פני יצחק חלק ב עו

לסמוך להקל בטע"ז לחוד אפי' בשמו לבד כמש"ל וכבר ראיתי להרב ראש משביר בסי' ט' דשק"וט טובא בזה ובסוד"ק כתב וז"ל מ"מ העולה לענין דינא הנה מצאנו לרוב הפוס' שס' הכי דאפי' בשמו לבד אם דברי המל"ת מורים ובאים על איש ידוע ביניהם וגם שהמל"ת מדבר כעיר עצמה של הנעדר יש להתיר בהכי ושכן דעת גדולי הפוס' וכו' עכ"ל יעש"ב וכ"כ עוד הרב הנז' גופיה בהון רב סי' ד' וסי' ה' והוסיף שם לומר דאפי' בכפרים הסמוכים לעיר הנעדר הוי כעיר הנעדר ויש להתיר בהכי ושכן דעת גדולי הפוס' וכו' יעש"ב וכן הסכים מר בריה דהרב הנז' שם בראש משביר סי' ך' יעש"ב וע"ע להגאון החק"ל ז"ל שם סי' ו' שכתב דאין. חולק ע"ז זולת רשד"ם בסי' ר"מ והם דברי יחיד ואם היה רואה דברי הרא"ם ורבו מהרי"ט היה מתיר וגם מהרח"ש לא החמיר כי אם מפני שלא ראה דברי הפוס' הנז' ואם בא לידו בדין עיגונא בטעם היתר זה לבד היה מתיר וכו' יעש"ב א"כ איפה בכ"דן דאיכא הני תרי טעמי תריצי דהיינו שדברי הגויה באו בסתם כמדבר על איש ידוע ביניהם ואם דבריה עמו היו בכפרים הסמוכים לעיר. הנעדר דהוי. כמדברת בעירו ממש כנז"ל ומצאנו ראינו לרוב ככל גדולי הפוס' ראשו' ואח' ז"ל דס"ל דאפי' בשמו לבד ובטעם אחד מב' טעמים הנ"ל סגי להקל כ"ש בהצמדם יחד תרי טעמי הנ"ל דרוב ככל קמאי ובתראי ס"ל להקל בשמו לבד א"כ גם בנ"ד נקטינן להקל בהזכרת השם בלבד. הואיל. ואיתנהו בנ"ד תרי טעמי הנ"ל וכמדובר ועם דהגאון החק"ל שם דפ"ב ע"א כתב דהגם דמהרי"ט מתיר כשמעיד בעיר הנהרג גם בשמו לבד וכו' לדידן נראה ודאי דאין להקל כ"א בהזכיר שמו וש"א וכו' יע"ש מ"מ בצירוף גם הטעם הא' הנ"ל ודאי דיודה להקל בשופי אפי' בשמו לבד כדמוכח מד"ק שם ובסי' ח' ויו"ד יעש"ב. ובהכי ארווחנא נמי דהגם דחזינן לכמה פוס' ז"ל דס"ל דאין להקל ולהתיר כשמדבר על הידוע וניכר לשניהם למגיד ולשומע כנז"ל אלא דוקא כשדברי הגוי המל"ת באו בה"א הידיעה כמ"ש הרב שפת הים בא"הע סי' ו' דכל מ"ש מהרשד"ם ומהרח"ש. ומהרימ"ט והפ"מ וכו' אכתי לא יגהה מזור לנ"ד שלא אמר בה"א הידיעה וכו' דדמי לדמהריב"ל שאמר אוי ליוסף שנהרג וכו' ולפי"ז אין מקום להתיר עפ"י עדות זו בשופי עכ"ל יעש"ב והכי מוכחי דברי הרב כר"ש סי' ג' ובסי' ח' דדוקא בנ"ד דהיה בה"א הידיעה הוא דמהני כיעו"ש וכן מוכח מד' הרב פ"מ ז"ל בההיא דהנער קארה אוגלגן משמע דבעי' ה"א הידיעה והביד"ק הרב בני יעקב סי' ט' ובמ"מ סי' ל"ח דרי"ו ע"א יע"ש וכ"כ עוד כמה מהאח' ז"ל ע"ע אמנם נלע"ד ברור כיון דרבו החולקים כנגדם דלא חששו לה"א הידיעה כגוונא דנ"ד דאין כאן ה"א הידיעה כלל ואיכא למיחש שמא על שעבאן אחר היא אומרת והיתה חושבת הגויה שהיה אותו שעבאן ניכר אצל היאודי' זה המדברת עמו כמו שהיה ניכר אצלה וזה היאודי' הבין דבריה דעל שעבאן זה דנ"ד המבוקש באו דבריה עמו וכדחייש להא הרב שפת הים ז"ל שם על חשש דנ"ד וכדחייש נמי מהריב"ל