פני יצחק חלק ב פה

הנשאל כנ"ד ממש שהתוגר אמר ליאודי לא תלך בדרך זה חזור לאחוריך שלא יהרגוך כמו שהרגו לאברהם וכו' וע"ז פסק הרב ז"ל דהויא ע"א שפיר משום כיון שהגוי שאמר כן לא שאל מן היאודי שום דבר כדי לומר דלמירמי אימתא בעי וכו' יע"ש ונד"ן דכוותה וכמובן אם הרב דב"מ ז"ל סי' ח' נשאל כזאת וכתב בתשו' דאין לחוש דלמירמי אימתא הוא דאמרו כן כיון דלא מוכחא מילתא יע"ש ועוד יש לחלק בין אם המאיים תלה ההריגה בו שהוא יהרוג אותו כמו שהרג לזולתו לבין אם תולה ההריגה באחרים כגוונא דנ"ד דבכה"ג אפשר דלא חיישי' דמשקר כדי לאיים כיון דלא תלה ההריגה בו ולא דמי לעובדא דש"ס דההוא גברא דאמר לישר' קטול אספסתא וכו' ואי לא קטילנא לך וכו' ושו"ר דכן חילק מהר"א ווינטורה ז"ל הו"ד בחק"ל מ"כ דצ"א ע"א ונסתייע ממ"ש הרא"ש ומהרא"י ז"ל יע"ש ועם שהגאון החק"ל ז"ל שם דחה דבריו בחי' הנז' מ"מ כבר נרגש בתר הכי מתשו' מהרמ"א והדב"מ הנז' ותי' דהתם שאני דאין שום הנאה לגוים שאמרו כן יעש"ב וכמו כן בנ"ד ובמכ"ש נפק"ל לנ"ד כיון דאשה גויה שאמרה להם כן דאין לחשוד בה שאמרה להם כן להפחידם כדי שיתנו לה מעות כדי שתלך עמהם לשומרם בדרך ומה גם דלא תבעה מהם בפיה שו"ד לעצמה ומה ששאלה אותם אם יש להם בורית היינו דרצונה לקנות מהם בורית בכסף מלא כדרך כל המוכרים וקונים אצלם וא"כ לא חיישינן בה דלמירמי אימה עלייהו בעיא ובפרט שתלתה ההריגה באחרים וכנדון מהרמ"א והדב"מ ז"ל וגם הגאון החק"ל ז"ל מודה להקל בכה"ג דנ"ד ך וכמובן: הרי נתבאר יפה יפה ונפשט להיתר גמור האי ספקא שנפל בהגדת הגויה הלזו דנ"ד דאין לחוש ממנו כלל וכמדובר גם מאי דחיישנן בה דשמא כוונתה לאיים עליהם כדי שיתנו מעות לבני הכפר שלה שומרם בדרך ולהנאת בני עירה כיוונה ושקורי משקרא הגם דלית לה הנאה היא כלל הנה נתבאר דגם חששא זאת ליתא כלל ומלבד מש"ל משם כל הפוס' ז"ל דכל היכא שאין לנו שום הוכחה כלל מדבריה לחוש דלהכי כיוונה אין לנו לבדות מדעתנו דברים וחששות רחוקות כדי להחמיר וכמש"ל עוד בה. דכבר בא הדבר מפורש יוצא מפ"ק מרן ז"ל בתשו' א"הע סי' ד' דק"ח שכתב בפי' דכל דלא מטי לההוא נכרי השנה מדיבוריה אלא לאחריני אין חוששין שכ"כ וז"ל דשאני התם בההוא עובדא דקטול אספסתא וכו' דהוה מטי הנאה לדידיה מההוא דיבור אבל הכא דלא מטי הנאה ליה כלל אע"ג דהוה מטי הנאה לגויים חביריו אי לאו דקושטא הוא לא הוה אמר וכו' ועוד דלא תלינן דמכני הנאת העד וכו' אלא היכא דמוכחא מילתא טובא וכו' עכ"ל יע"ש וע"ע בראמ"ש סי' ג' מ"ש בזה יע"ש ודון מנייהו ואוקי באתרין וכמובן המורם מכל האמור דעדות הגויה הב' הלזו דנ"ד ה"ה שר"וק וחשיבא שפיר מסל"ת ואין לחוש בה כל הנהו חששות הנ"ל ולפי"ז תורה יוצאה דבחורה זאת אשת שעבאן דנ"ד הותרה מכבלי העיגון עפי' הב' עדיות של הגויות הנ"ל ובפרט בהצמדם יחד וככל האמור ומדובר אך אמנם מה שעומד