פני יצחק חלק ב צו

אנן נאמר בס"ס דידן כיון דמדברי מרן נראה דלא ס"ל כר"ת היכי אמרינן ס' אי הלכה כר"ת דבגופו שלם מעידין אפי' אחר כמה ימים דלגבי דידן פשיטא דלא קי"ל הכי וכו'. האמנם ראיתי שאין סברא זו מוסכמת וכו' ומעתה כיון דהיא גופא הוייא פלוגתא אפשר דשפיר איכא למימר ס"ס כה"ג דהיינו ס' אי אשתהי או לא ואמת"ל אשתהי ס' אי קי"ל כר"ת וכדעת מאן דס"ל דעבדינן ס"ס בכה"ג. ועוד נראה ברור דבכה"ג דחזינן דעת מר"ן בתשו' ס' ו' סמך על ר"ת ולא עוד אלא דגם בש"הט לא דחה ס' ר"ת מהלכה אלא שכתב עלה שאינו מחוור בעיני האחרונים ז"ל וכתבו הח"מ והב"ש דלא נדחו דבריו לגמרי לא דמצטרפים להקל וכ"כ בתשו' שהביא הח"מ ס' נ"ה וכו' אשע"כ מקום יש בראש לעשות ס"ס אליבא דכ"ע ועי' במהרח"ם בק"ע ד' מ"ד ע"א וע"ג שהביא כל הפוסקים והסכים כן להלכה ולמעשה יע"ש גם ביד אהרן א"הע סי' י"ז הגב"י אות תקצ"ד אסף רבים ועצומים ועי' ג"כ לה' מר ואהלות א"הע ס' ט' מ"ש בזה. דבר הלמד מכל האמור דהותר הספק הד' דנ"ד לגמרי ויצא משפטו לאור להקל ואין לחוש לו כלל וככל האמור ומדובר מה למעלה. ועל הספק הה' דשמא לא הוי הגויה מל"ת כיון דשאל אותה העד השומע כנז"ל. הנה הדבר פשוט דאין כאן ספק כלל דודאי חושבים הגויה מל"ת כיון דהתחילה להגיד מל"ת בלתי שום שאלה כלל ומה ששאל אותה מנין ידעה וכו' זה אינו מזיק כלל כי זו הלכה פסוקה ומוסכמת מכל הראשונים והאחרונים ז"ל ופסקו מרן ז"ל בש"הט א"הע ס' י"ז סט"ו וז"ל גוי שהסיח ל"ת תחילה אע"פי ששאלו אותו אח"כ ובדקוהו עד שיפרש כל המאורע הרי זה נאמן ומשיאין על פיו עכ"ל ע"ש. ועיקר שורש דין זה הוא מהרי"פ ז"ל שהביא דין זה מההיא עובדא דפונדקית ע"ש והוא מוסכם לכל וס' ה' מהר"י קאנדיוטו ז"ל שהביא ה' כנ"הג ז"ל כנז"ל כבר עמדו על דבריו האחרו' ז"ל ושק"וט בה טובא ועד אחרן אתה תחזה לה' ראש משביר ז"ל בח"א א"הע סי' ג' שעמד בזה כיד ה' הטובה עליו מדד ע"ד עד ד"ו ע"ד ובסו"ד כתב וז"ל איך שיהיה העולה מכל האמור שדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל אם אמר הגמל"ת שיאודי אחד נהרג וע"י שלה אמרה שהוא פ' הוי מל"ת כיון שבתחלה קאמר במל"ת נהרג וכו' וא"כ בנדו"ד ליכא לספוקי בהכי והוי מל"ת אע"פ שפי' מי הוא זה היאודי ע"י שאלה וכן הסכימו בית דיננו ובראשם ה' מ"ג ז"ל עכ"ל יעש"ב. הנך רואה הסכמת הפוס' ז"ל דס"ל בגדולה מזו דנ"ד אפי' דהזכרת שמו לא הגיד העד כ"א ע"י שאלה אפי"ה הוי מל"ת דבתר התחלה אזלינן כ"ש וק"ו בנ"ד דהזכרת שמו והרתו ושם אומנותו והמקום שנהרג בו הכל כאשר לכל היה במל"ת בלתי שום שאלה כלל דודאי דלכ"ע חשוב מל"ת והשאלה שביאר אח"כ אינה מזקת כלל ופשוט וע"ע להרב ידי דוד ז"ל הנד"מ ס' י"ב שדחה דברי מהרי"ק ז"ל הנז' מהלכה יעש"ב: אתאן לספק