פני יצחק חלק ב עג

ז"ל בח"כ סי' כ"ג דנ"ה ע"ד שהשיגו להרב ס"ח בטעמו הנ"ל יע"ש מ"מ אנן ילפינן להקל עפי"ד הס"ח הנז' וכמדובר. עוד ט"א כתבו הרב ס"ח בסי' י"ז דאפי' לדעת הר"ן היכא דהוי עד מפי עד תלינן להקל שהראשון אמר הדברים בקשר יע"ש ולזה הסכימו כל האח' ז"ל כמשי"ר הרואה ובנד"ן הוי עמ"ע ותלינן להקל וכמדובר וע"ע להרב מהרמ"ג ז"ל שם דק"מ ע"ב יע"ש. עוד ט"א כתבו הרב פ"מ בח"ב סי' ז"ך והרב מ"מ בשניות סי' א' דלא הצריך הר"ן ז"ל ק"ד אלא דוקא כשבא הגוי אצל הישראל אבל בהלך הישראל אצל הגוי לא בעי' ק"ד והכי דייקי דברי הר"ן גופיה יע"ש וגדולה מזו כתב מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' נ"ב ומהראנ"ח בדרכי נועם סי' ד"ן דקנ"ב ע"ב דאפי' מצא הגוי בשוק כל עוד שהגוי לא בא אצל הישראל חשיב מסל"ת יע"ש ובנד"ן הכי הוי שזה העד הישראלי הוא הלך לבית הגויה ולא היא באה אצלו להגיד לו וכמבואר באופן דבהצטרף כל הני טעמי הנ"ל נתבאר יפה דגם הר"ן ומהרד"ך ודעימיהו מודים דרבנן בנ"ד דשפיר הוי מסל"ת בק"ד וכנ"ל ובכן אבא להתיר הס' הב' בס"ד הנז"ל דחיישנא כי שמא עפ"י השמועה אמרה ולהריב"ש ז"ל ל"מ וגם להר"ן צריך שיעיד הגוי הב' ששמע מגוי הא' שהיה ג"כ מסל"ת כנז"ל וגם חששנו דשמא שמעה על שעבאן אחר כמש"ל ע"ז אמינא דמלבד דהרב תה"ד ז"ל בפסקיו סי' רל"ט תנא הוא ופליג ע"ד הר"ן והריב"ש וס"ל למר דגוי מפי גוי לא חיישי' שמא הגוי הא' לא היה מסל"ת יע"ש ואחריו נמשכו להקל כל גדולי הפוס' ז"ל הרא"ם ז"ל בח"א סי' ע"ד ומרן ז"ל בתשו' ד"ק ומהריב"ל ומהרשד"ם ומהרש"ך וכל הבאים אחריהם ז"ל כמ"ש בשמם הכנה"ג והי"א ז"ל יע"ש הלא בס' וכ"כ הגאון החק"ל ז"ל במ"ב סי' יו"ד דצ"ט ע"ד דאין לחוש לס' הר"ן בזה וכ"כ הרב נחפה ככסף ח"א סי' ט' דנ"ח ע"א וע"ד ועשאו ס"ס יע"ש וע"ע להרב ידי דוד קראסו ז"ל בדר"ו ע"ד שאאריך בזה יע"ש וכ"כ הרב הגדול ראש"ל מהרד"ח ז"ל בנדיב לב אה"ע סי' ו' דכ"ד. ע"א דהעיקר כמ"ש הרב תה"ד ז"ל יע"ש איברא דמרן ז"ל בשה"ט אה"ע סי' י"ז סט"ז כתב וז"ל כותי מסל"ת מפי גוי מסל"ת משיאין ע"פ עכ"ל הרי שדקדק לומר גמל"ת מפי גמל"ת דמוכח דבעי שהגוי הב' יגיד לפי תומו שגם הגוי הא' הגיד לפי תומו כמ"ש מרן עצמו בב"י שכן הוא דעת הר"ן ז"ל וכמ"ש הרב ערוך השולחן שם וכמו שהארכתי בזה בתשו' אחרת אשר לי בהיתר ב' נשים עגונות יעש"ב ומשם באר"ה אמנם בנ"ד בלא"ה אין אנו צריכים לזה כלל דע"כ לא נחלקו הר"ן ותה"ד ז"ל ודעימייהו אלא דוקא באומר הגוי ששמע מפי גוי אחר שפ' מת או נהרג אבל כל שלא בא בדברי הגוי הב' ששמע מפי גוי אחר כלל כה"ג דנ"ד דלא אמרה הגויה כלום ששמעה כן מפי אחרים לא באו דבריה בסתם ובפשיטות גמור ששעבאן אחד נהרג הא ודאי דלא חיישי' לה ששמעה מפי זולתה אלא תלינן שראתה אותו הרוג ולפי"ז גם נ"ד לא דמי לנדון מרן שבתשו' חביב הנז' דחייש לה מה דשמעה על חביב אחר שנהרג דשאני התם שאמרה בפי' שהרוצחים אמרו לה