פני יצחק חלק ב צג

בסי' נ"ה הנז' ראו הביא לנו דברי ה' פ"מ שבח"א סי' ג"ן בחי' הנז' ודחה דבריו ז"ל ושוב אייתי סייעתא לס' המבי"ט ז"ל הנז' מתשובת ה' ת"הד בכתביו ס' קל"ט ומתשו' מהר"י בי רב סי' י"ג וסיים וז"ל וא"כ אין זאת סברא יחידית ונמצאת בגדולים וגם בא"ח לא מצאנו מי שיחלוק בסברא זאת וכו' עכ"ל יע"ש. גם באר החיים א"הע ס' ו' הבין כן בדעת המבי"ט ז"ל ומביא הכא דאיה לנ"ד וגם הוא דחה דברי ה' פ"מ ז"ל וכתב דהפ"מ גופיה בח"ב שעשה סניף מתשו' המבי"ט הנז' ז"ל וסיים וז"ל ולדידי חזי לי דכדאים הם הרת"הד ומהרמ"ז ז"ל לסמוך עליהם ולהוציא מאיסורא דאורייתא בטעם זה לחוד עכ"ל יע"ש גם ה' הפוסק שבנדון ה' חס"ל ס' ו' וה' הפוסק שבנדון ה' חק"ל מ"ב א"הע ס"סי ז' וסי' ח' הכי נמי ס"ל וכ"ש ה' נאמן שמואל ז"ל וה' במ"ח ז"ל הנז"ל. והגם שהרבנים חס"ל וחק"ל ז"ל שם חלקו עליהם מ"מ מידי סברתם לא יצאנו וא"כ בנ"ד שזה האיש הנעלם אבו צאליח הנז' בשאלה שנודע לכל שיצא מביתו לעשות מלאכתו בכפרים הסמוכים לפה העירה ולחזור לביתו כפעם בפעם והלך לשם ולביתו לא חזר ונשכח זכרו ונאבד הגם שלא הועד שום עדות שמצאו הרוג בדרך הנז' ובזמן ההוא כלל עכ"ז נראה ברור שדין זה במחלוקת הוא שנוי אם. יצאת אשתו מסכנת איסורא דאורייתא או לא ככל הנז"ל והא ודאי דאזלינן לחומרא לומר דאכתי אשתו באסור תורה קיימא כיון דרוב הפוס' ז"ל ס"ל דלא סמכו על דברי המבי"ט ז"ל להקל כוותיה אפי' בדאיכא תרתי לגריעותא כ"א לסניף מיהא וכמ"ש ה' חס"ל ז"ל ס' ו' הנז"ל יעש"ב וזה ברור: אמנם רואה אנכי דבנ"ד אפשר דכ"ע יודו דנפק"ל אשת הנעלם הנז' מאיסורא דאורייתא כיון שעברו זה כמה שנים יותר מז' שגם דנשכח ונאבד זכרו לגמרי וגם מיום שנתעלם כבר יצא קול הברה שנהרג בדרך ההוא ובכה"ג חזינן לה' המבי"ט ז"ל גופיה בתשובה אחרת שם בח"א סי' שכ"ו שכתב על נ"ד אחר שהביא תשובת רבינו משולם ז"ל. דס"ל דאפי' בקול הברה בעלמא שנשמע שנהר ולא נשמע עליו שהוא קיים אעפי' שלא בא מעולם שום גוי מל"ת מותרת אשתו להנשא וגובה כתובתה סיים ע"ז וז"ל בתשובה זו יש מקום להתיר אפי' שלא היה אלא הברה בעלמא וכו' ומפני כי בתשובה זו כתוב שלא נשמע עליו שהוא קיים נ"ל שלא תנשא עד מלאת י"ב חדש מיום התעלמותו אש לא ישמע עליו תז"ז שהוא קיים נ"ל שנשכח זכרו מין החיים וזכר לדבר נשכחתי כמת מלב שהם יב"ח עכ"ל יע"ש: הרי דהמבי"ט ז"ל בתשו' זו קרי בחייל דבעברו עליו יב"ח דיצא דליכא עדות גמל"ת שמצא הרוג בדרך אפי"ה התירה לינשא בעברו עליו יב"ח ע"פי קול הברה בעלמא בצרוף עדויות שאין לסמוך עליהם לבד כיע"ש והן אמת כי רוב הפוס' ז"ל האחרונים ס"ל דגם באותה תשו' דהמבי"ט ז"ל סי' קל"ה וכו' מיירי דהמבי"ט ז"ל התם נמי בעברו עליו יב"ח ג"כ וכבר הארכתי בזה בתשובה אחרת על אשת הנעלם שעבאן אל חצבנאי ואספתי באומרים כל סברות הפוס' ז"ל דס"ל הכי עש"ב. מ"מ הרואה יראה לה' נוכח השלחן ז"ל בא"הע סי' י"ד דאיתי בידיה תשו' מהרמב"ח בכ"י דס"ל למר דבעבר עליו יב"ח נפק"ל מאיסור תורה והכריח הדבר יע"ש והיא התשו' שהביאה הגו"ר א"הע סי' ג' ס' ז' וע"ע שם בסי' י"ו דס"ל כהמבי"ט יע"ש וה' נוכח השולחן הכריח שם בדעת מרן בב"י ז"ל דס"ל למר. כהמבי"ט ז"ל ובסו"ד די"ט ע"ב העלה הוא ז"ל דכשעברו עליו יב"ח כ"ע יודו לס' המבי"ט ולכ"ע נפקא מאיסור תורה ובס"ס מותרת לגמרי יעש"ב גם בהיותי בעי"ק בירושלים תו' שנה שעברה ראיתי שם ספר הנחמד חיים ושלום א"הע ח"ב הנד"מ לה' הגדול מופת הדור מוהרח"פ ז"ל והעתקתי ממנו מ"ש שם בסי' א' וז"ל הלא אמת כי המבי"ט ס' קל"ה כ"כ להקל בנמצא הורג בדרך ונאבד אדם אחד דאמרי' שזה הוא הנהרג ויצאת מאיסור א"א דאו' ובזה לא נתן המבי"ט גבול שיעור הזמן המוגבל כמבואר בדבריו שם דאין זה תלוי בשעור זמן כמובן כי תכף שבא העד הראוי להעיד מהני ועי' לה' נ"ב ח"א ס' מ"ז וכ"ש ר"סי מ"ח ונט"ש ר"סי פ"ב דע"ה ע"ב ברם סי' שכ"ו לא מיירי המבי"ט כ"א כשלא יש עדות ברירה עליו שמת אלא יצא עליו קול הברה שמת שלא נשמע עליו קול שהוא קיים כמ"ש בתשו' הר"מ ש"ס בכה"ג שתנשא אפי' שלא בא שום עדות ברור עליו שמת בלי שיצא קול הברה שמת בלא שום עדות ואפי' גוי מל"ת בפרטות על האיש הזה שראהו הרוג כתב המבי"ט ומפני וכו' ע"כ ועיין עז"ן די"ט ע"ב הרי דבתשובה זו. דסי'. שכ"ו דהתיר בשעור זמן שעברו יב"ח ונשכח זכרו אינו מזכיר באותה תשובה שיהא נמצא ההוא בדרך וכמ"ש בסי' קל"ו כי בסי' קל"ה הוא ע"י עדות ובסי' שכ"ו הוא בלתי ראיית הרוג אלא קול הנשמע עליו שמת כי האי לחודיה קאי: ואחהמ"ד מהגו"ר ז"ל לק"מ מ"שהק ע"ד מהרמ"ג כי המבי"ט ז"ל הצריך יב"ח גם כי ימצא הרוג בדרך דליתא להא כלל כמבואר בסי' שכ"ו דמירי בנתינת זמן יב"ח לא הוזכר כלל הא דנמצא הרוג בדרך והוא ברור ועמ"ש בס' שמן המשחה ד"ץ ע"ב ס"סי ק"ג מקו' עיגונא ע"ש עכת"ד בקיצור נמצינו למדין דבעברו עליו יב"ח הגם שלא נמצא שום הרוג בדרך לס' המבי"ט ז"ל מותרת להנשא אפי' לכתחלה והגם דלא קי בזה כהמבי"ט ז"ל מ"מ כדי להוציאה מאיסור תורה כ"ע מודו דנפק"ל מאיסורא דאוריתא הגם שלא נמצא שום הרוג בדרך כ"ש וק"ו בנדו"ד דעברו עליו יותר מז' שנים ונשכח ונאבד זכרו לגמרי ובאותם הימים שהלך ולא חזר תו"מ יצא עליו קול הברה שמת ונהרג כידוע ודאי דבכה"ג דנ"ד כ"ע מודו דיצאה אשתו מאיסור תורה וקיימא באיסורא דרבנן ועפ"י העדיות והספיקות שנתבארו לקמן לפנינו יוצאת א"כ מאיסורא דרבנן ומותרת להנשא לכתחלה לכ"ע ובפרט דאמינא ולמ"ס דע"פי העדות דנד"ד אין אנו צריכים לכל הנ"ל דהגם דנימא דאכתי רביע עלה איסור א"א מדאוריתא מ"מ ע"פי העדות דאשתכח בנדו"ד יצאה אשה זו מכבלי עיגונה ושרייא להתנסבה לכתחילה וכמו שנבאר בס"ד: ולהיות דימים האלה ימי המעשה לאוקומי גירסא וימי התשובה אינון ואין הפנאי מסכים עמדי