הו' דאשתכח בנ"ד שלא הגידה הגויה הלזו מל"ת אם ראתה לההרוג דנ"ד פרצוף פניו וחוטמו קיימים או לא דמשנה שלימה שנינו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם וכן פסקו כל הפוס' ז"ל כידוע והגם דס"ל לר"ת ודעמיה דהיכא דגופו שלם לא בעינן פרצוף פנים ופדחת וחוטם שיהיו קיימים מ"מ מלבד דרבו החולקים ע"ז ומר"ן ז"ל בש"ע מכללם עוד בהד גם את זה לא ידענו מפי הגויה מל"ת שאמרה בפי' שהיה כל גופו שלם או לא כי לא נתבאר זה בדבריה כלל וא"כ הדרן לספקין דשמא לא היה פרצוף פנים ופדחת וחוטם קיימים ואין מעידין עליו לכ"ע וכנז"ל: אמנם ראיתי להרב ס' אליהו רבה בתשו' סי' ב' שנסתפק כזאת בנ"ד שהוא כנ"ד שנשאל הרב ז"ל על חמר אחד שהגיד שראה אותו הרוג וע"ז ארי עלה ונסתפק הרב ז"ל שם וז"ל אמנם עדיין נשאר לנו לברודי שהחמר הלז הסיח שראהו הרוג באותו מקום ולא ביאר במה הכירו שהוא פ' זה אם בטביעות עינא ואם בסימנא אם בט"ע עדיין אפשר שלא הכירו יפה ובפרט שעל הרוב סח ואפשר שהיה חבול בפנים ואם בסמנא לא כל הסמנים כדאים אמנם כבר עמד על חקירות כאלו מהרשד"ם ספ"ט וכתב שאין לדקדק ולהחמיר כ"ך שהמדקדק בעניינים כאלו אין רו"ח נוחא המינו והטעם שהרי הרי"פ לא כתב אלא כשמודע ליה שהוא פ' לא כתב פרצוף פנים גם בספרי הרמב"ם לא נזכר ואפי' את"ל שצריך היינו אם היה המעיד בפנינו ראוי לחוקרו ולדורשו בדבר הזה לראות איך הכירו אבל עתה שאין העד לפנינו אלא עד מפי עד אית לן להקל ולומר שהכירו היטב בצורת הפנים ועוד דבחזקת שלם היה ונעמידנו על חזקתו כיון שלא אמר שהיה נכרת וראיה ממ"ש הרמב"ם וכו' עכ"ל ועם שדברי הרב הללו הם במת בים נלע"ד דל"ש בין מת בים או בהריגה וכמו שמתבאר מהראיות שהביא מהרי"פ והרמב"ם והעומד על תשו' מהריב"ל ח"א ס' ו' יראה שהנדון שם בגוי שהל"ת שראה לפ' הרוג כהא דנ"ד ונא עקפק בה כלום מנין הכירו שהיה אותו פ' או שמא היה בפנים נשחתות וכו' וכן תמצא לה' ז"ל בסט"ו מח"ב גם בסי' י"ג מח"ב על עדות הרי"ג מפי גוי שראה לאותו פ' הרוג מושלך ארצה וה' ז"ל קיים ההיתר ע"פי עדותו ולא פקפק בו הרב כלום איך הכירו ואם היה ההרוג בפנים נשחתות אלא אדרבה כתב הרב שם דעים היות היה שם עדות אחר שהעיד שהאשה הלכה לבקשו מצאוהו הרוג ויאכל כל בשרו לא נימא כיון דבשאר העדיות לא פירש אם ראוהו פב"פ עם החוטם או אם היה נחבל בפניו או שנאכל כל בשרו ילמד סתום מן המפורש דהא ליתא וכיון דעדות הריגה שהוא מספיק לא העיד על יום ידוע ולא על שעה ידועה אלא בסתם אפ"ל דבתסי' ראהו הגוי שסיפר להריג' ואח"ך ראו אותו הקרובים שהלכו לבקשו בתחילה היה גופו שלם לא נאכל בשרו ואח"ך נאכל עכ"ל מהריב"ל ז"ל וגדולה מזו תמצא דמר"ן מהריק"א ז"ל בתשו' מדיני גמל"ת ס"ד יע"ש גם העומד ע"ד מהרש"ך ס"ד בח"ב יראה שהנדון