פני יצחק חלק ב עד

והב"ד אה"ע סי' י"ד ובכמה תשו' והדב"מ ז"ל בכמה תשו' והרב סדר אליהו רבה שם ד"ך ע"ב ומהרח"ש בתשו' סי' ל' ובפרט בתשו' הדב"מ סי' ח"י דק"ם ע"ג בטעמו הב' האריך בזה יע"ש ודוק מיניה ואוקי באתרין להקל בנ"ד כיון שלא נודע לנו שכבר יצא הקול באותו כפר שנהרג שעבאן זה דנ"ד כדי לחוש לדברי הגויה ולומר דשמא עפ"י הקול הוא שאמרה כן דודאי אין לחוש לזה דמי זה אמר שכבר יצא קדל"פ עליו שנהרג וכשלא נודע בודאי מציאות הקול אין לנו לחוש ולומר דשמא יצא הקול כבר כדי לפסול עדות הבא אחריו וכ"ש שאין לבדות מדעתנו ולומר שכבר יצא הקול מקדמת דנא כדי לפסול עדות גמל"ת וכהסכמת כל האח' ז"ל הנז' וכ"כ הרב ראש משביר בכמה תשו' יע"ש וע"ע להרב שמן המר ז"ל אה"ע סי' ב' דח"י ע"ג שכ"כ יעש"ב תו איכא ט"א להקל בנ"ד כתבו הרב כר"ש אה"ע סי' ז' דק"ו ע"ב דגם לה' מהרי"ס ז"ל לא חשש לזה להחמיר אלא דוקא בנ"ד דנתקבל כמה עדיות ואוושא מילתא טובא וכו' אבל בנ"ד דלא אתחזק הקול טובא אלא כדרך כל הארץ וכו' גם הוא יודה דל"ח לומר על המגיד דאמר בדדמי מכח הקול דאל"כ לא הנחת בת וכו' יע"ש ולזה הסכים מר בריה הדב"מ ז"ל בסי' ז' ובסי' ח' דק"ס ע"ג והב"ד סי' י"ד יע"ש ובנד"ן ברור שלא נתחזק הקול כי אם כדרך כל הארץ ודאי דכ"ע מודו דנקטי' להקל ולא חיישי' דאמרה בדדמי עפ"י הקול וכמדובר עוד יש ט"א דלא חיישי דאמרה בדדמי עפ"י הקול. לכ"ע כתבו הרב ד"ן סי' כ"ב דצ"ב ע"ב דאם סיים מקום שנהרג תו אין לנו לחוש דאמר בדדמי מחמת הקול הברה שיצא שהרי סיום המקום אינו בכלל קול ההברה ואפי' היה מוכן לפורענות אותו מקום להריגה אפי"ה לא חיישינן וכו' עכ"ל וכ"כ הרב פ"מ ח"ב סי' ז"ך והרב פרמ"א ח"ב סי' כ"ט וע"ע בדב"מ אה"ע דק"ם ע"ב וא"כ גם בנ"ד כיון דסיימה המקום שבו נהרג שעבאן ודאי דתו לא חיישינן דעפ"י הקול הוא. שאמרה כן וכאמור גם הרב פרמ"א ח"א סי' נ"ו כתב דכשיש תוס' דברים בדברי העד ממה שנשמע מקול ההברה תלינן דמה שהעיד העד הכל לפי ראות עיניו וכו' עכ"ל יע"ש ובנ"ד ודאי שיש תוס' דברים בדברי הגויה הנז"ל שאמרה להעד המגדת לו דבשביל מה שמכר לגויה אחת הרגוהו וגם קיללה למי שהרגו ודאי דל"ח תו דאמרה כ"כ בדדמי מחמת הקול יכמ"ש הפוס' הנז"ל תו איכא דט"ל להקל בנ"ד כתבו הרב מ"ץ ח"א סי' ח' דט"ל ע"ד דאם הזכיר הגוי המסל"ת. והוכיח כן מדברי התה"ד גופיה יע"ש וגם על טע"ז סמכו האח' ז"ל ע"ע אוף ה"נ בנ"ד דהזכירה הגויה הנז' בדבריה מיתת שעבאן פעמים שלש א"כ שוב אין כאן ספק לומר דאמרה בדדמי וכנ"ל עוד יש ט"א להקל בנ"ד לכ"ע ממ"ש הרב פ"מ ח"ב סי' ע"ד וח"ג סי' ט"ז דאפי' תימא דהגוי שמע מפי אחרים ודאי דלאו קול הברה שמע דאי איתא הול"ל יצא הקול ש"פ נהרג אבל האומר נהרג סתם ודאי דברירא ליה מילתא שנהרג יע"ש וכ"כ מהריד"ב ז"ל בסם חיי סי' ט"ו יע"ש וכ"ש בנ"ד דאמרה שנהרג במקום פ' וה' יהרוג ודאי דבריא לה טובא דנהרג דאל"כ לא היתה מקללת בפי' למי שהרגו ופשוט. עוד יש לצרף