פני יצחק חלק ב צד

להאריך בכל פרט ופרט להתיר הספקות הנז"ל. בריש אמיר ע"כ אבא בדרך קצרה ואען ואומר הנה על התר הספק הראשון דלא נזכר שמו ושם אביו ושם עירו לזאת אשיב דשמו ודאי הא איכא דכיון דכ"ע קורים אותו בשם אבו צאליח שר"ל שהוא היה אביו של צאליח שהיה בנו שמו צאליח והכי אורחייהו דאינשי דכשהאדם בא בימים ולו' בן קורים אותו אביו של פ' כידוע א"כ הרי שמו ממש דאפי' בכנוייו הסכימו הפוס' ז"ל דהוי כשמו כ"ש בשם זה אביו של פ' דודאי הוי כשמו ממש וזה פשוט' ועיין להרב גט פשוט ז"ל בריש סי' קכ"ט שהכשיר לכתוב כן בגט אפי' במקום שם המגרש והביא ראיה מאבוה דשמואל יעש"ב ועיין להגאון החיד"א ז"ל בחיים שאל סי' ל"ז באשה שהיתה לקראת אם לולו מ"ש בזה יעש"ב וע"ע בס' הוראה דב"ד להרב מהרמ"פ ז"ל בד"ד מ"ה שהעתיק שכ"כ בירושלם ת"ו בתמוז תרי"ג במקום שם אבי המתגרשת בת אבי נסים וע"ש מ"ש בזה. ושם אביו דליכא הא איכא שם אומנותו וכבר עלתה הסכמת כל הפוס' ז"ל דשם אומנתן ממלא במקום שם אביו וכמו שהאריך בזה גדול אחרון הרב באר המים בתשובה א"הע סי' ס"ב ושם אסף איש טהור כל להקת הפוסקים ז"ל דס"ל הכי יעש"ב וגם כבר הארכתי בתשו' אחרת הנז"ל דכשהגוי מל"ת מדבר על הידוע ובפרט בה"א הידיעה כגוונא דנדו"ד אבו צאליח היאודי אל מנג"ד נהרג בדרך ההוא וגם איכא קמן העדאת העד השומע שהעיד שהגויה הנז' היא. מכרת ויודעת להאיש הזה אבו צאליח הנעלם בטוב הידיעה מקדם קדמתה שהיה עושה לה ולכל בני הכפר מלאכתו בביתם וגם יודעת הגוייה הנז' שהעד השומע המדברת עמו יודע ומכיר לאבו צאליח. הנז' שהם מבני ערי אחד ושם נמצאו יחד כמה פעמים בכפר הנז'. באופן שזה אבו צאליח הנעלם ידוע וניכר בין שניהם דהיינו לגוייה הנז' ולהעד השומע המדברת עמו ולהכי באו דבריו בפשיטות כמדבר על הידוע דאל"כ הול"ל איש אחד יאודי שמו אבו צאליח נהרג באותו דרך ומדאמרה אבו. צאליח היאודי אל מנג"ד הוי מדבר על הידוע בין שניהם וכאמור ממש ובכה"ג עלתה הסכמת רוב ככל הפוסקים ז"ל דבשמו לבד סגי ומסגי ולא בעינן תו לא שם אביו ולא שם עירו כ"ש וק"ו בנדו"ד שמו ושם אומנתו דהוי במקום שם אביו כנז"ל דודאי דלא בעינן תו שם עירו כיון דהיו דבריו כמל"ת במדבר על הידוע בין שניהם כנימוס ממש וגם דבנדו"ד דאיכא שם עירו נמי כיון דסיחת הגוייה במל"ת להעד השומע ממנה היו הדברים שהיא מדברת בכפר הסמוך לעיר הנעלם ובכה"ג עלתה. הסכמת כל הפוס' האח' ז"ל דהוי ממש כמעיד הגמל"ת בעיר הנעלם ממש דלא בעינן התם שיזכיר שם עירו כיון דהוא עומד ומעיד בעיר הנעלם ה"ה כשהיו דברי הגוי בכפרים הסמוכים לעיר הנעלם וכמ"ש בעניותי בתשו' שעבאן הנז' משם האח' ז"ל וכ"כ ה' באר המים ז"ל בסי' ס"ב הנז' על נ"ד בעדות ב' דהוי כנ"ד ממש דהוזכר שמו ושם אומנתו וחסר שם עירו וגם היו דברי הגמל"ת במדבר