פני יצחק חלק ב פח

אכן כדי להוציאה מאיסור תורה אפי' בפחות מיב"ח נמי נפק"ל מאיסור תו' וכנז"ל גם ראיתי להרב ראש משביר בס"סי ט"ז דאייתי לנ"ד ס' המבי"ט דסי' קל"ה ולכמה פוס' מהנ"ל דסמכו להקל בנ"ד עפי"ד המבי"ט ז"ל הנז' ותמה ג"כ ע"ד מהרמ"ג ז"ל במ"ש המתנת ב' וג' שנים דלא מצינו בשום פוסק דהחמיר יותר מיב"ח יעש"ב וע"ע לו ז"ל שם בסי' י"ב דכ"ד ע"ד דאייתי התם נמי ס' המבי"ט דס"י קל"ה הנז' וכתב עליו דהיינו כשעברו עליו יב"ח מיום שנאבד וכו' ואף שאין דברי המבי"ט הם הלכה כמ"ש במ"א מ"מ מהני לנ"ד וכו' עכ"ל יע"ש ואתמהא דאדרבא בס"סי ט"ז הנז' הסכים לדברי המבי"ט ואסף איש טהור להקת הפוס' דס"ל כוותיה ואיך כתב פה בסי' י"ב שדבריו אינם הלכה והוא פלא שו"ר להרב הנז' גופיה שם בסי' ט' די"ב ע"ב דאחר שהבי"ד המבי"ט ולכמה פוס' דס"ל כוותיה בתר הכי אייתי בידיה תשו' מהרח"ש ז"ל ח"ג סי' נ"ז והוכיח מינה הוא ז"ל דס"ל למהרח"ש דאין לסמוך ע"ד המבי"ט בזה משום דמדקדוק דברי כל הפוס' נר' שחולק עליו וכמ"ש הפ"מ וכו' יע"ש ואפשר דמשו"ה כתב התם בסי' י"ב שדברי המבי"ט אינם הלכה כמ"ש במ"א דעל תשו' זאת כיון וכמובן אמנם אכתי ק"ל עליה דמר דהרי כבר הביא הוא ז"ל שם בסי' ט' גופיה ובסי' ט"ז מ"ש הרב נאמן שמואל ז"ל והרואה יראה דשם הרב נ"ש ז"ל דחה דברי הרב פ"מ ז"ל בזה וכמש"ל ועוד דמאי דהוכיח מתשו' מהרח"ש דלא ס"ל כהמבי"ט לענ"ד לא מכרעא כלל דשאני נדון מהרח"ש הנז' דלא נודע שיצא לדרך הרוג הר"ח ממקום פ' ללכת למקום פ' כדי לסמוך על העדות דנ"ד שהעידו שמצאוהו הרוג והכירוהו בסי' גופו וכו' לומר ולתלות בו שהוא הוא הר"ח שיצא בדרך ההוא שכבר כתבנו דהמבי"ט תרתי בעי שיצא ממקום פ' ללכת למ"א ושיבא שום עד ויעיד שמצא הרוג בדרך הזה עצמו אזי תלינן ביה וכמ"ש הגאון החק"ל ז"ל במ"ב סי' י"ב ומכח זה דחה החק"ל גופיה בסי' ח' שם דברי הרב הפוסק דבנ"ד שרצה ללמוד מד' המבי"ט הנז' לנ"ד יעו"ש ובנדון מהרח"ש הנז' הגם שהועד שמצאו הרוג מ"מ עדין חסר לדעת בבירור שזה הר"ח יצא ממקום פ' ללכת למקום פ' ושיעיד העד שמצא ההרוג באותו הדרך עצמו מאי דליתיה כ"ז בנ"ד דמהרח"ש שם וגם בנ"ד דהרב ראש משביר ז"ל גופיה שרצה לסמוך ע"ד המבי"ט ז"ל מדהועד בנ"ד שהביאו ממקום שנהרג ההרוג דנ"ד עצמות ובגדים דאהני ליה האי עדות להנצל מאיסור תורה כמ"ש המבי"ט וכו' יע"ש בדי"ב ע"ב הנה אכתי חסר התנאי הב' דלא נודע אם יצא ההרוג דנ"ד לאותו הדרך שנמצאו בו העצמות והבגדים כדי לתלות בו ומפורש יוצא בדברי המבי"ט ז"ל דתהתי בעי' להוציאה מאיסור תו' ובנדון דידיה וכמהרח"ש ז"ל ליכא רק חדא מניהו ומה זו סמיכה ע"ד המבי"ט ז"ל להוציאה מאיסור תו' ובדהק' כן הרב חק"ל ז"ל במ"ב סי' ח' ע"ד ה"ה דבנ"ד ובס"סי ז' הנז' יעש"ב וע"ע להרב מר ואהלות ז"ל א"הע סי' ז' שהסכים לס' המבי"ט דבסי' קל"ה הנז' יע"ש גם הרב נוכח השולחן ז"ל בתשו' א"הע סי' י"ד עם דכתחי' גמגם ע"ד המבי"ט הנז"ל שוב אייתי בידיה תשו' מהרמב"ח