פני יצחק חלק ב צא

אכזיל ענדהא וקימת תאני יום מיתה ארוח על גדיידיה וקאלת לי אל גויה הנז' לא תרוח בצרב צף אל בוז לאין מווגו"ד אבו צאליח אל יאודי אל. מנגי"ד מקתול קולת להא מנין בתערפי אין אל יאודי אבו צאליח אל מזכור מקתול בדרב. אל מ"ז פגאוובתני אין אנא נהאר אל בארח כונת ראייחא לענד בנתי לל גדיידית וכונת ראכבה בגליה וקאלי אבן בנתי אלו"י כאן מעי שופי אל סיתי וואחד מקתול וגפלית אל בגליה מן אל קתיל וארמתני חאלן קדמת ושופתו אין הוא אבו צאליח אל יאודי אל מנגי"ד אל מ"ז מקתול יעאצץ עלה לסאנו וקולת אל חצרתי אל חצרתי יקתול קתאלו ורוחת ודשרתו לענד בנתי ל"ל גדיידיה וקולת לבנתי יא בנתי יא חצרתי אל יאודי אבו צאליח אל מנגי"ד. מקתול בארצכם קולי לל שיך לאגלמא יציר כצארא עלא אל צעה אל גדיידי"ה אל מ"ז האדא אלדי סמעת מן אל גויה אל מ"ז ע"כ הגיעה עדות העד הנז' וקבלנו עדותו כראוי וכו' ע"כ נוסח קבלת עדות וחתימי עלא ג' ת"ח הי"ו. והילך פתרון עדות העד מלשון ערבי לל"הק תיבה בתיבה ממש. וכה אמר איך אני הייתי ישן בכפר אל דימדר בבית גויה אחת אשר אני נהוג להתאכסן אצלה. וקמתי אני ביום הב' ללכת לכפר אל גדיידי"ה ואמרה לי הגויה הנז' לא תלך בדרך של אילנות האיגוזים לפי שנמצא שם אבו צאליח היאודי שמלאכתו מנגי"ד הרוג. שם אמרתי לה מהיכן את יודעת את היאודי אבו צאליח הנז' הרוג בדרך ההוא והשיבה לי איך אני יום אתמול הייתי הולכת אצל. בתי לכפר אל גדיידי"ה והייתי רוכבת פרדה ואמ"ל בן בתי שהיה רוכב עמי תראי זקנתי אחד הרוג ונתפחדה הפרדה מן ההרוג והשליכה אותי תכף נתקרבתי וראיתיו איך הוא אבו צאליח היאודי אל מנגי"ד הנז' הרוג ונושך על לשונו ואמרתי ווי ווי יהרג הורגו והלכתי והנחתיו לאצל בתי לכפר אל גדיידי"ה ואמרתי לבתי בתי ווי היאודי אבו צאליח אל מנג"ד הרוג בארצכם תאמרי לל שיך כדי שלא יבא הפסד על הכפר אל גדיידי"ה הנז' זהו מה ששמעתי מן הגויה הנז' ומ"ש ע"כ. עוד נתקבל פ"א עדות העד הנז' ששאלו אותו אם הגויה הנז' יודעת ומכרת לאבו צליח הנז' בחיים חיתו ואם יודעת ג"כ שהוא יודע ומכיר לאבו צאלח הנז' בחיים חייתו ולכך דיברה עליו כמדבר על הידוע לשניהם. והשיב שהייתה מכרת אותו בחיים חייתו שהיה עושה להם מלאכתו בביתה כמה פעמים וגם יודעת בו שהוא ג"כ מכיר אותו היטב ושהם מעיר אחת ונמצאו. יחד בכפר הנז' כמה פעמים ולהכי דיברה עמו עליו כמדבר על הידוע לשניהם והוא ג"כ הבין בדבריה שעל אותו אבו צאליח הידוע לו היו דבריה ולא על זולתו כלל ונתקבלה עדותו הנז' בג' ב"ד יצ"ו זולת הג' ב"ד הנז'. הנה כי כן יורנו המורה לצדקה אם יש היתר לאשת אבו צאליח הנז' ע"פ עדות הנז"ל להאירה מכבלי עיגונא ולהנשא לכתחילה כי זה לה ח' שנים מ"מ עגונא ויבא שכמ"ה: תשובה הנה בעדות הלזו יש