פני יצחק חלק ב פו

ערבי והסכימו בזה לדברי שכן הוא באמת משפט הלשון של הערבי בלתי ס' כלל וכדכתי' בעניותין והרי"ף ז"ל איידי דטריד מר בגרסיה ואינו מורגל בל' ערבי מאד לא חש לדקדק ולשאול על לשון ערבי ככל הצורך ומה גם שלא הוצרך בנ"ד לעדות הגמל"ת הנז' שכבר בלאו"ה העלה להתיר בנ"ד מכח עדות הג' והד' דאשתכח בנ"ד ולזה כתב מ"ש לדחות עדות הב' הנז' כלאחר יד יע"ש ועוד דאפי' יהיבנא ליה כל דיליה להרי"פ ז"ל שכן הוא משפט לשון ערבי כמ"ש הוא ז"ל על נדונו כנ"ל מ"מ יודה הוא ז"ל בגוונא דנ"ד דודאי משמעות לשונם של הגויות דנ"ד הוא שנהרג שעבאן דנ"ד הריגה ממש בלתי ס' כלל כיון דחזינן ליה דסיימו המקום שבו נהרג שכן אמרו שהרגוהו בין כפר פ' לכפר פ' דאלו היה משמעות דבריהם שהכוהו לבד ולא שהרגוהו אמאי אצטריכו תרווייהו לסיים המקום אשר בו הכוהו יהיה באיזה מקום שיהיה וכי כל המכה לחבירו אינו מכהו אלא במקום מיוחד ומוכן לפורענות והא חנן קא חזינן מעשים בכל יום בתוך העיר בשווקים וברחובות כי ינצו אנשים יחדיו והכה איש את רעהו באבן או באגרוף כידוע אלא ודאי מדהוצרכו לסיים המקום והוא מקום מיוחד ומוכן לפורענות כידוע לנו מוכרח לומר דמשמעות לשונם במ"ש קתלוה לשעבאן אינו מורה כי אם על הריגה דוקא דהיינו שהרגוהו ממש ושאני נדון הרי"פ ז"ל הנז' דלא סיים אותו הגוי מל"ת דנדונו המקום שבו נהרג אליה הרופא כמבואר שם בשאלה דידיה והרי זה דומה למ"ש אני עני לעיל משם הרב פ"מ והרבד"ן ז"ל דאם סיים הגמל"ת המקום שבו נהרג תו לא חיישי' שמגיד כן מחמת הקול יע"ש והדברים פשוטים וא"כ הדרן לקמייתא לכל מ"ש בעניותי בהיתר העגונה הלזו דנ"ד שהוא אמת ויציב לענ"ד בלתי ס' כלל ואין לנו לחוש להחמיר מדברי הרי"פ ז"ל כלל דאין לנו אלא פשט דברי העדות וכמ"ש כל הפוס' ז"ל וברור ודע דכ"ז שכתבנו והעלינו בהיתר עגונה זאת ע"פי כל הטעמים הנ"ל מפ"ס ומפ"ס וככל הנז"ל הוא אפי' אם היתה אשת שעבאן דנ"ד הות קיימא באיסור אשת איש מדאוריתא אפי"ה הותרה מכבלי עיגונה ע"פי כל הטעמים הנ"ל וכמבואר בפוס' ז"ל כ"ש וק"ו לדעת כמה וכמה פוס' ז"ל מהראשו' והאח' ז"ל שהביא ד"ק לקמן בס"ד דס"ל דבכה"ג דנ"ד כבר יצאה עגונה זאת מאיסור א"א דאוריתא ולא הוה רביע עלה רק איסורא דרבנן דוקא דבזה תנוח דעתנו יותר ויותר בהיתר עגונה זאת שיש להתירה לכתחי' בשופי גמור לכ"ע אפי' לכת המחמירים בכל פרט ופרט ובכל סניף מהסניפים והפרטים שנתבארו אחת למעלה עכ"ז בכה"ג דנ"ד כ"ע אזלי ומודו דנקטי' לקולא כיון דלית עלה רק איסורא דרבנן דוקא וכמו שאבאר בס"ד הנה כתב המבי"ט ז"ל בח"א סי' קל"ה דמי שיצא מבתו ללכת למ"א ושוב לא נודע ממנו מה נעשה בו כי למקום שהיה חפצו ללכת לא הלך ולביתו לא חזר ונאבד זכרו ולא נודע מקומו איו אם הועד שבאותו דרך מצאו הרוג אע"פי שלא הכירוהו יצאה אשתו מידי איסורא דאורייתא ועדי עדות זו מעדות משאל"ס דהוא דבר שרובו למיתה שאם היה חי היה שב לביתו וכו' עכתד"ק יע"ש וכ"כ עוד שם סי' קי"ג