ז"ל כת"י דקאי כוותיה דהמבי"ט ז"ל וגם הכריח בד' מרן ז"ל בב"י דהכי ס"ל נמי יע"ש ובסוד"ק בדי"ז ע"ב העלה דכשעברו עליו יב"ח כ"ע יודו לסברת המבי"ט ז"ל הנז' ומה גם דהת"הד ז"ל ומהרי"ו ז"ל ס"ל כהמבי"ט ולכ"ע נפקא מאיסור תורה ובס"ס. מותרת לגמרי יעש"ב ואחרי כותבי כ"ז את זה ראיתי הרב הגדול מופת הדור כמהרח"ף ז"ל בספרו הבהיר חיים ושלום א"הע בסי' א' דאייתי לנ"ד דברי המבי"ט ז"ל הנז' וכתב עליו דהרשב"ש בתשו' סי' רס"א פליג עליה וס"ל דאכתי רביע עלה איסור תורה ואם נשאת תצא וכן דעת מהרש"ך והרדב"ז ז"ל ושוב הביא מ"ש הגור ז"ל דמ"א ע"ג דגם המבי"ט לא התיר אלא כשנמצא מת באותו דרך וכתב עליו דהאמת כן הוא וכמ"ש הרב פ"מ ז"ל בח"א סי' ג"ן ואסף איש טהור הוא ז"ל שם להקת הפוס' ז"ל התם ס"ל כדעת המבי"ט ז"ל כל הפוס' ז"ל המצויינים למעלה ויותר מהמה מרבני וגאוני אשכנז וספרד ז"ל וכתב עוד שם הדברי המבי"ט שבסי' קל"ה הנז' שנא ושנא ממ"ש איהו גופיה בסי' שכ"ו דבסי' קל"ה דמיירי שנמצא הרוג בדרך ונאבד אדם אחד דתלינן שזהו ההרוג ויצאה מאיסור א"א דאו' ובזה לא נתן הרב ז"ל גבול ושיעור זמן יב"ח כלל כמבואר בדבריו ז"ל דאין זה תלוי בשיעור זמן דתכף שהועד כן מהני וציין בזה להגאון הרב נו"בי ז"ל ח"א סי' מ"ז ולהרב נאמן שמואל ר"סי מ"ח ולנטע שעשועים ד"סי פ"ב משא"כ באותה תשו' דסי' שכ"ו לא מיירי המבי"ט שם אלא ביצא עליו קול הברה שמת שלא נשמע עליו שהוא קיים ולא נמצא עליו עדו' ברור' שמת כלל משו"ה הצריך המבי"ט ז"ל שיעברו עליו יב"ח אתד"ק יעש"ב וכבר נתבאר למעלה דכמה מהפוס' ז"ל פליגי עליה דמני"ר בהא וס"ל דדברי המבי"ט ז"ל בב' תשו' הנז' שוו בשיעורייהו ובתרוויהו מצרכי העברת יב"ח וכמש"ל ואכמ"ל עוד בזה. איך שיהיה כמ"ל דכמעט רוב ככל הפוס' קמאי ובתראי ז"ל כולם נסתייעו להקל בנ"ד עפי"ד המבי"ט שבסי' קל"ה הנז"ל להוציא האשה מאיסור תורה ולהקל אפי' לכתחי' בכל ספק שיפול בעדות הנוגע לה כיון דאינו אלא ספיקא דרבנן דאזלינן ביה לקולא ככל ס' איסור דרבנן בעלמא וא"כ איפה אוף אנן בדידן בעקבותיהם נסעה ונלכה לסמוך ע"ד המבי"ט הנז"ל להקל בכל ספק שנפל בעדות הגויה הא' שהזכירה שמו לבד ובעדות הב' שהזכירה ג"כ שם עירו ואית לן נמי תרתי הוכחות גדולות חדא שדברי הגויות הנ"ל באו בסתם כמדברים על איש ידוע להם ולשומע מהם וזאת שנית שהגידו כזאת בכפרים הסמוכים לעיר הנעלם דדינייהו הוי כמו שהגידו בעיר הנהרג עצמה כמש"ל וגם היאודים השומעים מן הגויות הנז' הם ג"כ מעיר הנהרג והעידו מפי הגויות הנז' בעיר הנהרג וגם ידענו מהם בבירור שהם עצמם הבינו בפשיטות גמור שדברי הגויות הנ"ל הם המדברים על שעבאן זה המבוקש דנ"ד הידוע להם דוקא ולא היו דברי הגויות הנז' להם על שעבאן אחר כלל וכמש"ל וא"כ הגם שבכל אחת משתי הוכחות הנ"ל אשכחן פל פלוגתא דרבוותא ואיכא פוס' דמחמירים וס"ל דלא יועיל להקל בהוכחה זו כי אם כשהוזכר שמו ושם אביו אזי יועיל לנו חדא מתרתי הוכחות