פני יצחק חלק ב צב

בנתים מ היכן את יודעת שאבו צאליח הנז' נהרג והשיבה לו אח"כ ואפשר דנפקא לה תו מתורת מל"ת וכסברת הרב מהר"י קאנדיוטו ז"ל הביא דבריו מרן החבי"ב ז"ל בכנ"הג א"הע ס' י"ז הג"הטו אות קפ"ה ולכאורה נראה שהרב כנ"הג ז"ל שם הסכים עמו בזה יע"ש: הספק הו' הוא זה דלא נתבאר בדברי הגויה הנז' שראתה אותו אם היה פרצוף פניו וחוטמו קטנים אוי לאו דמשנה שלימה שנינו אין מעידין עליו אלא א"כ פרצוף פניו וחוטמו. קטנים כדתנן בפ' בתרא דיבמות ופסקוה כל הפוסקים ז"ל וא"כ שמא לא היה פרצוף פניו וחוטמו קטנים כשראתה אותו הגויה הנז"ל ואפשר דחישינן לזה לחומרא: וכדי לצאת ידי חובת כל הספיקות הנז"ל להתיר אשה זו מכבלי עיגונא צריך אני לעמוד תחלה וראש למען דעת אם יצאה אשה זו מידי איסור דאוריתא כיון דזה יותר מז' שנים שנעלם בעלה אבו צאליח הנז' ומיום. התעלמותו יצא עליו קלא דלא פסיק שנהרג בדרך אלא דלא היה עליו עדות ברורה או אפי' עדות מפי גוי מל"ת עד עתה ובכל הזמן הנז' נשכח כמת מלב ואבד זכרו ממש ולא נודע עליו שהוא חי בעולם כצל וא"כ יש לדון דנפקא לה מאיסורא דאוריתא דאשת איש ולא נשאר עליה כ"א איסורא דרבנן דוקא וכדחזינן לה למר הרב המבי"ט ז"ל בח"מ סי' קל"ה שכתב וז"ל מי שיצא ממקום פ' ללכת למקום פ' לביתו ולא הגיע לשם ונאבד זכרו ולא נודע מקומו ואיו ובא גוי מל"ת ואמר שראה יאודי באותו הדרך נהרג באותו הזמן הוא דבר שרובו למיתה שאם היה חי היה שב לביתו: ונראה דעדיף עדותו זו מעדות משאל"ס דאם נשאת לא תצא וטעמא דסברא הוא דקרוב להתגלות מי שנאבד בישוב שיצא ממקום אחד ונאבד ולא נודע אנה הלך ונשכח זכרו ממי שנאבד בים שפירש בספינה ולא נודע לאיזה מקום הלכה הספינה ונשכח זכרה שהנאבד בישוב אחר שמחפשין בישוב ולא נמצא מי שראה אותו ומי שפגע בו דעתו של אדם סומכת יותר לומר שמת או שנהרג והנאבד בים אין מקום לחפש אחריו וגם שנשכח זכרו אין הדעת סומכת כ"כ לומר שנטבע ומן האפשר שהוא באיים רחוקים והוי ספיקא דאורייתא ונותנים עליו חומרי חיים ומתים וכמו כן אם הועד כי באמצע הדרך נהרג אדם והודע כי באותו הדרך בא פ' שיצא ממקום פ' ונאבד זכרו עדיף עדות זו. להתיר יותר ממי שהועד עליו שנטרפה ונהפכה הספינה ונטבעו בים שאם נשאת אשתו לא תצא אע"פי שיש לחוש שמא נזדמנה לו דף ונענע ראשו ע"כ גל וגל משום דהכא אם. נזדמנה לו. הצלה מן הרוצחים ולא היה הוא הנהרג היה נודע מקומו איו בכל הישוב ולא היה נשכח זכרו כיון שנתעלם בישוב הוי סברא טפי שנהרג ממי שנטבע בים ולהכי אם אשתו נשאת לא תצא וכמ"ש הרב ז"ל וכיוצא בדברים אלו שרובם למיתה והרי דבר זה כיוצא באלו שאיש א' יאודי שהוא ידוע שיצא ממקום א' ללכת לביתו למקום אחר ולא הגיע לשם ונשכח זכרו בכל אותם המקומות ובא גוי מל"ת ואמר שנהרג אחד באותו הדרך באותו העת שרוב כל מי