פני יצחק חלק ב צה

הלכה למעשה כר"ת וכן הר"מ דבתרא הוא וכן הטור לא הביא שום חולק פשיטא דנראים הם לסמוך עליהם שלא בשעת הדחק וכ"ש בשה"ד ומרן מהרי"קו בסי' ו' מתשו' נראה שהסכים לזה ובסי' י"ד בפי' אתמר וז"ל ועוד דאפי' אחר ג"י כיון דמשמע מדברי הגוי שהיה גופם שלם נראה דשפיר יכול להעיד עליהם אפי' אחר כמה ימים לדעת ד"ת וכן הסכים מוהרה"ם וכ"כ מהר"מ בשם ר"ת וכתב מהרי"ק דאפי' לדברי החולקים עליהם נראה דה"ד וכו' ובנ"ד דמשמע שהיה כל גופם שלם וגם לא היו נחבלים בפנים שהרי לא אמר הגוי כן אפי' לא ראה אותם עד אחד כמה ימים שרי עכ"ד מרן וכתב הכנ"הג שכן הסכים מוהרמ"ג בסי' ק"ה יע"ש. נ מצינו למדין דבנ"ד לדעת מר"ן ז"ל מעידין עליו אפי' אחר כמה ימים דמסתמא אמרינן דהיו גופו ופרצופו שלמים ומשו"ה יש להעיד עליו אפי' לאחר כמה. ימים אכן הר"ב מהרשד"ם ז"ל בסי' נ"ד לא מלאו לבו להתיר ולסמוך על ס' ר"ת הלזו גם מהרח"ש וכו' וא"כ אכן נמי בנד"ד אין לנו להקל. אמנם כ"ז אם הוא במונח שעברו עליו ג"י בודאי אבל אם נמצא הרוג וליכא דידע אם עברו עליו ג"י או לא הנה בזה יש מחלוקת עצום בין הפוס' ראשונים גם בזה כתב ר"ת דתלינן דנמצא תוך ג"י להריגתו כ"כ התוס' והרא"ש ז"ל משמו אלא שהתוס' כתבו דין זה דמסתפקים והרא"ש והטור ורי"ו כתבו משמו בדרך זה ודאי וכ"כ הר"ן והריב"ש בתשובו' שהתוס' לא כתבו הדבר בבירור אל אדיכול להיות אמנם הרואה יראה שכפי מה שהגיה מהרש"ל ז"ל בהגהותיו בדברי התוס' נראה שאין להסתפק בזה וכ"כ הפרמ"א בזה וכ"כ הפרמ"א בסי' קי"ג ובח"ב סי' נ"ג יע"ש וכ"פ ה' סדר אליהו בסי' ב' ונסתייעו בזה מדברי רי"ו והרא"ש ז"ל שכתבו לס' ר"ת בפשיטות גם מפסקי תוס' וא"כ דבריהם ברורים יע"ש. אמנם הרשב"א נסתפק בדבר וכתבו משמו הר"ן וה"ה והריב"ש ונ"י ז"ל דאפשר דהא דאין מעידין עליו עד ג"י הו"ל ספיקא דאורייתא ואפשר דהו"ל חששא דרבנן ולישנא דמתני מכרעת לחומרא ונ"י כתב דמסתבר לקולא והרשב"א תלה בג"י המשנה והריטב"א כתב דמסתבר לקולא ויש חוששין להחמיר עכ"ד והר"ן והריב"ש שנטו להחמיר וכו' אמנם מרן מהריק"א בתשו' סי' י"ב ומהריב"ן סי' י"א נטו להחמיר בספיקו של הרשב"א גם בש"הט הביא סברת אחרונים וכו' וא"כ בנד"ד היה נראה להקל כס' המקילין מאחר שרבו המה גם שהאפ"מ ופרמ"א הכי ס"ל והמה ראו כל דברי הפוס' ונטו להקל ומה גם שכתב הפ"מ סי' ס"ז שכך עלתה הסכמת כל האחרונים. אמנם מי יערב אל לבו להקל נגד דברי מר"ן וכו' אכן כ"ז אלו היה העד לפנינו והוא אומר דלא ידע אם עברו ג"י אבל אי ליתיה קמן דלשייליה או שהוא עד השומע מפי עד הרואה ולא ידע העד הב' אם העד הראשון נתברר לו שהיה בתוך ג"י או לא הנה בזה כתב הר"ב בסי' כ"א ומהרמ"א בסי' מ"ג קי"א אפי' הרשב"א דנסתפק בזה להחמיר והוא ראש המדברים בעניין זה כי ממנו תורה זו יוצאה מודה בזה דתלינן שהעד נתברר לו שהוא תוך ג"י וכו' ואחרי סברא זו דיש להקל בעמפ"ע. דאו הביא לנו הכנ"הג אות תנ"א להקת הפוסקים ראשו' ואחרו' שהסכימו בזה להקל לענין אשתהי וכו' וא"כ אנן נמי הא ודאי גם בנ"ד נמי סמכינן אהא עכ"ל יע"ש: וממנו נקח לדון ולהורות כן בנ"ד דהוא עד מפ"ע דודאי דסמכינן אהא להקל בס' אשתהי וכמדובר. וע"ע להרב באר הגנים א"הע ס' מ"ח שהתיר ספק זה בס"ס ככל הנז"ל יע"ש. תו איכא טעמא אחרינא תריצא להקל בכל כה"ג דנ"ד והוא זה דכיון דמסתמא אמרינן דהו"ל גופו ופרצופו שלם כמ"ש מרן בתשו' ומהרמ"א ז"ל וכנז"ל ובהא איכא פלוגתא דרבוותא דלר"ת מעידין עליו אפי' לאחר כמה ימים. א"כ הו"ל ס"ס ספק אי הלכה כמ"ד דהיכא דגופו שלם לא בעינן תוך ג"י ועוד ספיקא אחריתי שמא תוך ג' ראהו והו"ל ס"ס המתהפך וע"ז סמך מהרשד"ם ס' ל"ה וכו' ומהרח"ש בקו"נ ובסי' ה' ומ"ו ומהרי"ק סי' י"ד ועוד כמה וכמה פוסקים נקבצו באו ג"כ בדברי הגאון מהרש"ל ז"ל שם בב"ד דק"ד ע"א יע"ש. ועוד איכא לצרף לזה בנ"ד מ"ש מהר"ם בתשו' דבאדם ניכר וידוע למעדיו מעידין אפי' לאחר כמה ימים וסעיף זה הביאו מהראנ"ח ס' ב' והפ"מ ס' פ"ד ופ"ז וה' בני יעקב וה' מהרש"ל שם וסיים וז"ל סוף דבר דלית לן למיחש מאמת הספק הד' עכ"ל יעש"ב. והגם דאנן בדידן קבלנו עלינו הוראות מרן ז"ל ובפרט החמיר באיסור ערוה החמורה וחזינן ליה למרן ז"ל בש"הט א"הע סי' י"ז ס' כ"ח שבתחילה הביא ס' ר"ת דס"ל דהא דאין מעידין עליו אא"כ תוך ג"י ה"ד כשהוא חבול בפניו אבל אם אינו חבול בפניו מעידין עליו אפי' אחר כמה ימים ע"י טביעות עיניו של גופו וצורתו ושוב כתב מרן ז"ל וז"ל ואינו מחוור בעיני האחרונים עכ"ל ומדרבו ס' האחרונים החולקים על ר"ת באחרונה ש"מ דחייש מרן לסברתם ודלא כר"ת וא"כ ה"מ להקל ולמעבד ס"ס לקולא במקום שמרן י"ל מחמיר דלא כר"ת ז"ל. הנה מ"מ לית לן למיחש להא כללא דכבר נתפשט ההוראה דעבדינן ס"ס לקולא אפי' במקום שמרן ז"ל מחמיר וכמו שהארכתי בזה בעניותי בזה בספרי הקטן ס' ט' בפסק עגלות דכלאים והבאתי שם כל סברות הפוס' ש דס"ל יעש"ב ואכמ"ל שו"ר במאי דקמן בנדו"ד כה"ג ממש דקיימינן ביה בהאי ספיקא גופיה עמד עליו גדול אחרון מופ"ה ה' מהר"מ לבטון ז"ל בס"ה נוכח השלחן א"הע ס' י"ד שנסתפק בזאת בנ"ד שם דכ"ב ע"ב ועמד בס' מר"ן ז"ל שנטה דעתו להחמיר בש"הט דלא כר"ת וא"כ מי שם פה להקל הפך הסכמת מרן והגם דבאמת אנן קחזינן רבים ועצומים מגדולי הראשונים והאחרונים שהקלו בכיוצא בנ"ד מכח ס"ס שעשו והוא ס' דאשתהי ג"י ואמת"ל דאשתהי ס' אי קי"ל כר"ת דס"ל דכל שגופו שלם מעידין עליו אפי' אחר כמה ימים עי' מהרשד"ם ומהרח"ש הא ניחא לדידהו דלא קבלו עליהם הוראת איזה פוסק להקל או להחמיר משא"כ אנן דקבלנו ס' מרן בין להקל בין להחמיר לדידן לא חשיב ס"ס ושכ"כ ה' אורים גדולים סי' קנ"ז ואף