פני יצחק חלק ב צז

שם כנ"ד ממש ולא פקפק בה הרב מצד זה כלל גם העומד ע"ד מהרח"ש סי"ג יראה כן ובסוף כתב ועוד שלפחות הדעת נוטה שהכיר את יוסף יפה שהוא הזכירו וניכרים דבריו שהיה מכירו עכ"ד והרי כל עדות הגוי שם שמצאו הרוג וכל הדבר שכת' הרב וניכרים דבריו וכו' הוא שהיה מכירו בחייו יע"ש סו"ד מה לנו להאריך בדברים פשוטים כי אין לנו לחוש לספיקות כאלו כ"ז דליכא רעותא. קמן עכ"ל עש"ב ותשו' מר"ן ז"ל שציין לנו הרב ז"ל היא לענין אשתהי ג"י וע"ז כתב מר"ן ז"ל שם דאפי' היה אחר ג"י כיון דמשמע מדברי הגוי שהיה גופם שלם וכו' שפיר יכול להעיד עליהם וכו' וכנ"ד דמשמע שהיה כל גופם שלם וגם לא היו נחבלים כדגים שהרי לא אמר הגוי כן וכ"ן עכ"ל יע"ש. הרי שכתב להדיא דמסתמא אמרי' שהיה כל גופם שלם ולא נחבל בפניו מדלא ביאר הגוי דבריו דאם איתא דלא היה גופם שלם הי"ל לפרש ועוד הביא הרב תנא דבי אליהו ז"ל שם מדברי מהרנ"ח ח"א סי' פ' שנסתפק בתחי'. שמא לא ראה גופו שלם ובסוף התיר ולא חש לה יע"ש וגם מדברי הפ"מ בסי' צ"ו הביא שכת' שם שעל הסתם הגופות שלמים בפרצופיהם נמצאו וכ"ז שלא פי' שנמצא נחבל בפנים או חסר איזה דבר על הסתם דינינן לה שנמצאו שלמים וכמו שמוכיח מתשו' ב' המאורות הגדולים מר"ן ומהריק"א ומהרשד"ם ספ"ט עכ"ל גם מצאנו להרב פרמ"א סכ"ג מח"ב כתב ובנ"ד ודאי ראה גופו שלם כל שלא פי' הגוי דלא היה גופו שלם ע"כ גם הרב בני יעקב ס"ז הביא מ"ש מר"ן ומהרשד"ם הנז"ל ומהרח"ש סמ"ה דהיכא דבאו דברי העד סתומים ולא פי' אם היה גופו שלם יש לנו לתלותו בחזקת שלם שאם מצאו חבול היל"ל וסמך ע"ז לגבי אשתהי ג"י להתיר בס"ס יע"ש: והגם דחזינן למהרח"ש בס"ו ומ"ה שלא סמך כ"ך על דעת מהרשד"ם הללו דתלינן בחזקת שלם אלא התיר מט' ספק שמא ראה גופו שלם וס' אחר דבסמ"ה אחר שהביא דברי מהרש"דם כתב עוד נראה שיש לצרף ולצדד לזה להתיר מט' ס"ס שמא מצא שלם ואת"ל שנשחת וכו' שאיברא דלענין ס' ר"ת הייתי סומך עמ"ש מדברי מהרש"דם דמוק' ליה אחזקת' אחר שהיה שלם ובהצטרפ ט"א שכתבתי אכן בס"י בעדות הסי' נראה שסמך ע"ז ומ"מ כבר מצינו לרובא דרבוותא שסמכו ע"ז ואפ' דמהרח"ש כתב כן ג"כ לרווחא דמלתא גם מהר"ש הלוי סי"א כתב דאף דהעד אינו או שהיה עד מפי עד וכו' שלא ראהו חבול בפניו גם הכנ"הג סי"ז הג"הטו אות שע"א כתב כן משם המ"ב סק"ט ועם דמהרמ"ה סי' נ"ו ס"ל דמסתמא ל"א שהיה שלם מ"מ כבר כתב הרב מהר"א אלפנדרי ז"ל שם דכיון דזה הפך הסכמת כל האחרונים אין לזוז מדבריהם וכ"כ הגאון מהרש"ב ז"ל בב"ד ש"ש סי' ג' בס' הג' דק"ב ע"ד יע"ש ודון מניהו ואוקי באתרין ממש וכמובן: תו חזינא דאיכא ט"א בנ"ד