לנגדי ככותל לכאורה הוא מ"ש הרי"פ ז"ל בש"ות נבחר מכסף הנד"מ בא"הע סי' ז"ן שנשאל כנ"ד על אשת אליה הרופא שהעיד עליו גמל"ת וכה אמר יא מסכין כצר אל חכים מא כאן אגוואד"ו אללה יקתול אלדי קתלו אלדי הוא עוו"ץ אל בדווי שריך אל אימיר פ"י אל גאמוס ע"כ וביאור דבריו בל"הק הי עני כצר אל חכים כינוי אליה הרופא כמה היה טוב ה' יהרוג למי שהרגו שהוא עוי"ץ הערבי שותף השר בשוורים ע"כ ועל עדות זו השיב הרב ז"ל בתוך התשו' הנז' וז"ל ועוד אני אומר בלשון זה שאמר אללה יקתול קאתלו שאין כאן הוראה על שנהרג כי שמא אמר קאתלו על המכהו מכות ופצעים שכן בל' ערבי אומרים על המכה לחבירו באבן או באגרוף קתל פלג"ן לפלג"ן דהיינו הכה ופצוע עכ"ל יע"ש ולפי ד"ק הללו לכאורה נפל פתא בבירא כל מ"ש אנן בעניותין בהיתר אשת שעבאן דנ"ד הכל חלף הלך לו לכאורה כיון דבכל הב' עדיות דשתי הגויות דנ"ד לא הזכירו בלשונם שם מיתה בפי' זולתי לשון קתל דוקא כנדון הרי"פ ז"ל ממש אם הגויה הא' אמרה אללה יקתל הלי קתל שעבאן שזה ממש כנדון הרי"ף ממש ואם הגויה ה"ב כן אמרה אלדי קתלוה וכו' כנז"ל וכפי"ד הרי"ף ז"ל הנז' אין במשמעות לשון זה שנהרג שעבאן כלל דמצ"ל שהכוהו הכאות ופצעות דוקא וע"י ההכאות נעשה בעל מום ומשום כיסופא ערק ואזל ליה לעלמא ומה"ט לא חזר לביתו כדאמרי' הכי בש"ס דיבמות דקט"ו יע"ש וא"כ ממילא אזדא ליה כל מ"ש בעניותי מריש ועד כען ואולם אחר הישוב בענין היטב ראיתי ונתון אל לבי דאין כאן שום סתירה לנ"ד מדברי הרי"ף ז"ל הנז"ל כלל מתרי טעמי תריצי הנאמרים באמת לענ"ד חדא דאעיקרא דמלתא מ"ש הרי"ף ז"ל דאין במשמע לשון זה שנהרג וכו' לדבר הזה יסלח האדון דאם בנ"ד לא היה כי אם הכאות ופצעות לאליה הרופא ואולם חי הוא א"כ אמאי הוצרכו הגמל"ת להתאונן עליו כ"כ ולומר הי עני וכו' ולהתחנן לפני ה' שיכה למי שהכהו וכו' ועוד אמאי לא דקדק הרי"ף ז"ל בדברי הגמל"ת דנ"ד שאמר עליו כמה היה טוב וכו' דמלת היה לשון עבר בין בל' תורה בין בל' בנ"א ומזה מוכח שכעת אינו בעולם כלל דאל"כ הול"ל כמה הוא טוב וכו' ועוד דהאמת יורה דרכו דלשון קתל פ' לפ' לא יאמר כי אם על ההורג ממש אחד לחבירו אומרים עליו הרג פ' לפ' אבל על המכה לחבירו אין אומרים קתל כלל אלא אומרים צר"ב פ' לפ' קתליה שלשון צר"ב הוא הכה פ' לפ' והנה אמת שגם ההכאה נקראת בל' ערבי קתליה כידוע מ"מ על המכה לחבירו דוקא אין אומרים בסתם קתל פ' לפ' דלשון זה בסתם אינו מורה כי אם שהרג פ' לפ' בלתי ס' כלל אבל על המכה לחבירו אומרים הבכ"א בל' ערבי צרכו קתליה פ' לפ' שמזכירין בפי' לשין צר"ב שר"ל הכהו הכאות פ' לפ' אמנם כל שלא הזכירו בלשונם לשון צר"ב שהוא הכאות כלל אלא אמרו בסתם קתל פ' לפ' אין לשון זה מורה כי אם על הריגה ממש הרג פ' לפ' וזה פשוט וברור אצל כל יודעי חק ומשפט לשון הערבי האמיתי ושאלתי אני עני לכמה וכמה בנ"א הבקיאים הרבה בל'