פני יצחק חלק ב ח

שביתת בהמה בלא"ה כיון דאין כל הבהמה שלו ויש לנכרי שותפו חלק בה לא ימנע הנכרי מלעשות בה מלאכה בע"כ של הישראל בעבור שיש לו חלק בה וכמ"ש הריב"ש ז"ל וכנז"ל ומצ"ל דגם מרן ז"ל אזיל ומודה להריב"ש ז"ל בטעמו וממשו הנז"ל ונמצא דלא נשאר על ישראל השותף רק איסורא דרבנן דנוטל שכר שבת כשלא התנו מתחילה התנאי הנז' ע"ז הורה לנו מרן ז"ל בש"ע דאיכא אופני התר גמור להנצל הישראל השותף ולהסיר מעליו גם החי איסורא דרבנן דרביע עליו דאסור ליטול שכר שבת ולזה בתחילה דבר בקדשו מרן ז"ל בש"ע וכתב. בזה"ל אם ישראל ונכרי שות' בבהמה מותר לנכרי לעשות בה מלאכה בשבת ע"י התנאי שיתנה עם הנכרי בתחילת שותפותם לומר לו טול אתה חלקך בשבת ואני בחול ובזה שרי ליה לישראל חלוק עם הנכרי שותפו בכל הריוח בשוה כדין שדה ומרחץ ותנור וריחיים וחנות סחורה כמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' רמ"ה ס"ג היכא דהתנו וכו' יע"ש וכ"ב הרב מג"א ז"ל על דין זה דשותפות בבהמה בסי' רמ"ו. סקי"ג יע"ש ושוב כתב מרן ז"ל בש"ע דאם לא התנו כן בתחילת השיתוף אסור ולא פירש לנו מרן ז"ל את שיחתו בהאי תיבת אסור שכתב מהו כוונתו רק כתב סתם אסור ואנחנו לא נדע אם ר"ל אסור ליהנות ישראל משכר שבת כמ"ש מרן ז"ל גופיה בסי' רמ"ד בדין שות' בשדה ותנור ומרחץ או ר"ל אסור לעשות בה הנכרי מלאכה בשבת והנראה ברור בכוונתו ז"ל בהאי לשון אסור שכתב דר"ל אסור לעשות בה הגוי מלאכה בשבת שזהו דבר והופכו דהיינו הפך לשון מותר וכו' שכתב בתחי' ד"ק היכא שהתנו כנז"ל ואולם אם נאמר שזהו כוונתו דהאי אסור ר"ל אסור לגוי לעשות בה מלאכה בשבת הא ודאי הגוי לא ישמע לדיננו ולא ימנע לאסור עליו שלא לעשות מלאכה בה בשבת דבעל כרחו של הישראל עביד בה מלאכה בשבת וא"כ עכצ"ל דהאי לשון אסור שכתב מרן סתם קאי על הישראל השותף עם הנכרי שעשה איסור במה שלא התנה עם שותפו הנכרי בתחילת שותפותם. לומר לו טול אתה חלקך בשבת ואני בחול כנגדו וכיון שלא התנה עמו כן עשה הישראל איסור הגם דשרי ליה לחלוק עם שותפו הנכרי גם הריוח של יום שבת בהבלעת כל ימי החדש או השבוע כמ"ש הריב"ש ז"ל מ"מ עשה איסור במה שלא התנה עמו קודם שותפותם וכדי להנצל האיש הישראלי גם מהאיסור הנז' לגמרי מכל וכל ע"ז הודיענו מרן ז"ל בשולחנו דאיתיה בתקנתא להסיר מעליו האיסור לגמרי ע"י שלשה אופנים של התר הבאים בשה"ט שהם תרי מנייהו מתשו' ריצב"א ז"ל והשלישי ל"ו בא מדעת עצמו ומדעת רבו מהרי"ב ז"ל כנז"ל דע"י שלשה אופנים הללו נסתלק מעל ישראל השותף גם האיסור דרבנן הנז"ל לגמרי וכמבואר. ואולם ההתר של הריב"ש ז"ל שהתיר לישראל ליטול שכר שבת בהבלעה התר זה לא הוצרך מרן ז"ל להעלותו פה על שה"ט הגם דהכי ס"ל למרן ז"ל כהריב"ש ז"ל שגם זה היתר גמור הוא כשנוטל שכר שבת בהבלעה כדין כל שכר שבת בעלמא שהוא מותר בהבלעה כדכתב מרן ז"ל גופיה בסי' ש"ו ובשאר דוכתי והוא משנה וש"ס