל יע"ש: הנה הבאתי כל ד"ק הצלע"י כי ממנו נקח להבין ולהורות בנ"ד שהדין עם האשה לבטל המחי' הנז' דמחי' בטעות הוייא שכן הטעה אותה קרוב של בעלה הלא הוא אמר לה דע"פ הדין אינו חייב לה בעלה כשיגרשנה כי אם מה שהכניסה לו דוקא כמו שכן טוענת בפה מלא אם אמת הדבר שכן אמר לה ודאי דהוי מחי' בטעות ולאו כלום הוא וכן מתבאר שפיר מתשו' הרב פ"מ ז"ל בח"כ סי' ט"ו דראובן דנ"ד טען כי סבור היה שהדין עמה שהיתה אומרת לו שיש בידה פס"ד ממ"הרי והשיב הרב ע"ז דאף דאמ"ל כן מ"מ מידע הוה ידע דכל העולם חלקו וכו' ומחו ליה וכו' יע"ש מוכח הא בעלמא הוה מהני ליה האי טענתא וכמובן ולא עוד אלא דלמדנו מתשו' מהרמ"א ז"ל הנ"ל דאפי' את"ל שלא הטעה אותם שום אדם בזה אלא דהיא בעצמה חשבה בדעתה שכן הוא הדין שאינו חייב לה בעלה כשיגרשנה זולתי מה שהכניסה לו דוקא ומשו"ה נתרצית כעת במה שנתחייב לה בעלה מחדש עוד ר' גרוש כשיגרשנה יתר ע"מ שהכניסה לו ובזה מחלה שאר התוס' הכ' בכתובתה עכ"ז נראה דהיא נאמנת בטענתה הנ"ל ומחי' בטעות הוי ול"מ מידי וכמ"ש מהרמ"א ז"ל להדיא הכי על נ"ד ואייתי ראיה גמורה מההיא דפ' חזקת כנז"ל וכן מתבאר: להדיא מתשו' הרשב"א הנ"ל בריש אמי"ר שכ"כ וז"ל ואפי' לא נאנס כלל וסבור שאין לו בידו יותר ונמצא שי"ל מחי' בטלה דכל דלא ידע ל"מ מחיל וכו' עכ"ל כנ"ל ה"ה ה"נ בנ"ד היתה סבורה שאין לה עליו בדין יותר ממה שהכניסה לו וכעת