דאין לחוש ולומר שמא לא היו פ"פ ופדחת וחוטם קיימים וכנז"ל והוא ממ"ש להפ"מ ז"ל ח"א ספ"ד טעם מחודש שמ שמועיל בנ"ד המציאו והוכיחו מדברי מהרח"ש סי' ה' ע"א גוי המגיד שמצא להר"מ שוכב הרוג וגם מכה בצווארו שכתב שם וז"ל ולמעשה כל שגופו שלם ולא נחבל בפנים ולא נודע אם הוא תוך ג"י כה"ג דנ"ד וכו' הרי שבלשונו זה כתב כל שגופו שלם וכו' ואלו בס"ו לא כתב כנ"ד משום דבנ"ד דסי' ו' לא היה ברור בדברי העד שהיה גופו שלם כי אם להיות הדבר עמ"ע ולא פי' בדבריו העד הראשון תלינן שהיה שלם אמנם בנ"ד דסי' ה' כי בא הדבר מפורש בדברי העד הראשון כתב היכא שגופו שלם כנ"ד משום דשם היה ברור בדברי העד הראשון והוא מדקאמר שמצאו הרוג וגם מכה בצוארו דנראה מזה בפשיטות שהיה פרצופו שלם זולת בצוארו שהיה לו מכה ומדהזכיר מכה שהיה בצוארו מכלל דכל שאר גופו היה שלם ומנא קא יליף הפ"מ ז"ל לנ"ד דשאמרה הגויה שהי"ל טוייאדאס בראשו דמשמע מדלא פרט אלא הטוייאדאס מכלל דכל שאר הגוף שלם וכ"כ מהר"א ברודו ז"ל שם ועוד הסכימו הרבנים הנז' שם להיות הדבר עמ"ע ולא הזכיר שהיה חבול מוקמינן ליה בחזקת שלם יע"ש וע"פ ד"ק הו"א הטעם בנ"ד דמדאמרה הגויה לעד השומע שראתה את אבו צאלח הרוג ונושך את לשונו ולא פרטה שאר חבלות כלל מוכח להדיא שכל פרצוף פניו וגופו היה שלם לגמרי וכן הוכיח מהרש"ל ז"ל שם דק"ג ע"ב מדברי הרבנים הנז' לנ"ד דלא פרט כי אם נקור העינים מכללא משמע דשום חבלה אחריתי לא הוה ביה וכההיא דמהרח"ש והפ"מ ז"ל הנז' וא"כ נמצא דאף אם נאמר דמהרח"ש לא הסכים בההיא דמהרשד"ם דמוק' ליה בחזקת שלם מ"מ בהא קא אזיל ומודה כמ"ש הפ"מ ז"ל סו"ד אין כאן בית מיחוש כלל וכו' ואין מי שיפקפק בזה כלל עכ"ל יע"ש וכ"כ הרב הגד' ראש על ארץ בבל יע"א כמהר"ר משה חיים ז"ל בפס"ד עגונא אשר הובא בס' הנחמד הנד"מ רב ברכות להרב נכדו היו בסו' הספר יע"ש: הכלל העולה דנלע"ד דאשת הנעלם אבו צאלח אל מנג"ד דנ"ד שריא להתנסבא לכל גבר די תצבי כי הותרה מכבלי ע גונא לגמרי ע"פ הדין האמת והצדק כנלע"ד להלכה אבל למעשה עד אשר יסכימו עמי רבנן דפקיע שמייהו מע' הרבנים המובהקים יצ"ו ואם יעלו דברי לרצון לפניהם גם ידי תכון עמהם להיות סניף להם בשריותא דהאי איתתא ואם לאו דברי לעו והיו כלא היו וצו"י י"מ וימ"ן אכי"ר הלכ"ד זעירא דמן חברייא: והוא הצעיר יצחק אבואלעפיא ס"ט שאלה אשה שמחלה מכתובתה לבעלה בשטר מחי' וז"ל להיות שעברו דברי ריבות בין איש לאשתו פ"ופ עד ששאלה אשה להתגרש מבעלה ולגבות ממנו הסך שהכניסה לו ותכשיטיה ובלאותיה שהכניסה דוקא ושוב עמדו מתווכי הש' ביניהם וגמרו ביניהם שלסוף זמן החמש שנים אם לא ילדה