פני יצחק חלק ב פד

שעבאן אחר שהוא חאצבאני וע"ט אלא זה וכ"כ עוד הרב ראש משביר בסי' י"א וז"ל וא"כ אף הכא נאמר בנ"ד דהוי כמדבר על הידוע ונחית לפרש שהיה משרת של חיים קופיני א"א דאיכא אחר לא עשה כלום אל"ו דעל משרת של חיים קופינו שהוא אליה הנודע לנו קאמר וכו' עכ"ל יע"ש בדכ"א ע"ג וה"ה והוא הט' לנ"ד וכמדובר. עלה בידנו דהרווחנו יותר בעדות הב' הגויה הלזו יותר מעדות הגויה הא' הנז"ל בהזכרת ש"ע ג"כ וגם מדברת על הידוע להם יחד כנ"ל דבזה יצא ההתיר פשוט לאשת שעבאן הלזו דנ"ד לכ"ע וככל האמור וליכא למימר דאדרבא נימא לאידך גיסא דגויה זאת לא משיבא כמדברת על הידוע ביניהם קאמרה דא"כ למה הוצרכה לומר אל חאצבאני אשר עיניו טרוטות הא בלאו"ה הם יודעים אותו דהוא הידוע אלא ודאי דהגויה חשבה דלא היו אלו היאודים מכירים מי הוא זה ולזה הוצרכה לומר להם אל חאצבאני אשר עיניו טרוטות ואכתי איכא למיחש דעל שעבאן אחר קאמרה דזה אינו די"ל דאדרבא גויה זאת באה להוכיח דבריה שהוא על אותו שעבאן הידוע ביניהם אמרה אל חאצבאני אשר עיניו טרוטות לבל יחשבו השומעים שאינה אומרת על הידוע ביניהם דאל"כ היל"ל איש אחד שמו שעבאן וכו' וכמש"ל וכזה ממש כתב הרב דב"מ ז"ל בסי' ז' דק"ט ע"ד על נ"ד והדברים פשוטים אך ורק איכא לאסתפוקי בעדות הגויה הב' הלזו ספקא חדא דלא אשתכח בקמייתא הלא זה הדבר באומרה להם שלא יעשו עמכם כמו שעשו עם שעבאן וכו' דלכאורה נראה דלא חשיבא גויה זאת מסל"ת ול"מ דחיישי' בה שמא שקורי משקרא ולא כיוונה לומר כן אלא למירמי אימתא על אלו היאודים ולאיימם ולהפחידם אמרה כן ושקר דיברה א"נ כדי לתת ממון אלו היאודים לאיזה גויים מבני הכפר שלה כדי לשומרם בדרך ההוא ולהנאת בני עירה דיברה שקר או"ד מיראתה על אלו היאודים פן יקראם אסון בדרך ההוא ואח"כ יגיע נזק לה ולבני הכפר שלה מצד המל' יר"ה וכיוצא באלו החששות אמרה כן ולעולם שלא נהרג שעבאן הנז' בדרך ההוא כלל וא"כ אין בדבריה שום ממש להתיר ע"פי דבריה כיון דלא חשיבא מסל"ת וכמדובר. אכן גם ע"ז פקחתי עיני וראיתי הדבר פשוט דמבואר בפוס' ז"ל דאין לנו לחוש מכל אלו החששות כלל דחזינן להרמב"ם ז"ל בתשו' הבי"ד מרן ז"ל בב"י א"הע סי' י"ז הנז' שנשאל כנ"ד וז"ל ראובן היה נ"ון בחוץ ויצא לישא וליתן כמנהגו בכפרים של עכו ובא אצל יאודי אחד והפקיד כליו אצלו וכו' המתין ג"י ולא בא וכו' לימים עברו יאודים אחרים מב"ע דרך שם אמ"ל גויה אחת לאן אתם הולכים אמ"ל לכפר פ' אמ"ל אל תזוזו מכאן לכו חזרו לבתיכם שמא יארע לכם מה שאירע ליאודי אחר שאלו אותה מה אירע לו אמ"ל הוא היה מודעתנו וכו' תשו' זאת האשה מותרת וכו' וכל אלו הדברים הולכים לעיקר אחד והוא שאין מדקדקים בעדות אשה עגונה וכל המחמיר וד"וח בענינים אלו לא יפה עושה ואין דעת חכמים נ"ה עכ"ל יעש"ב הרי להדיא שלא חשש הרמב"ם ז"ל לחששות אלו הנז' בנ"ד כלל וכן תראה למהרשד"ם א"הע סי' ג"ן הנז' שהאריך בזה להקל ושלא