פני יצחק חלק ב י

ועשה כמו פשרה בין שתי הדעות דלגבי תנאי מתחילה לא חשיבא בהמה של ישראל ודלא כהריצב"א ז"ל כיון דאשכחן להדיא לשבולי הלק"ט דסבר כהריב"ש ז"ל אבל בתנאי דאחר השיתוף כיון דלא אשכחן מאן דמתיר בפי' פסק להחמיר וכו' עכ"ל יע"ש ונוראות נפלאתי על דברי קדשו הללו במ"ש אבל בתנאי דאחר השיתוף כיון דלא אשכחן מאן דמתיר בפי' וכו' דמי זה אמר דמהני תנאם אחר השיתוף הלא גם הריב"ש ז"ל אסר התנאי דלאחר השיתוף כמבואר בד"ק ז"ל להדיא וכנז"ל רק מה שהתיר הריב"ש ז"ל הוא דשרי לישראל השותף ליטול חלקו גם מריוח השבתות בהבלעה דוקא וכבר נתבאר דבזה כ"ע מודו דשרי ומרן ז"ל ג"כ הכי ס"ל דשרי ליטול שכר שבת בהבלעה אפי' שעשה איסור במה שלא התנה בתחילה וכבר גילה לנו דעתו בהתר שכר שבת בהבלעה עה בסי' ש"ו ובשאר דוכתי טובא דשכר שבת בהבלעת שאר ימי השבוע או החדש או השנה שרי ולא יחלוק ע"ז שום פוסק כלל וכבר בררנו אחת למעלה דמרן ז' שלא הזכיר התר זה דהריב"ש ז"ל משום דכל כוונתו במ"ש אופני ההתר המוזכרים בד"ק אינו אלא כדי לסלק ולהסיר ולהציל האיש הישראלי השותף עם הנכרי מן האיסור לגמרי משא"כ בהתר זה דהריב"ש ז"ל עם דמותר לו לחלוק עם שותפו הנכרי גם שכר שבת בהבלעה מ"מ כבר עשה איסור במה שלא התנה בתחילת השיתוף ולא נסתלק האיסור הזה על ידי התר זה כלל כמ"ש כן הריב"ש ז"ל להדיא משא"כ בהנהו אופני ההתר שפסקם מרן ז"ל בש"ע נסתלק האיסור לגמרי על ידם אף שלא התנה בתחילת השיתוף כלל וכמו שנתבאר ודברי הרב מטה יהודה ז"ל גם בזאת נפלאו ממני ולית לן למסמך עליהו כלל והדברים ברורים: איך שיהיה הנה נתבאר. מכל האמור ומדובר. מריש ועד כען דכל החמשה אופנים של ההיתר הניתנים למעלה הבאים בדברי מרן ז"ל בב"י משבולי הלקט והריצב"א ומרבו מהרי"ב ומהריב"ש ז"ל הנז"ל כולם עלו לרצון לפני מרן ז"ל הן בב"י הן בש"ע רק דבש"ע דעתו כסתם דלא כיש מתירים קמא אלא כסתם וכיש מתירים בתרא שהוא דעת עצמו ודעת רבו מהרי"ב ז"ל ומיהו היכא דלא אפשר לישראל לעשות כסברת הסתם וגם אינו יכול לעשות כיש מתירין בתרא יכול לעשות כיש מתירין קמא ולהכי כתב מרן ז"ל בש"ע את סברת יש מתירים קמא וכמ"ש כ"ז הרב מטה יאודה ז"ל בסי' רמ"ו סקי"ג יעש"ר גם היתר הריב"ש ז"ל שהוא האופן החמישי הנז"ל כבר בררנו והכרחנו דודאי. גם מרן ז"ל מודה לו בהתר הנז' ודלא כמ"ש הרב מט"י ז"ל מאחר שדבריו ז"ל תמוהים וכמש"ל ובדור: פש גבן לבאר אם יסכים מרן ז"ל בש"ע גם לאופן הששי הנ"ל שהוא שיכול הישראל השותף לבטל השותפות הראשונה שיש לו עם הנכרי בבהמות הללו ולחזור ולהשתתף עמו בהם מחדש ובשעת שיתופו השני יתנה עם הנכרי שותפו וכה יאמר לו אתה טול חלקך בשבת ואני ביום חול כנגד ועל ידי תנאי זה יהיה מותר לישראל השותף הנזכר לחלוק עם שותפו הנכרי גם שכר השבתות בשוה . וכמש"ל