פני יצחק חלק ב ט

ז"ל דיש מתירים השכר וכו' וכל זה וכו' עכ"ל יע"ש שהוא הוא חילוק מרן ז"ל בב"י אשר כתב ע"ד הר"ן ז"ל הנז"ל וכמ"ש המעיין בס' המפה יע"ש וממילא יתיישב לנו דעת מרן ז"ל בדין שדה ומרחץ ותנור וריחיים שאסר מרן ז"ל לישראל השותף עם הנכרי בהם ליטול ריוח שבת כלל כדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דפליגי ע"ד הרא"ש ורי"ו ונקטי לחומרא בבעית הש"ס דבעי סתמא מאי ודלא כהרא"ש ורי"ו ז"ל דנקטי לקולא להתיר לישראל ליטול שכר שבת בהבלעה ולחלוק עמו בסתם בשוה משום דהתם מיירי כשאין שניהם מתעסקים תמיד ביחד במלאכה או בסחורה אלא הנכרי מתעסק לבדו ביום שבת וישראל ביום חול כנגדו ומשו"ה אסר מרן ז"ל לישראל השותף ליטול חלק בריוח השבתות אפי' בהבלעה וכדעת הרמב"ם ז"ל וכמ"ש מרן ז"ל גופיה בב"י ע"ד הרמב"ם ז"ל לדעת הר"ן ז"ל וכנז"ל אבל אם היו שניהם יחד מתעסקים תמיד במלאכה או בסחורה וביום שבת מתעסק בה הנכרי לבדו בהא ודאי שרי לישראל השותף עם הנכרי ליטול חלק בריוח השבתות בהבלעת שאר ימים וכנז"ל וכ"ש אם גם בימי החול אין ישראל השותף מתעסק כלל אלא הנכרי לבדו שותפו או שלוחו מתעסק תמיד במלאכתם ונותן לישראל שותפו חלק מכל הריוח בכללות דודאי שרי לישראל השותף ליטול חלקו גם מריוח השבתות בהבלעת שאר ימים וליכול וליחדי בלתי ס' כלל וכן ראיתי להרב מגן אברהם ז"ל בריש סי' רמ"ד סק"א שכ"כ וז"ל וא"כ אם הם אינם עושים כלום רק שהגוי מסיק התנור ואופין בו ונותנים שכירות אע"ג דישראל אסור לקבל השכירות משום שכר שבת מ"מ רשאי לחלוק סתם בהבלעה כמ"ש בב"י בסוס"י זה בשם הריב"ש יע"ש וגם בס"י רמ"ו סקי"ג כתב הרב מגן אברהם ז"ל שם וז"ל ומ"מ הוא נוטל יום אחד כנגדו של יום השבת והוי שכר שבת שלא בהבלעה ומזה היה יותר היתר שלא יאמר טול אתה וכו' אלא יחלקו סתם כל השבוע ביחד ב"י סו"ס רמ"ה בשם ריב"ש וכ"כ רלנ"ח סו"ס ק"ו ומ"מ דוקא בהפסד גדול שרי לחלוק סתם ד"מ ועס"י רמ"ה ס"א בהגהה עכ"ל יע"ש הרי דהרב מג"א י"ל אייתי דברי הריב"ש ז"ל ע"ד מרן ז"ל שבש"ע ואם היה דעת מרן ז"ל דלא כהריב"ש ז"ל לא היה הרב מג"א ז"ל מביא דברי הריב"ש ע"ד מרן שבש"ע בסתם והיה מודיענו כזאת דאין כן דעת מרן ז"ל וכמו שכ"כ הוא ז"ל לקמן בסקט"ז ע"ד מור"ם ז"ל שם שכתב דאפי' היתה הבהמה כולה של ישראל שרי וכו' כתב עליו המג"א ז"ל שם שדעת מרן ז"ל בזה אינו כן יע"ש ומדסתם לעיל דברי הריב"ש ז"ל ולא כתב שאין כן דעת מרן ז"ל מוכח להדיא דגם מרן ז"ל בש"ע מודה לדינו של הריב"ש ז"ל וכמו שנתברר לעיל דעת מרן ז"ל ממ"ש בב"י ע"ד הר"ן ז"ל ומכל ההכרחיות הניתנים למעלה וברור: אלא דחזיתיה למר הרב מטה יאודה ז"ל בסי' רמ"ה ובסי' רמ"ו שכתב בזה דברים תמוהים טובא לענ"ד דהנה בסי' רמ"ה סק"ה אייתי דברי מרן ז"ל שבב"י במ"ש ע"ד הר"ן ז"ל לישב דברי הרמב"ם ז"ל לדעתו הנז"ל וכתב ע"ז וז"ל וכאן בש"ע מדלא הזכיר