פני יצחק חלק ב עח

מהרא"ג ז"ל דק"ג ע"ב יע"ש וכמ"ש הרב רא"מש ז"ל כיעוש"ב. עוד יש טעם כעיקר בנ"ד שיסכים בו גם מהריב"ל ז"ל להקל בנ"ד והוא לקוח ומפורש יוצא מפ"ק הרב מהר"ש נאווי ז"ל הוד"ק במטה א"הע סי' א' והוא זה דע"כ לא החמיר מהריב"ל ז"ל אפי' במדבר על הידוע אלא באומר פ' מת או נהרג אבל כשהגוי מדבר עם הישראל ומנחמו על מיתתו חל"ש פ' וכו' ודאי דעל אותו הידוע קאמר. וגם מהריב"ל יודה דמהני וכו' עכתד"ק יע"ש וא"כ גם בנד"ן שאמרה הגויה בסתם ה' יהרוג למי שהרג שעבאן שדברים אלו הם כמתאוננת ומנחמת לזה היאודי המדברת עמו ודברים אלו הם נחמה גמורה יותר מחל"ש וכו' וכיון שכן דהיא מנחמת ליהודי זה ובאו דבריה בסתם כמדברת על הידוע ודאי דעל הידוע ביניהם קאמרה וכמ"ש הרב הנז' ממ"ש וכמובן ואפי' להרב מטה יוסף שם שגמגם בחי' מהרש"ן הנ"ל וס"ל דחששת מהריב"ל שייכא אפי' כשהגוי מנחם ליאודי על מיתת המת או ההרוג מ"מ הנה הוא ז"ל בחלקות ישית דלא חשש מהריב"ל כי אם כגוונא דנ"ד שהגוי מדבר בפ"ע אבל כשמדבר עם אחר בהא ודאי דעל היאודי הניכר וידוע ליאודי המדבר עמו וכו' יעש"ב והרב ראש משביר שם די"ב ע"ד נסתייע מחי' המט"י הנז' לנ"ד וכתב עליו שכן מורים ובאים דברי מהריב"ל וכו' יע"ש ודון מנייהו ואוקי באתרין כיון שהגויה הנז' התחילה לדבר עם זה העד היאודי וכה אמרה לו ה' יהרוג וכו' אי לאו דקים לה בודאי שזה שעבאן ההרוג ניכר וידוע למי שמדברת עמו לא היתה מדברת עמו ומזכרת לו שמו בסתם ומגדת לו המאורע והיכן נהרג ובשביל. מה הרגוהו. וכמ"ש המט"י ז"ל ממ"ש וכמובן. ועוד איכא טעמה אחרינא להקל בנ"ד גם למהריב"ל ז"ל והוא זה כיון שהזכירה הגויה הזאת בדבריה שם אומנותו שהיה מוכר אצלם כא"ם ומשום דמכר לאשה אחת גויה כאמאת הרגוהו כנז' בדבריה וידוע לנו שזה שעבאן המבוקש דנ"ד זה דרכו תמיד לוקח עמו מפה העירה כא"ם וזולתו כדי למכור שם ומלאכתו בכך וכן סיפרו לי גם עתה הפעם שהלך ולא חזר אנשים סוחרים יאודים שקנה מהם כא"ס ונסע לדרכו שם למכור וכיון דזאת מלאכתו ואומנותו הוי כבר כתבו כמה מגדולי הפוס' ז"ל דשם אומנותו ממלא מקום אביו כמ"ש בשמם הרב יד"א ז"ל שם באות ש' יע"ש והגם דהאי אומנות דנ"ד לא דמי לפ' רצען או צורף שבזה הוא שכתבו הפוס' דשם אומנות מהניא במקום ש"א כמ"שיר הרואה מ"מ גם זה כיון דמלאכתו בכך תדיר ג"ז אומנותו הוי ולא דמי למ"ש הרב פ"מ ח"א סי' מ"ב דאומנות צאבונני"ס שאין להם חנות אלא על רגליהם עומדים דאפי' למ"ד דשם אומנות מהני היינו אומנות בקבע כגון רצען או צורף וכו' יע"ש הטעם משום דעל רגליהם עומדים ומוכרים לא כן בגוונא דנ"ד דהולך לכפר וקובע מקום חנות וכדומה כדי למכור שם תדיר וישן שם בכל לילה עד שימכור כל סחורתו הא ודאי דשם אומנותו הוי ומהני למלאת מקום ש"א והגם דאם אמר הגוי שהיה מוכר סחורה במקום פ' לא מהני אפי' לסימן מן בעלמא כמ"ש הרב מ"ג סי' ע"א יע"ש מ"מ שאני התם דאין מלאכתו בכך תדיר רק אותו הפעם ותל"מ משא"כ בנ"ד דמלאכתו בכך ולא אמרה שהיה מוכר כא"ם כי אם בדבריה הזכירה מלאכתו ואומנותו היכרא וסימנא מעליא טובא הוי ומהני למלאת חסרון שם אביו ועם שראיתי להרב מ"מ ז"ל בסי' מ"ד דרל"ג ע"ג שכתב דסימן הפרקמטיא שנמצאת איתו מעסק הקאזקליק מגן שויא לא לעזר ולא להועיל הגם דאיכא העדאת העדים אשר בצאתו הוליך עמו מעסק הקאזקליק דאימור איניש אחרינא הוא ההולך ממקום למקום ובא טעון מעסק הקאזקליק והוא שמת ואין זה היכר וכו' ולא עוד אלא אפי' היה אומר היאודי הקאזאז וכו' לא היה מספיק וכו' והן רבים המחזרים בעירות טעונין מעסק זה וכו' עכתד"ק יעש"ב ולכאורה מדב"ק הללו נראה להחמיר בנ"ד שלא לסמוך על טע"ז כלל ובדברי הרב ז"ל הללו וכמבואר ברם הרואה יראה דליכא שום תברא לנ"ד מדברי הרב ז"ל הללו כלל דשאני נדון הרב הנז' דלא הזכיר שמו כלל ה"ט דהחמיר הרב ז"ל אפי' שאמר היאודי הקאזאז וכו' וכ"ש באומר שהיה עמו קאזקליק וכו' כיון שלא הזכיר שמו כלל משא"כ בנ"ד דהזכירה שם שעבאן בפי' והזכירה ג"כ שמכר כא"ס ואנן ידעינן בבירור שזה שעבאן המבוקש דנ"ד הוציך עמו כא"ס וכנז"ל הא ודאי דהיכרא מעליא הוי ושם אומנותו ומלאכתו הוי ומהני למלאת מקום ש"א לדעת רוב הפוס' ז"ל דס"ל הכי דשם אומנותו ממלא מקום ש"א וכנז"ל דהגם דמהריב"ל ז"ל בח"ג סי' ח"י החמיר טובא בשמו ושם אומנותו דאפשר דל"מ אפי' למ"ד דבשמו וש"א סגי והרב יד"א ז"ל שם אות ש' תמה על כמה פוס' שכ' להפך יעש"ב מ"מ כבר כתב הרב פרמ"א ז"ל בח"א סי' קי"ג דכיון דלא אמרה מהריב"ל אלא כמסתפק בהצטרפות הב' טעמים הנז' ואפי' בחד מנייהו ראוי בזה להקל כיון שרוב הפוס' הסכימו להקל בשמו לבד כשמדבר על איש ידוע ביניהם יע"ש וכ"כ מהריב"ד ז"ל בדב"מ ח"מ סי' קי"ב דקל"ה יעש"ב ומה גם דרבים חולקים ע"ד מהריב"ל בספקו הנ"ל והם ז"ל ס"ל בפשיטות דמהני כמ"ש בשמם מהרש"פ ז"ל בכהונת עולם סי' ט"ו והרב באר המים סי' ס"ב והכרם שלמה סי' ג' והרב ידיו ש"מ סי' ט' דכ"ג ע"ג והרב ידי דוד קראסו ז"ל א"הע סי' ט' יעש"ב והגם דחזינא להרב מ"מ ז"ל שם ולהרב מהר"א אלפאנדרי ז"ל בדי"ב ע"ג שכ' דלא מלאו לבו ואינו תוקע עצמו ע"ז בהיתר האשה והוצרך לטעם אחר והרב ידש"מ ז"ל חש לה מר וכתב דבנ"ד איכא הוכחה אחריתי וכו' כיעו"ש הרי גם בנ"ד איכא הוכחה אחריתי שדבריה היו כמדבר על איש ידוע ביניהם ובעיר הנהרג ככל הנז"ל והגם דגם בזה החמיר מהריב"ל ז"ל וכנז"ל וגם לא היו דבריה בה"א הידיעה ויש להחמיר בזה במ"ש הרב שפת הים ז"ל וכמש"ל מ"מ הרי אית לן ס"ס גמור שמא הלכה כרוב הפוס' ז"ל דס"ל בפשיטות דבשמו ושם אומנותו סגי דלא כמהריב"ל שנסתפק בזה ואת"ל דהלכה כמהריב"ל היש לחוש ולהחמיר בזה שמא הלכה כרוב הפוס' דס"ל דהיכא דמדבר על הידוע ביניהם לא בעינן ה"א הידיעה ושפיר מתהפך ועיין דברי אמת דל"ד סע"ב שכתב מעין זה יע"ש ע"ע להרב נאמן שמואל