שנשמע עליו דבר זה הוא למיתה ואין אחד מני אלף שאמר עליו דבר זה שישוב עוד לביתו וא"כ אם נשאת אשתו לא תצא דלא הוי אסורא אלא מדרבנן דמדאורייתא אזלינן בת"ר וכו' ואחר שיצאנו מסכנת אסורא דאורייתא נוכל למצוא איזה טענה בעדות זו להתיר אותה אפי' מדרבנן והוא וכו' עכ"ל הצ"לע: והנה. בדברי הרב המבי"ט ז"ל הללו נחלקו הפוסקים הבאים אחריו בדעתו ז"ל דס"ל דבכה"ג נפק"ל מאיסור תורה ולא רבע עלה כ"א איסורא דרבנן כנז"ל אי היינו דוקא היכא דאיכא נמי עדות גוי מל"ת שמעיד שמצא הרוג באותו הדרך ובאותו הזמן או דילמא דלא בעי נמי האי תנאה דאיכא עדות גמל"ת שמצא הרוג בדרך ובזמן ההוא אלא כל שיצא ממ"א ללכת למ"א ולא הגיע לשם. ונאבד זכרו לגמרי סגי בהא דנפק"ל אשתו מאסור תורה. דהרב פ"מ בח"א ס' ת"ן יצא לחלק מנ"ד לנדון המבי"ט ז"ל וז"ל דשנייא נ"ד מנדון המבי"ט ז"ל דנדון המבי"ט הוא בדהועד מפי הראוי להעיד או בעי מל"ת איך ראו הרוג באותו הדרך אז תלינן. שהוא ראובן כיון שבלכתו באותו הדרך נתעלם מן העין א"כ יצאה אשתו מחשש איסור דאורייתא אב בנתעלם מן העין לחוד בלתי שום עדות שמצאו באותו הדרך שום הרוג אף מהרמ"ט יודה דאכתי לא נפקא מאיסורא. דאורייתא כנראה למדקדק בדבריו וכו' עכ"ל הצ"לע יע"ש: וכן כתב הרב מטה יוסף ז"ל ח"א א"הע ס' ח' דמ"ג ע"א וב' דאין דברי המבי"ט ז"ל אמורים אלא היכא דאיכא תרתי דנאבד זכרו וגם שאח"כ בא גמל"ת ואמר שמצא הרוג באותו דרך יעש"ב וכ"כ ה' פרמ"א ז"ל ח"ב סי' ס' דנדון המבי"ט ז"ל אינו אלא בדאיכא תרתי לגריעותא יעש"ב וכן מתבאר מדברי מהרמב"ח הו"ד בס' גו"ר א"הע כלל ג' סי' ח' סוף דל"ד ול"ה ע"א וכן מדברי הגור גופיה שם סי' ב' ומדברי הרב כר"ש א"הע ס"ס ו' וגם מדברי הרב א"נ בקונטריס עיגונא די"ז ע"ב וג' וכ"כ בסי' גבעת שאול סי' א' ד"ח ע"ד וס"ח די"ט ע"ד והביאה הח"מ בק"ע סי' ד"ן וכ"כ הרב ד"ן סי' ס"ב דקס"ב ע"ב וסי' ס"ד בתשו' מהרא"ב מנחת שמואל א"הע סי' ט"ו דמ"ד ע"א מ"מ ח"ג א"הע סי' ב' דכ"ד ע"ד לב שלמה א"הע ס"ס כ"ז דל"א ע"א ושם במ"מ הת"ה דקל"ב ע"א עדות ביהוסף ח"ב ס"סי כ"ד דס"ג ע"ד כ"הע סי' ל"ו בנ"א ס' ו' דז"ך ע"ג שב יעקב ס' ש"ז דע"ו ע"ב וסי' טו"ב דע"ז ח"ב חק"ל א"הע ס' י"ב ד"ל ע"ד ובחק"ל מ"ב ס' ז' דצ"א ע"ב ובסי' ח' דצ"ג לב שמח ס' ה' דכ"ב ע"ד שמן המור א"הע די"א ע"ב ראש משביר ח"א א"הע ס' ט' די"ב ע"ב וס' ט"ז דל"ו ע"ד באר הגנים סי' ס"א וס"ד וס"ו מירא דכיא ס"סי ט' שמן הרוקח ח"ב ס"סי ל"ד בתי כהונה ס' ש"ן דמ"ו ע"ג חסד לאברהם ח"ב א"הע ס' ו' יע"ש: אכן הרב נאמן שמואל סי' מ"ח וסי' נ"ה דס"ה ע"א וע"ב ס"ל למר בפשיטות דהרב המבי"ט ז"ל לא בעי' תרתי לגריעותא הנז' להוציאה מאיסור תורה אלא כיון שיצא ממ"א ללכת למ"א ולא הגיע לשם כלל ונשכח זכרו סגי בכך נפק"ל מאיסורא דאורייתא ואם נשאת לא תצא ושם