מיתה אין מקום עוד לספק דאמר בדדמי מכח הקול. בנ"ד סברת הגאונים ז"ל דס"ל דבעד אחד לא חיישי' דאמר בדדמי זולתי באשתו אמרו כמ"ש בשמם הרשב"א ז"ל במיוחסות סי' קכ"ח והר"ן בתשו' סי' ן' וע"א והרב פ"מ ח"ב סי' ס' ושאר פוס' ז"ל ע"ע גם יש לצרף סברת הגהמי"י בפ"ג מה"ג דס"ל דבגוי מסל"ת כיון דאינו מכוין להעיד ל"ח ליה. דאמר בדדמי יע"ש וכ"כ המ"ץ שם ד"מ ע"ד דלדעת ההגהמי"י הנז' שוב אין מקום לספק זה יע"ש וכ"כ הראש משביר בכמה תשו' ובהון רב סי' ד' יע"ש ועלית על כולנה דבעד השומע טפי תלינן להקל וכמש"ל ועמ"ש בזה הרב יד אהרן שם הגהב"י אות פ"ב יע"ש באופן דמכל הטעמים אין לנו עוד לחוש בנ"ד הך חששא והותר בפשיטו' גם ספק זה וכמו שנתבאר מעתה אשימה עיני על הספק הד' הנ"ל שלא הזכירה הגויה שם אביו וש"ע וכמה שעבאן איכא בשוקא ב"ב ושאב"ב וכנז"ל ואומר דהדבר ברור דאין לספק דעל שעבאן גוי קאמרה הגויה הזאת מתרי טעמי תריצי חדא דבאמת לא נהרג בין הכפרים שום גוי ששמו שעבאן ולא גוי אחר כלל ועוד דאם על גוי היו דבריה מה לה לדבר כזאת עם זה העד היאודי לקלל בפניו למי. שהרגו דמה לו ולצרה הזאת יאודי זה המדברת עמו ומאי איכפת לו בזה ובודאי אלו היה דבריה וכוונתה על גוי הרוג ששמו שעבאן לא מדברת כזאת עם יאודי אלא ודאי דעל שעבאן יאודי היו דבריה בלתי ס' כלל ובפרט דממ"ש העד היאודי שאמרה לו הגויה שהרגוהו על אודות שמכר כאמאת לעיר פ' וידע העד שפיר דעל שעבאן היאודי קאמרה די וכבר כתב מהרשד"ם בסי' מ"ג הנז' דהאריכות בזה מותר וכו' יע"ש וע"ז סמך הרב דברי אמת בתשו' סי' ט' דל"ד ע"ב יע"ש א"כ מה שיש להסתפק בדבריה הוא דשמא על איזה יאודי אחר ששמו ג"כ שעבאן היו דבריה דאתא מעלמא ונהרג שם ושעבאן זה דנ"ד אזל לעלמא ועדין חי ומאן מוכח דעל שעבאן בעל אשה זאת דנ"ד באו דבריה ואולם הרואה בס' הפוס' ז"ל ימצא מקום ופתח פתוח לרווחה להתיר בנ"ד הגם שלא הזכירה ש"א וש"ע כלל והוא שראיתי למהרשד"ם באה"ע סי' ז"ן שנשאל כנ"ד ממש שאמר הגוי ליאודי יכהו ה' למי שהרג את מרדכי כי מיום אשר הרגו את מרדכי לא מצאו מנוח וכו' והשיב ע"ז בתוך התשו' וז"ל ועל מה שלא הזכיר העד אלא שם מרדכי לבד לזה אני אומר דמשו"ה לא הפסידה אשה זאת זכותה וה"ט שכל מי שי"ל עינים לראות יראה שאין בדברי הגוי הבנה כלל אם לא שנאמר שהיה מדבר על מרדכי ידוע ביניהם דאל"כ איך אמר מיום שהרגו את מרדכי הול"ל מיום שהרגו יאודי אחד שמו מרדכי מדקאמר את מרדכי נראה דעל מרדכי ידוע ביניהם מדבר וכבר אמר שאין בעיר ההיא מרדכי רק מרדכי ד"ב וגם כי זה מרדכי היה הנ"ל בכפר ההוא כל ימיו וכו' עכ"ל והנה הגם דהוא ז"ל דקדק והוכיח מדברי הגוי שאמר כי מיום שהרגו את מרדכי וכו' שמדבר על מרדכי הידוע ביניהם כנז"ל מ"מ ה"ה והוא הט' שיש לדקדק כן ולהוכיח במישור גם מתחי"ד הגוי שאמר יכהו ה' למי שהרג את מרדכי דמאומרו את מרדכי סתם נראה ברור דעל מהדכי הידוע לו ולשומע קאמר דאל"כ הול"ל יכהו ה' למי שהרג יאודי אחד שמו