ובח"ב סי' ק"ד יע"ש ומה"ט גופיה כתב המבי"ט ז"ל גופיה שם בסי' שכ"ו בסוד"ק וז"ל ומפני כי בתשו' זאת כתוב שלא נשמע עליו שהוא קיים צ"ל שנשכח זכרו בין החיים וזכר לדבר נשכחתי כמת מלב וכו' עכ"ל יע"ש ובודאי דר"ל דכיון דנשכח זכרו בין החיים יצתה אשתו מאיסור תורה ולית עליה אלא איסור דרבנן כמ"ש איהו גופיה בסי' קל"ה וכ"כ תשו' הנז' וכיון שכן ואיכא נמי פלוגתא דרבוותא בעיקר הדין הו"ל ס' דרבנן ולקולא וכ"כ הרב מהרי"ף ז"ל הוד"ק בחוקי חיים סי' י"ט דט"ל ריש ע"ב בכוונת המבי"ט ז"ל כמ"ש בסי' שכ"ו הנז' יע"ש גם מ"ש המבי"ט בסי' קל"ה וכ"כ תשו' הנז' דיצאה אשתו מידי איסורא דאורייתא מיירי נמי שעברו עליו יב"ח מיום שנתעלם כיון שכתב הרב ז"ל לשון ונאבד זכרו ולא יהיה זה אלא בעבור עליו יב"ח וכדכתב הוא ז"ל גופיה באותה תשו' דסי' שכ"ו הנ"ל וכן כיוין בפשיטות גמור בדברי המבי"ט ז"ל הרב מהרמ"ג ז"ל הו"ד בגו"ר א"הע כ"ג ס"סי י"א וז"ל וזכור אל תשכח ס' המבי"ט בסי' קל"ה שאדם שנאבד ומצאו הרוג ועברו עליו יב"ח פקע מיניה איסור דאורייתא וכו' והרב צידד לומר דאפי' איסור דרבנן לית עלה ולדידן למ"ל הכי אך למימר דפקע מניה איסור דאו' כך נ"ל עכ"ל הרי להדיא שהעמיס בדברי המבי"ט דבסי' קל"ה תיבות ועברו עליו יב"ח מה שלא ביארו המבי"ט גופיה ועכצ"ל שלמדו הרב מהרמ"ג ממ"ש המבי"ט גופיה בסי' שכ"ו וס"ל למר דילמד סתים מן המפורש וגם הדברים מוכרחים ממ"ש ונאבד זכרו כמדובר והסכים עמו הרב גו"ר ז"ל שם בס"סי י"ב יע"ש וכ"כ הרב נוכח השולחן ז"ל בא"הע חי' י"ד הי"ט ע"ב בכוונת המבי"ט ז"ל יעו"ש איברא דחזינא להרב פ"מ ז"ל בח"א סי' נ"ג שכתב ע"ד המבי"ט דבסי' קל"ה הנז' דזו קולא גדולה ומדקדוק כל דברי הא"ח ז"ל יראה שהם חולקים יע"ש מ"מ הא קא חזינן להרב פ"מ גופיה בח"ב סי' ח' שהביא שם ס' המבי"ט הנז' וכתב בכל מ"ש בח"א הנז' וסיים דמ"מ בהצטרף סברתו זאת עם שאר הטעמים נראה להחשיב תשו' החמר למסל"ת יע"ש וזאת מצינו ג"כ להרב נאמן שמואל בסי' נ"ה שהביא ס' המבי"ט הנז' ומ"ש הרב פ"מ ז"ל עליו וא ישר וקיים סברת המבי"ט הנז' ואייתי סמוכות לסברתיה ת"ק דמסייע ליה וקאי כוותיה הוא הרב ת"הד ז"ל בכתביו סי' קל"ט שנראין דבריו בבירור שדעתו ז"ל דמי שנשתקע שמו ואבד זכרו זה כמה שנים דיצאה אשתו מאיסור תורה ותמה טובא על הרב פ"מ ז"ל דאדרבא אשכחן לגדולים ראשונים דס"ל כהמבי"ט וגם בא"ח נא מצינו מי שיחלק על סברא זאת וסיים עלה דבהצטרף העדות אל ס' הלזו פשיטא דתלינן להקל אפי' לכתחי' ושכ"כ ג"כ מהר"מ אלקלעי ז"ל וסו"ד הסכים להקל ע"פי ס' המבי"ט הנז' כיון דבנ"ד נודע שהנעלם יצא מאיגריבוי ללכת לטוויץ הגם שלא נמצא בנ"ד שום עדות שנמצא הרוג בדרך ההוא יעו"ש ואיברא שזוהי קולא גדולה עד מאד להקל בכך אפי' שלא נמצא שום עדות שנמצא הרוג באותו דרך דאפי' המבי"ט גופיה לא הקל בדבר כי אם כשיש עדות שמצאו הרוג באותו דרך כמבואר בד"ק וכבר ראיתי להרב פרמ"א ז"ל בח"ב סי' ס' שנשאל גם הוא ז"ל