ערוך ומוסכם מכל הפוס' ז"ל כידוע וסמך מרן ז"ל פה בסי' רמ"ו על מ"ש במ"א כנז"ל וכל כוונת מרן ז"ל פה בסי' רמ"ו להורות לנו את הדרך אשר נלך בה להנצל מכל צד איסור לגמרי משא"כ בהתר הריב"ש ז"ל שהוא בהבלעה עם דהוא היתר גמור הוא ליטול שכר שבת בהבלעה מ"מ עכ"פ כבר עשה איסור ישראל השותף שלא התנה בתחילה עם שותפו הנכרי לומר לו טול אתה חלקך בשבת וכו' כנז"ל וע"ז הראה לנו מרן ז"ל שלשה דרכים של התר לסלק האיסור לגמרי אכן לעולם דאזיל ומודה מרן ז"ל לסברת הריב"ש ז"ל דאם לא התנה עליו בתחילה כלל וגם לא עשה שום אופן מדרכי ההתר הנז' בש"ע כלל דמ"מ שרי ליה לישראל השותף ליטול שכר שבת בהבלעה וזה ברור אצלי בדעת מרן ז"ל וכמשי"ר המעיין והכי מוכח להדיא בדעת מרן ז"ל ממאי דחזינן למרן ז"ל גופיה בב"י א"ח סי' רמ"ה הנז"ל שהביא מ"ש הר"ן ז"ל גבי מרחץ שלקחוהו ישראל ונכרי בשותפות והגוי מחמם בשבת בשביל חלקו ונותן מחצית מה שמשתכר לישראל ובימי החול שניהם מחממים אותו ע"ז כתב הר"ן ז"ל בספ"ק דע"ז דנ"ל דשרי וכו' יעש"ב. הרי לפנינו דמרן ז"ל הביא דברי הר"ן ז"ל שמתיר לישראל ליטול שכר שבת בהבלעה משותפו הנכרי במרחץ ומדטרח מרן ז"ל לישב דעתו כדי שלא יוקשה עליו מדברי הרמב"ם ז"ל ופי' דברי הרמב"ם באופן שיסכים הרמב"ם לדינו של הר"ן ז"ל ש"מ דס"ל כוותיה דהר"ן וכטעמיה כדאמרי' בעלמא דמדשקיל ושרי תלמודא אליבא דר"פ ש"מ דהלכתא כוותיה וכמו שהאריך הרחיב בכלל גדול זה הרב יד מלאכי ז"ל באות ת"ט ות"י ותי"א יעש"ב וזכורני שראיתי בספרן ש"ץ הפוס' ז"ל דכתבו להדיא שגם בפוס' איתיה לכללא דנא ואכמ"ל בזה לאפס הפנאי וה"נ מדשקו"ט מרן ז"ל בב"י אליבא דהר"ן ז"ל וישב דברי הרמב"ם ז"ל לדעתו והוא ז"ל לא חלק עליו בדין כלל ש"מ דהכי ס"ל נמי כהר"ן ז"ל וכמדובר. והרי להדיא דעת מרן ז"ל כהר"ן ז"ל דאפי' דרכם של ישראל והנכרי השותפין במרחץ ששניהם מתעסקים ביחד בחול וביום שבת מתעסק הנכרי לבדו עכ"ז שרי ליה לישראל לחלוק עמו גם ריוח השבתות בהבלעת שכר ימי השבוע או החדש או השנה וגם הרמב"ם מודה לזה וכנז"ל וא"כ ה"ה והוא הטעם בנדון הריב"ש ז"ל בשותפין ישראל ונכרי בבהמה לטחון בריחיים דליכא איסור דאוריתא משום שביתת בהמה כדיהיב טעמא הריב"ש ז"ל וליכא רק איסורא דרבנן דנוטל שכר שבת דודאי מודה מרן ז"ל להריב"ש ז"ל דשרי לישראל ליטול חלק בריות שבת בהבלעת שאר ימים באין ספק כלל וגם מדלא נרגש מרן ז"ל ע"ד הריב"ש ז"ל הנז' מדברי הרמב"ם ז"ל הנז"ל כמו שנרגש מהם ע"ד הר"ן ז"ל וסתם בב"י כדבריו ז"ל ש"מ דליכא לאקשויי ע"ד הריב"ש הנז' מדברי הרמב"ם ז"ל כלל דכמו שפירש הוא ז"ל דברי הרמב"ם לדעת הר"ן הכי נמי מתוקמי שפיר לדעת הריב"ש ז"ל והדברים פשוטים לכל ישר הולך ושופט בצדק. ודברי מרן ז"ל שבב"י הללו במ"ש ע"ד הר"ן ז"ל הנז' פסקם מור"ם ז"ל בס' המפה שבסי' רמ"ה ס"א בהגהה דעל מ"ש מרן ז"ל שם ס"א כדברי הרמב"ם ז"ל הנז' ממש כתב ע"ז מור"ם