לא כן בנ"ד וזה ברור ומוסכם כמשי"ר הרואה ועיין להרב חס"ל ח"ב דס"ב ע"ד שכ"כ משם מרן בתשו' והכנה"ג יעש"ב אמנם מה שיש לעמוד בנ"ד לפי"ז הוא על הספק הג' שנפל בעדות זו דשמא מ"ש הגויה בסתם ובפשיטות גמור דשעבאן נהרג הוא מחמת הקול וההברה שיצא עליו שנהרג הוא שאמרה כן ולא שראתה אותו הרוג או שמעה לפחות מפי מגידי אמת שהגידו לה על שעבאן זה דנ"ד שנהרג וכדחזינן להרשב"א ותה"ד ז"ל דחיישי להא טובא כמ"ש בשמם מהרימ"ט בח"א סי' ב"ן ובח"ב סי' ל"ה ול"ו וגם הוא ז"ל גופיה נמשך אחריהם להחמיר יע"ש גם מהר"י סמוט ז"ל הו"ד בתשו' מרן ז"ל אה"ע סי' ב' והרב מ"ב סי' ק"ט דק"ס ע"ד מחמירים בזה מובא ותו חזינן הכי לכמה מהאח' ז"ל דחיישי לסברתייהו להחמיר ובקשו להם כמה טעמים להסכים בנ"ד גם להמחמירים הנז' שיוד בנ"ד להקל ע"ע וא"כ אוף אנן נמי חובה עלינו להמציא בנ"ד טעמי תריצי לצאת יד"ח כת הפוס' המחמירים הנ"ל וכמו שאבאר בס"ד הנה מלבד דכמה מהראשו' והאח' ז"ל ומרן מכללם בתשו' סי' ג' בנדון שלמה כרוב הסכימו להקל שלא לחוש בעדות גמל"ת דשמא מחמת הקול הוא שמעיד כן בפשוט ושגם הרב תה"ד לא חשש לזה אלא בטביעה משום דרוב הנטבעים מתים שכן הוא הסכמת רוב העולם לא ביבשה וכמ"ש מהרשד"ם סי' מ"ז והכריח כן מדברי התה"ד עצמו יע"ש ומרן בתשו' הנז' כתב עליו דיפה חילק ודחה דברי מהרי"ס בזה דלפי דבריו לא שבק חיי. לכל עדות' גמל"ת וכו' יע"ש ולחילוק זה הסכימו רוב ככל הפוס' כמ"ש בשמם הכנה"ג והי"א ז"ל והראש משביר בכמה תשו' יע"ש וכתב הרב פרמ"א ז"ל בח"א סי' נ"ו וקי"ג ובח"ב סי' פ"ט דכיון דרבו המתירין הכי נקטינן יע"ש ועיין להרב זר"א אה"ע סי' יו"ד דכתב דהלכתא כהני בתראי יע"ש והגם דהרב פ"מ ז"ל ח"ב סי' כ"ו כ"ז כתב דלא חילקו מטביעה להריגה אלא דוקא בישראל המעיד סתם לא בגוי המסל"ת יע"ש מ"מ רבו החולקים ע"ד הפ"מ הנז' כמ"ש הרב מהר"י ן' ריי הו"ד בדב"מ ח"ב ח"מ סי' קי"ב והרב מהר"א אלפאנדרי בס' אליהו רבה בתשו' סי' ב' ובראש משביר שם ועיין ג"כ ביד אהרן אה"ע סי' י"ז הגב"י אות ע"ח באופן דלית דחש לחי' הפ"מ הנז' וכמשי"ר הרואה ועיין להרב עזרת נשים סקל"ו שכ' דחי' הפ"מ הנז' הוא מאיש לוקח הרב מ"ץ ז"ל דל"ד ע"א ורמוז במהרשד"ם סי' מ"ו ושכן דעת מרן ז"ל בתשו' דקי"ב ע"ג יע"ש ומ"מ אמינא דגם הרב פ"מ בחי' הנז' וכל גדולי הפוס' ז"ל הנז' דחיישי להחמיר כנז"ל יודו בנ"ד להקל ולא חיישי לה להאי חשש בנ"ד כלל וכמו שאבאר בס"ד חדא שכבר כתב הפ"מ עצמו בח"ב סי' כ"ז ומהר"י ן' רי שם דלא חששו לזה הרשב"א ותה"ד ודעימייהו אלא דוקא אם נודע לנו בבירור שנתחזק הקול קודם שבא העד להעיד או גמל"ת דבהא הוא דחייש' דעפ"י הקול שיצא הוא שאומר אבל בנ"ד שלא נודע לנו בבירור שנתחזק הקול מקודם מאין הרגלים לבדות מלבנו לומר שנתחזק הקול קודם שהסיח גוי זה לפוסלו וכו' וכ"כ הפ"מ גופיה בח"א סי' מ"ב ובח"ג סי' י"ו וכ"כ הרב י"א שם אות ס"ו משם כמה פוס' ז"ל וכ"כ הפרמ"א שם