פני יצחק חלק ב עט

סי' ן' דגם מהריב"ל מודה בידוע וניכר לשניהם ולא היה מתאונן אלא מגיד להם הענין מודה דשרי והסכים עמו הגאון החק"ל במ"ב א"הע סי' ו' וחיזק דבריו יע"ש גם הרב הסכים דאם העיד הגוי בעיר הנהרג ועיקר דבריו להגיד להם מיתתו אפי' מהריב"ל מודה דחשיב כהזכיר ש"א וש"ע כיון שעדותו היה בעיר הנהרג יעש"ב. באופן שע"פי כל האמור ומדובר עלה בידנו היתר גמור בשופי לאשת שעבאן דנ"ד ע"פי עדות הגויה הב' הלזו אפי' שלא הזכירה רק שמו לבד כיון דאיתנהו בנ"ד הנהו תרי טעמי תריצי חדא שדבריה היו כמדברת על איש ידוע ביניהם וגם שהגדתה היתה בכפר הסמוך לעיר הנעדר דהוי כמגדת בעירו עצמה ובצירוף שהזכירה ג"כ שם מלאכתו ובצירוף כל שאר הטעמים הנ"ל ודאי דיש להתיר בשופי אפי' למהריב"ל ז"ל הגם דחסר מכאן ש"א וש"ע וכמדובר ובפרט דהשתא הכא דנ"ד דהוי עד מפי עד דס"ל למהרמ"א סי' מ"ד וקי"ח דתלינן שהראשון הזכיר ש"ע כמ"ש בשמו הכנ"הג שם והרב ד"ן סי' ל' וע"ע ביד"א ז"ל שם הג"הטו אות שס"ח ובשמן המר ס' ב' ואכמ"ל. אלא מעתה אבא אל הס' הה' שנסתפקנו בעדות הגויה הזאת שלא אמרה מת וקברתיו או מת וקברוהו והנה נודע דהרמב"ם ז"ל מצריך מת וקברתיו לעיכובא כמ"שכ פי"ג מה"ג והגם דחלקו עליו רוב ככל הפוס' וס"ל דבמת או נהרג ביבשה בלי מלחמה לא בעי' שיאמר קברתיו והרמב"ם ז"ל יחיד הוא בזה וגם כתבו גדולי הפוס' מהרי"ט והרשד"ם בכמה תשו' דכבר נתפשט המנהג להקל בלא קברתיו. וגם מרן ז"ל בש"ע סתם דלא כהרמב"ם ז"ל וכ"כ בתשו' א"הע סי' ח' דאין להחמיר בחסרון קברתיו יע"ש ומה שנראה מתשו' מרן סי' י"א דחייש לס' הרמב"ם ה"ט משום דנ"ד היה בצפת"ו וראוי לחוש לד' הדמב"ם משום דמארי דאתרא הוא כמ"ש מהרמ"ג סי' ס"ה והכנ"הג הג"הטו אות קכ"ה והיד"א שם אות קצ"ב יע"ש וא"כ אנן בדידן נמי ראוי לנו לחוש לס' הרמב"ם להחמיר כיון דבכל אתרוותא הדין קבלו עליהם ג"כ הוראות הרמב"ם להחמיר כמ"ש הגאון הרב ברכ"י ז"ל בא"ח סי' שמ"ה משם מהרי"פ ז"ל והגם דמרן סתם בש"ע להקל בלא קברתיו דלא כהרמב"ם ז"ל מ"מ כיון דבתשו' סי' י"א חייש לד' הרמב"ם להחמיר והט' משום דהתירה דהרמב"ם הוא כנז"ל וכבר ראיתי להרב יד"א ז"ל שם שתמה ע"ד הרב מהר"י זאבי ז"ל בזרע אברהם סי' ד' שכתב בפשיטות דנקטינן. כסתם הש"ע דל"ב קברתיו יע"ש והוא ז"ל תמה עליו מתשו' מרן סי' י"א יע"ש ומה גם דחזינן לרוב ככל הפוס' שלא קבלו עליהם הוראות הרמב"ם כלל במקומם ועכ"ז חיישי בנ"ד להחמיר להצריך קברתיו כד' הרמב"ם והוכרחו להמציא בנ"ד טעמים שונים להסכים גם דעת הרמב"ם להקל בנ"ד גם בהעדר קברתיו כמ"שיר המעיין וא"כ גם בנ"ד ודאי שראוי לחוש להחמיר וחיובא עלן לבקש איזה טעמים כדי להסכים גם להרמב"ם להקל בנ"ד אפי' של"א קברתיו ומידי עוברי בד' הפוס' ז"ל בפרט זה ראיתי בפשוט כמה טעמים נכונים להקל כנ"ד לכ"ע זה יצא א' ממ"ש הרב המגיד ז"ל ע"ד הרמב"ם הנז"ל דאם הגוי מזכיר את המת וההרוג בשמו לא