שזה נלמד מדין שדה ומרחץ ותנור וריחים המשותפים בהם ישראל ונכרי יחד שכתבו התוס' ז"ל שאם לא התנו בתחילת שותפותם יכולים לבטל אותה שותפות לפי שעה ביטול גמור. ושוב יחזרו להשתתף יחד בתנאי הנז' עצמו ושרי ומנייהו יליף מרן ז"ל בב"י סי' רמ"ה דה"ה אם הם שות' בחנות בסחורה ולא התנו בתחילה שיכולים לבטל אותה שות' ויחזרו להשתתף יחד ויתנה עם שותפו הנכרי הנז' וכמש"ל כ"ז: ונראה ברור דכיון שכבר פסק מרן ז"ל בשה"ע. סי' רמ"ה ס"ג כסברת הפוס' הנז"ל א"כ ה"ה והוא הטעם הג' בדין שותפים בבהמות. שיכול הישראל השותף עם הנכרי בהם לבטל אותה שותפות הראשונה לפי שעה ושוב יחזור וישתתף. עמו שנית ובעת השיתוף הב' יתנה עם שותפו. הנכרי התנאי הנז' עצמו דהיינו שיאמר לו אתה טול חלקך בשבת ואני ביום א' חול כנגדו. ובזה יכולים אח"כ לחלוק כל הריוח בשוה חלק כחלק יאכלו גם ריוח השבת וכמ"ש מרן ז"ל בש"ע ס"ב היכא דהתנו וכו' יע"ש ה"ה הכא דשרי דמאי שנא ומאי אולמיה דהאי מהאי וכמובן: ועוד דכיון שכבר כתב מרן ז"ל בש"ע בדין. ישראל ונכרי שותפין בבהמה התיקון וההתר של הריצב"א ז"ל דהיינו שימכור וכו' כנז"ל א"כ מה לי שימכור או יבטל השות' דכולהו חד שיעורא נינהו וכמובן והכי חזינא להרב יד אהרן ז"ל ולהרב מטה יהודה ז"ל שם סוף סקי"ד ובדס"ב ריש ע"א דבהכי ניחא להו להרבנים הנז"ל דברי מרן ז"ל בב"י ממה שהקשה עליו הרב מהריט"ץ ז"ל סי' ע"ו יעש"ב והדברים פשוטים דודאי הכי ס"ל למרן ז"ל גם בשותפות בהמות ישראל ונכרי יחד דאם לא התנו בתחילה שיכולים לבטל אותה שותפות ולחזור ולתנות בשעת השיתוף הנז' ויען שכבר בסי' רמ"ה ס"ג כבר פסק מרן ז"ל דין זה בדין שדה ומרחץ כיע"ש לזה לא הוצרך מרן ז"ל לחזור ולשנות דין זה באופן בבהמה דילמד סתום מן המפורש ולא הודיענו מרן ז"ל בסי' רמ"ו בדין שותפות בבהמות אלא דרכי היתר דלא שייכי בדין שדה ומרחץ ותנור וריחים ואולם היתר דשייך התם והכא כגון ביטול השות' הראשונה שהיתה בלתי תנאי הנ"ז ושחזרו להשתתף בהם יחר בתנאי הנ"ז וכבר השמיענו כזאת היתר זה מרן ז"ל בש"ע סי' רמ"ה בדין שדה וכו' ודאי דגם פה בשות' בבהמה דמהני ושפיר מצי ישראל השותף לעשות כן לכתחילה ובכזה ליכול ולחדי כל ריוח שיעלה לחלקו מהם גם מריוח משכר שבתות וי"ט ונכון לבו בטוח דזהו היתר גמור ומוסכם לדעת מרן ז"ל. ג"כ וכמש"ל ופשוט: הכלל העולה מכל האמור ומדובר מראש וע"ס לנדון דידן דנשתתפו הישראלים עם הנכרי בסוסים ועגלות בסתם בלתי שום תנאי הנז"ל כלל כנראה מדברי השאלה המוצגת לפננו שלא התנה ישראל עם הנכרי קודם שיתופם עמו בתנאי הנ"ז דהיינו שיאמרו לו אתה טול חלקך בשבת ואני בחול כננדן רק נשתתפו עמו בסתם ועשו איסור בזה בשוגג מחמת חסרון ידיעתם בדין זה א"כ איפה אם קשה עליהם מאד לעשות אופני ההתר שנתבארו בדברי מרן ז"ל שבש"ע דהיינו