על יוסף דנ"ד כנז"ל אכן מ"מ כיון דרבו הסוברים דלא בעי' ה"א הידיעה דלא חיישי' להא ואם איכא נמי בנ"ד הטעם הב' הנ"ל בצירוף ב' הטעמים הנ"ל קרוב לודאי דיודו כ"ע להקל בנ"ד וכמדובר: אלא דאכתי פש גבן לצאת יד"ח מהריב"ל ז"ל בח"א סי ז' בנדון יוסף הנ"ל דחזינן ליה להרב ז"ל דמחמיר טובא בזה כיון דלא הזכיר הגוי ש"א וש"ע הגם דבנדונו הנז' איכא נמי הני תרי טעמי הנ"ל שדברי הגוי המל"ת היו בעיר הנעדר גופה וגם דבריו מורים ובאים על איש ידוע ביניהם ואפי"ה החמיר מהריב"ל ז"ל שם משום דחיישי' שמא הגוי היה חושב בדעתו דכמו שהיה ניכר יוסף זה ההרוג אצלו וידוע לו כן הוא ג"כ ניכר וידוע להיאודי דמדבר עמו ושמא הוא יוסף אחר ולא יוסף המבוקש לנו יע"ש והרואה יראה לכל רבני תאח' ז"ל דחיישי להא דמהריב"ל לחומרא וביקשו להם טעמים שונים להסכים בנ"ד גם דעת מהריב"ל ז"ל להקל וכל אחד לדרכו פנה ולחלק יצא כמ"שיר הרואה בס' הפוס' ויעוין ביד אהרן שם הגב"י מאות תל"ה ואילך ועד אחרן הרב שפת הים ז"ל שם הוכרח לצאת יד"ח מהריב"ל מריבוי הוכחות שהיו בנדודו. יע"ש ובדרך הלוכו בדברי הפוס' ז"ל הם המדברים בפרט זה למדתי מד"ק כמה טעמים נכונים להסכים גם דעת מהריב"ל להקל בנ"ד חדא ממ"ש הרב דב"מ א"הע סי' ז' דק"ז ע"ג וז"ל ומלבד זה מילתא אחריתי איכא בנ"ד להתיר וכו' דכיון שההא"ק והר"ם ב"ן השומעים מפי הגוי הן הם היו יודעים. את הרי"ש והרש"פ ההרוגים דמן הנראה שהיו מעיר אחת או ממחוז אחד אין ס' דעל אלו היו דברי הגמל"ת וע"ז אמר שידעם בשם וכו' יע"ש והגם שהוא ז"ל בדב"ק הנז' לא כ"כ כדי לצאת יד"ח הריב"ל ז"ל כי אם להוכיח במישור דעל הידועים לו ולהם קאמר ושוב בתר הכי הביא קו' מהר"ח עשאל ז"ל והוא ז"ל יצא לישע הרבנים לחלק מנ"ד לנדון מהריב"ל הנז' ובדק"ז ריש ע"א כתב דכ"ש בנ"ד דאיכא כמה הוכחות וכו' יע"ש מ"מ האיכא נמי בנ"ד הוכחה רבה ועצומנה דכיון שהעד היאודי זה שדיברה הגויה עמו הוא היה עם שעבאן ההרוג המבוקש אצלנו הם מעיר אחת וחברה אחת להם כידוע זה לגויה הנז' עצמה שהם מבני עיר אחת ואהובים ז"לז מקדמת דנא שהיו הולכים ובאים אצלם יחד וא"כ אם שיחתה של גויה זו היתה על שעבאן אחר היה ראוי לה לפרש דבוריה על איזה שעבאן מדברת עמו שלא יחשוב דעל שעבאן בן עירו ואהובו היא מדברת לו אלא ודאי. דעל שעבאן אהובו ובן עירו היא מדברת עמו בלתי ס' כלל וכמדובר עוד ראיתי להרב מהר"ח עשאל ז"ל בכר"ש סי' ד' שנ"ט לשבח להתיר בנ"ד אפי' לדעת מהריב"ל ז"ל והוא זה דאיך אפש"ל דזה אשר הסיחו התוגרמיות היה על איש מעיר אחרת אחר שידוע לנו בבירור שזה האיש ידוע לתוגרמית וא"כ אם שיחתם של התוג' היה על איש אחר היה ראוי להם לפרש ולברר מאיזה מקום היה לבל תחשוב האשה השומעת שהיה אותו שבעירם וכו' עכתד"ק יע"ש ומד"ק הנז' ילפי' כל הפוס' הבאים אחריו להקל בנדונם ע"פי טעמו הנז' כמ"שיר הרואה א"כ אף אנן נמי ילפי מהכא להקל