להסתפק בה ששה ספקות ואלו הם. א' שלא הזכיר שמו ושם אביו ושם עירו זולתי קראתו בשם אבו צאליח היאודי לבד וכבר ידוע הסכמת הפוסקים ז"ל דכדי לצאת ידי חובת כל הפוס' בעינן שיזכיר העד שלשתם שהם שמו ושם אביו או שמו ושם עירן אבל בחדא מנייהר לחוד דהיינו בשמו לחוד בלתי הזכרת שם אביו או ש"ע לכ"ע ל"מ. וכ"ש בנדו"ד דליכא אפי' שמו כ"א אבו צאליח היאודי דנהי דבאומרה היאודי נמלטנו מחשש דשמא אבו צאליח אחר מהישמעאלים א"כ באומרה היאודי לא אתייא אלא לאפוקי אבו צליח ישמעאל ברם אכתי אין אתנו יודע על איזה אבו צאליח יאודי היא מדברת דכמה יאודים איכא הנקראים בשם אבו צאליחי ואפשר דעל. אבו צאליח אחר היא אומרה ולא על המבוקש אצלינו כעת ומאן מוכח ' ועם שאמרה הגויה הלזו ג"כ אבו צאליח היאודי אל מנג"ד דהיינו מלאכתו תופר כרים וכסתות עכ"ז אכתי מצ"ל דאתרמי דהוה התם אבו צאליח יאודי אחר שהיה ג"כ מלאכתו כן והוא שמצאתו הרוג וזה אבו צאליח המבוקש כעת עדיין בחזקת חי ואזל לעלמא ומי יוציאנו מידי חששא זאת להתיר אשתו של זה המבוקש כעת. ואפי' דנימא דנחפש חפוש בעירנו זאת שאם לא יצא מעירנו זאת שום איש יאודי אחר ששמו אבו צאליח ולא חזר כ"א זה אבו צאליח המבוקש כעת דבכה"ג בעלמא מהני מ"מ בנדו"ד ודאי דל"מ חיפוש ול"מ כיון דתוגרמה זאת לא העידה בכלל דבריה הנז' שזה אבו צאליח שראתה אותו ההוא זהו שיצא מדמשק ובא אצלם ושוב הלך מאצלם לדרך הנז' ושם נהרג כ"א אמרה סתם שבדרך הנז' מצאה אבו צאליח היאודי אל מנגד הרוג א"כ ל"מ חיפוש בעיר זו כלל דאפשר אבו צאליח אחר אתא מעלמא וא"כ היה צריך בדיקה וחיפוש בכל העולם וזה לא אפשר ופשוט וא"כ הספק הנז' כדקאי קאי וכמבואר: הספק הב' הוא זה דהנה נודע דלדעת הרמב"ם ודעימיה ז"ל בעינן שיאמר העד מת וקברתיו ואי לא חישינן דאמר בדדמי שמא לא מת ממש אלא שנתעלף ונדמה לה שמת וכל הפוס' ראשונים ואא' ז"ל חשו לסברתו כידוע ובנדו"ד לא אמרה כ"א שראתהו הרוג ומת ואלו קבורה לא היתה לו ולכאורה לא מהני ולא מדי כנז"ל: הספק הג' דשמא הגויה הלזו שקורי משקרא ולהד"מ שלא ראתה הרוג לשום אדם כלל וכל כונתה למרמי אימתא ע"ז האיש השומע ולכאורה דמי הא לההיא עובדא דש"ס דאמ"ל קטול אספסתא ושדי למותא ואי לא קטלנא לך כדקטלנא לפ' דאסיק הש"ס דל"מ דלמירמי אימתא קא מכוין כיע"ש בפ' בתרא דיבמות יע"ש ופסקוה להלכה כל הפוסקים ומרן ז"ל פסקה בסי' י"ז סי"ד ועיין למורם שם: הספק הד' שמא ראתה אותו אחר ג' ימים שנהרג ואנן קי"ל דאין. מעידין עליו אלא תוך ג' ימים כידוע ומי זה אמר שראתה אותו תוך ג' ימים להריגתו וכל דאיכא ספיקא קמן דעת הרשב"א ז"ל הביאו הר' המגיד ז"ל פ"ג מה"ג דאזלינן לחומרא יע"ש ורבים חשו לסברתו כידוע: הספק הה' שמא לא חשיבה גויה זאת מל"ת כיון דשאל אותה העד השומע