בעי' קברתיו גם לדעת הרמב"ם ז"ל יע"ש ולחילוק זה הסכימו כמה וכמה מהפוס' להקל בנ"ד בחסרון קברתיו היכא דאיכא הזכרת שמו כמ"ש בשמם הרב יד"א ז"ל הגב"י אות רנ"א ורנ"ב ורנ"ג ובכנ"הג שם יעש"ב ובנ"ד הא איכא הזכרת השם בפי' בדברי הגויה הנז' וא"כ לפי"ז לא בעי' קברתיו לכ"ע ועם שיש כת הפוס' המחמירים אפי' בהזכרת השם כמ"ש בשמם היד"א ז"ל שם אות רנ"א יע"ש עכ"פ אין לן ס"ס גמור והוא זה ס' אי בעינן קברתיו או לא ואת"ל דבעינן שמא הלכה כהר"מ ודעימיה דבמזכיר את שמו לא בעי' קברתיו והוא מתהפך שפיר וכמובן ועוד כתב הר"ן ז"ל בתשו' והבי"ד מרן ז"ל בב"י ובכ"מ שם דכל שהגוי מכירו אין ס' דא"צ קברתיו דיותר אדם בקי במי שמכירו וכו' יע"ש ורובא דקמאי ובתראי ז"ל סמכו יד"ק ע"ד הר"ן הללו להקל בנ"ד כמ"ש בשמם הכנ"הג שם הגב"י אות קפ"ז וביד"א שם אות רמ"א ואילך יעש"ב ובנ"ד ברור הדבר כשמש בצהרים דכל בני הכפרים הנז' והגוי הנז' מכללם מכירים אותו לשעבר שהיה תדיר אצלם מסתחר שם וגם מדברי הגויה הנז' ניכר להדיא דמכרת אותו לשעבר כנז"ל וא"כ לא בעי' בכה"ג שתאמר קברתיו דלא חיישינן דאמרה בדדמי וכמ"ש הר"ן וכמדובר. עוד יש ט"א להקל בנ"ד שלא לחוש לקברתיו והוא עפ"י מ"ש מרן ז"ל בב"י משם הריטב"א ז"ל דכל היכא דהגוי מכריז ואמר מאן איכא בבי פ' בזה סגי בלא קברתיו דכיון דמעייל נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקי"ל דשכיב לא הוה אמר וכו' עכ"ל יע"ש ומניה יליף הרב עדות ביהוסף ח"ב סי' י"ד דאם אמר גמל"ת דבר ההריגה ב"פ הו"ל כמכריז ואף שאמירת פ"ב היה ע"י שאלה וכו' חשיב ב"פ והו"ל כמכריז יע"ש והרב כר"ש דל"ז ע"א יע"ש שכ"כ ובנד"ן הרי אמרה הגויה הנז' ב"פ ה' יהרוג למי שהרג שעבאן כנז"ל א"כ הו"ל כמכריז ואי לאו דקים לה דנהרג בודאי לא הות אמרה הכי זה פעמים וכבר כתב המ"ץ ז"ל בח"א סי' ח' דמ"ח ע"א דלאו דוקא הכרזה אלא כל שמתאונן עליו וכו' יע"ש גם מהרב"א ז"ל בסי' ל"ב כתב דלאו דוקא הכרזה לא הה"ן כל שהוסיף דברים ולא אמר פ' מת לבד והכריח כן מלשון הרמב"ם שלא נזכר בדבריו הכרזה זו וכ"כ הרב מ"ץ שם ד"מ ע"א והרב פ"מ ח"א די"ב ע"ג ומהראנ"ח בד"ן סי' ד"ן דקנ"ב ע"ב והמטה יוסף ח"ב סי' ד' יע"ש ובנד"ן הרי התאוננה עליו והוסיפה דברים רבים וכמבואר וברור תו איכא ט"א להקל בנ"ד אפי' שלא אמרה קברתיו והוא ע"פי תי' הרב מהר"י סאניח ז"ל הביאו מרן ז"ל בב"י שם דלא הצריך הרמב"ם שיאמר קברתיו אלא כשהגוי נמצא בעת מיתתו או הריגתו דחיישי' דאמר בדדמי וכו' אבל היכא דלא נמצא מודה הרמב"ם דאצ"ל קכרתיו עכתד"ק יע"ש ושיבחוהו רבנן לחילוק וכתבו עליו אשרתא דהייני שהוא תי' נכון נאה ומשובח כמ"ש מהרמ"ג סי' ב"ן ומהריט"ץ ז"ל בתשו' מובאה בס' נבחר מכסף הנד"מ להרי"ף ז"ל בסי' ד"ן כתב דלפי חי' מהרי"ס ז"ל הנז' אם לא נמצא כעת מיתתו או הריגתו אפי' אינו מזכיר שמו ואינו מכירו עכ"ז מהני אפי' של"א קברתיו יע"ש ועיין ונש"ות