חי' הר"ן ז"ל משמע דדעתו להחמיר כנראה מסתם דברי הרמב"ם וכו' וכן עיקר דאע"ג דמור"ם ז"ל בהגהה כתב חילוק הר"ן בסמוך בשם י"א אין לתפוס אלא דברי הש"ע דבתריה גרירן וכו' עכ"ל ולענ"ד אחר המחי"ר הראויה אליו את כבודו ואת גודלו כי רב הוא דבריו ז"ל בזה לא זכיתי להבינם כלל דמ"ש הוא ז"ל דמדלא הזכיר כאן מרן בש"ע חילוק הר"ן משמע דדעתו להחמיר הא לא מכרעא כלל דכבר כתבו הפוס' ובעלי הכללים ז"ל בדעת מרן ז"ל דדרכו דרך הקדש בשולחנו הטהור לתפוס כלשון הרמב"ם ז"ל דברים כהווייתן ככתבם וכלשונם ממש ומה שיתפרשו דברי הרמב"ם ז"ל הכי נמי יתפרשו דבריו ז"ל שהעתיק דברי הרמב"ם ז"ל ממש וכמ"ש הרב יד מלאכי ז"ל בכללי מרן בש"ע אות משם הרב הלכה למשה ז"ל יע"ש וכ"כ שאר פוס' ומפרז"ל כמו שיראה הרואה לא ע"ט האסף פה גם ראיתי להרב החבי"פ ז"ל בס' הבהיר לב חיים ובחוקות החיים סי' דדרך מרן ז"ל בש"ע לסמוך על דעת עצמו במ"ש בכ"מ ובב"י בפירוש דברי הרמב"ם ז"ל עם שבש"ע העתיק דברי הרמב"ם ז"ל ככתבם וכלשונם ממש עכ"ז הוא ז"ל מסתמיך ואזיל עמ"ש הוא עצמו בדעת הרמב"ם ז"ל בכ"מ או בב"י יע"ש וכ"כ גדול דורנו ראש"ל הרב הגאון כמהרר"א אשכנזי ז"ל בתשו' כי באה בס' הבהיר בני בנימין וקרב איש בח"ב ח"מ סי' ל"א בדע"ה ע"ג בד"ה ונבא וכו' דהכי אורחיה דמרן ז"ל לסמוך בש"ע על מ"ש הוא עצמו בב"י ע"ד הרמב"ם ז"ל וכנז"ל וא"כ הכא נמי אף שסתם בש"ע כלשון הרמב"ם ז"ל ממש ולא הזכיר מה שחילק הוא עצמו בב"י כדעת הרמב"ם ז"ל לדעת הר"ן ז"ל מה בכך כיון דזה דרכו דרך הקדש להעתיק בש"ע לשון הרמב"ם ממש ומה שיפורש בדברי הרמב"ם הכי נמי יתפרש בדבריו ז"ל שבש"ע וכ"ש הכא דהוא עצמו בב"י אוקים לדברי הרמב"ם הכי כמ"ש מור"ם ז"ל בהגהה בשמו והכי אורחיה דמרן בש"ע לסמוך על פירושו שכתב בכ"מ או בב"י והגם דהכא בב"י פירש כן דברי הרמב"ם ז"ל ליתובי דעת עיון הר"ן ז"ל שלא יחלוק ע"ד הרמב"ם ז"ל כנז"ל מ"מ כיון דלא אשכחן חולק ע"ד הר"ן ז"ל ודברי הרמב"ם מתוקמי שפיר לדעתו כמ"ש מרן בב"י עצמו א"כ מאין הרגלים לומר דמרן ז"ל בש"ע חולק ע"ד הר"ן וע"ד בב"י וגמירי דאפושי פלוגתא לא מפשינן ומה גם דמדחזינן למרן ז"ל בב"י דשקו"ט אליבא דהרן ז"ל ש"מ דהכי ס"ל כוותיה וכטעמיה כמש"ל דכלל זה נאמר גם בדברי הפוס' ז"ל כרשום בזכרוני שכן ראיתי כתוב בס' הפוס' ז"ל נז"ל באופן שכל דברי הרב מטה יהודה ז"ל בזה הם תמוהים לענ"ד ולא זכיתי להבינם ואין לסמוך עליהם בזה כנלע"ד פשוטן תו חזיתיה למר הרב מטה והודה ז"ל בסי' רמ"ו סקי"ד שהביא דברי הריב"ש ז"ל הנז' בב"י סוס"י רמ"ה במה שהתיר ליטול הישראל שותף הגוי שכר שבת בהבלעה אפי' לא התנו בתחילה וכתב ע"ז דבש"ע השמיט היתר זה דהריב"ש בלא התנו וכתב אסור סתם דמשמע אפי' בהבלעה דניצול משום איסור שכר שבת אסור מיהא משום שביתת בהמתו ולא ניחא ליה הך טעמא דיש לגוי חלק ועושה בע"כ והחמיר כס' הריצב"א