על הידוע בין שניהם כנימוס והאריך בזה ה' ז"ל כיד ה' הטובה עליו והביא כל ס' הפוס' ז"ל שדיברו בזה והעלה להלכה להתיר מט' הנז' יעש"ב וממנו נקח לנדו"ד ודון מינה ואוקי באתרין וגם עי' להגאון חק"ל ז"ל במ"ב א"הע סי' שכ"כ יעש"ב באופן דהאריכות בזה כעת אך למותר כי הכל מבואר בדברי הפוס' ז"ל הנז' ובתשו' אחרת של הנז"ל ומה בצע להעתיק ולכפול הדברים וסכרין פתיחו לך נא ראה. הרי לפנינו התר הספנק הראשון דנ"ד כמשחל בניתא מחלבא ויצא לאורה להתיר אשת הנעלם דנ"ד אפי' לכתחלה ובפרט אחר שעברו עליו זה כמה שנים ואין לחוש עוד להחמיר משום דלא נזכר שם אביו ושם עירו להדיא וככל הנז"ל והדברים ברורים. גם לספק הב' שלא נזכר בדברי הגוייה מל"ת מת וקברתיו. הנה הארכתי בתשו' אחרת הנז"ל בזה ושם קבצתי כעמיר כמה וכמה טעמים מפ"ס ומפ"ס דלא בעינן בכה"ג דנדו"ד דלימא הגוי מל"ת קברתיו יעש"ב ומהם נקח לנ"ד דכולהו טעמי איתנהו בנ"ד וכמו שיראה הרואה וגם זה ברור מאד: וגם על הספק הג' דאשתכח בנ"ד דשמא כל כונת הגויה הלזו דוקא למרמי אימתא וכו' כנז"ל הנה גם ע"ז פקחתי עיני שם בפסק אשת שעבאן הנז' ושם הבאתי כל דברי הפוס' ז"ל הם המדברים בפרט דס"ל דכל כה"ג דנד"ד ליכא למיחש להאי חששא מהטעמים הנאמרים באמת בדבריהם המובאים בפסק דין הנז' ומשם באר"ה דה"ה והוא הטעם לנ"ד דאין לחוש לזה כלל דאין שום הפרש בניהם אפי' כמלא נימא כלל וכמו שיראה המעיין שם וישפוט בצדק. אתאן לספק הד' דאתרע בנ"ד הלזה דלא אתרע בההוא נדון כלל והוא זה דשמא ראתה אותו אחר ג' ימים להריגתו ואנן בעינן שיראה הרואה את הנהרג תוך ג"י דוקא ובספק דס"ל להרשב"א וסיעתיה ז"ל דאזלי' לחומרא וכנ"ל בריש אמיר': הנה על זה כבר ראיתי בספרי הפוס' ראשונים ואחרונים המובאים בב"י א"הע סי' י"ז ובכנ"הג שה הגב"י מאות תל"ו עד אות תמ"ט וביד אהרן שם מ"ק ומ"ת הג"בי יעש"ב והרואה יראה בדברי הפוס' ז"ל הנז' דנקטי' להקל בס' אשתהי דיבשה שכן פשט המנהג להקל אפי' בעד הרואה ובפרט בעד השומע מפי עד הרואה דודאי נקטי' להקל דהראשון ראהו תוך ג"י להריגתו וככל מ"ש גדולי הפוס' ז"ל המובאים שם ע"ע הלא בספרתם. ועד אחרן החכם עיניו יחזו להגאון ה' ב"ד ש"ש ז"ל בתשו' א"הע סי' ג' דק"ג ע"ב מ"ש בזה וז"ל הספק הד' מה שלא נזכר בדברי הגוי כשראהו מושלך לשמכי הלז אם היה בתוך ג"י להריגתו או לאחר ג"י ואם היה לאחר ג"י לית ביה היכרא וכדתנן פ' האשה בתרא אין מעידין אלא עד ג"י. ופרש"י ז"ל משום דחיישינן שמא נשתנה פניו ואין זה שהם שבורים. אמנם כתבו התוס' והרא"ש ז"ל שם בשם ר"ת דאם גופו שלם אין מעידים עליו. ואפי' אחר כמה ימים דניכר הוא וכו' אמנם מהרי"ק הסכים דהיכא דאינו נחבל בפנים וגם גופו שלם מאחר דרבותי' בעלי התוס' ז"ל כתבו שהוא דבר פשוט להתיר וכן מוהר"ר עזריאל דבתראה. הוא הלכה