לחוש להחמיר בחששות הנז' ואייתי בידיה תשו' זו דהרמב"ם ז"ל דעכו הנז' ותשו' מהר"מ ז"ל דס"ל להדיא דכל היכא דלא מוכחא מילתא מתוך הדברים לא מקמי הכי ולא לבתר הכי דלמירמי אימתא קעביד לא תלינן להחמיר וכו' יעש"ב והסכימו עמו תרי אשלי רברבי ה"ה מהר"ש הלוי ומהר"א ירוש' ז"ל יעש"ב ומהם נקח לנ"ד במכ"ש שאין לנו לחוש בגויה הנז' דלמירמי אימתא כיוונה ושקורי משקרא שהרי נדון מהרשד"ם הנז"ל יותר גרוע שהיה היאודי לן בבית הגוי ויש לחוש בו יותר כמ"ש מהרשד"ם שם ועכ"ז הסכימו שלשת הרועים ז"ל הנ"ל דל"ח להא כלל והתירוה לינשא כנ"ל ומכ"ש לנ"ד הגויה הנז' אין לה עסק עמהם כלל רק מצאתם לאלו היאודים בתוך הכפר ולא היו אורחים אצלה כלל ודיברה עמהם ביום דודאי סיפרה להם האמת מה שעבר ומסל"ת היא שפיר וככל מ"ש מהרשד"ם ז"ל שם ומשם באר"ה דאין צורך להעתיק כל ד"ק ז"ל בזה וספרין פתיחו ותשו' מהר"מ הנז' במהרשד"ם ז"ל הן לו הובאה בתשו' מימוני' דשייכי לפי"ג מה"ג יע"ש שכתב ושנה ושילש דלא תלינן להחמיר אלא במילתא דמוכחא טובא מתוך דבריו כמ"ש מהרח"ש בח"ג סי' ט"ן יע"ש וכדברי מהר"מ הנז' כ"כ הגמרא למס' קי' סי' תתצ"ו וכן הסכים מוהרי"קו שורש קכ"א והרב ת"הד סי' רל"ט ובכתביו סי' רכ"ג יע"ש ונמשכו אחריהם כל גדולי הפוס' ז"ל בהסכמת מהרשד"ם ז"ל בתשו' הנ"ל ואם מהריב"ל ז"ל עם שבח"א סי' ח"ן החמיר בנדון הרשד"ם הנז' מהך חששא גופה כיעו"ש הנה בח"ב סי' ט"ו בתוך התשו' שם הביא הנדון הנז' וכתב ע"ז שהוא נסתפק בו אם כוונתו לאיים וכו' ולא רצה ליטפל בו לא להחמיר ולא להקל איברא שאחד מן הח' המובהקים שבשאלוניקי כתב להקל והותרה האשה וכו' עכ"ל יע"ש וכבר הרב פר"מ בתשו' מים חיים א"הע סי' י"ב האריך הרחיב בזה בנ"ד והביא לתשו' מהר"מ הנז' ולכל הפוס' שהסכימו עמו ולתשו' מהרשד"ם ומהריב"ל הנז' וכתב דלמ"ש מהריב"ל בח"ב סי' ט"ו אנו ש"ו והכי קי"ל להיתרא כיון שהתירוה בכנופיא ומעשה רב יעש"ב וכ"כ הרב נחפה בכסף ח"א א"הע סי' ט' משם הרב ר' אבהו ז"ל והרב מחנ"א ז"ל חתים עלה יע"ש וכן דעת מהרש"ך ח"ב סי' מ' ומרן בתשו' א"הע דק"ך ע"א יע"ש וכ"כ הגו"ר א"הע כ"א סיו"ד דל"ז ע"א והכריח כן מדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ וכמ"ש מהר"מ גופיה בתשו' דשייכי סי' י"ג הנז' יע"ש ולזה הסכים הרב אליה רבה בתשו' סי' א' דכ"ה ע"א בד"ה ובר מן דין וכו' יעש"ב וכ"כ הראש משביר ז"ל בסי' א' ובסי' יו"ד וי"א וסי' כ' יע"ש וכ"כ כל האח' ז"ל ע"ע וכן י"ל לדון ולהורות בנד"ן להקל כיון דלא יש שום הוכחה בדברי הגויה הנז' דכדי לאיים עליהם הוא שאמרה כן כלל ואפי' רמז שמץ מנהו ליכא לדיוקי מדבריה א"כ אין לנו לבדות מדעתנו ולומר דכוונתה לאיים עליהם ושקורי משקרא אלא אין לנו אלא פשט דבריה דאמרה האמת במה שהוא אמת והויא מסל"ת גמורה בלתי שום ספק כלל וכמו שלמדנו להועיל מתורתם של הראשונים ואח' ז"ל וכמדובר: ואתה תחזה עוד למהרמ"א ז"ל בסי' כ"א