פני יצחק חלק ב עב

הבי"ד מהרימ"ט בח"א סי' ב"ן ולהרב תה"ד סי' ר"ם ובכתבים סי' קס"א דחיישי להא טובא ופסלי עדות גמל"ת משום הך חששא והרב מהר"י סמוט ולמהרימ"ט שם ובח"ב סי' ל"ה ול"ו ולשאר פוס' ז"ל שנמשכו אחריהם להחמיר בהך חששא יע"ש וא"כ גם בנד"ן י"ל כן: הספק הד' דאשתכח בהאי סהדותא הוא זה דלא הזכירה הגויה הנז' בדבריה שם אביו ושם עירו כלל זולתי שמו לבד וכבר הסכימו רוב ככל הפוס' ז"ל דבשמו לבד אין להתיר כלל דכמה שעבאן איכא בשוקא יאודים וישמעאלים כידוע וע"כ לא נחלקו הפוס' כי אם בדאיכא תרתי דהיינו שמו ושם אביו או בשמו וכינוייו או בשמו וש"ע דרבו הסוברים דבתרי מנייהו סגי להקל אכן בשמו. לבד אין גם אחד מהפוס' דס"ל להקל ובפרט שדעת מרן ז"ל בתשו' הנז' דל"מ להקל כי אם בדאיכא שלשתם יחד יע"ש וא"כ בנ"ד דליכא אלא שמו לכאורה ל"מ כלל. הספק הה' שלא אמרה הגוי מת וקברתיו או מת וקברוהו אחרים ולדעת הרמב"ם ז"ל צריך. שיאמר מת וקברתיו וכל האח' ז"ל חשו לסברתו להחמיר ואיכא כמה רבוותא דס"ל דגם הרי"פ והרז"ה קיימי בשיטתיה דהרמב"ם דמצריך קברתיו אפי' ביבשה ומי יוכל להקל נגדם כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' הביאה מרן ז"ל בב"י שם . הן אלה חמשה ספיקות דאשתכחו בעדות זו להחמיר והנני בא להתירם ולבארם עפי"ד הפוס' ז"ל ובתר הכי אשימה עיני על עדות הב' בס"ד. הנה לספק הא' דלא היה קשר בדבריו איברא דהכי ס"ל להר"ן ולמהרד"ך ז"ל כמ"ש בשמם מרן בב"י שם אכן הרואה יראה למרן ז"ל שם שכתב עוד משם מהרי"ט ז"ל הנתפשט המנהג בכל ב"ד דלא כהר"ן ז"ל וכן דעת רבו מהרי"ב ומהר"ם והריב"ש סי' ש"ב כולהו ס"ל דלא כהר"ן ומהרד"ך יע"ש וכ"כ מהריב"ל ומהרשד"ם ומהרי"ל ומהרש"ך ושאר הפוס' ראשו' ואח' ז"ל אשר כולם נקבצו באו בכנה"ג ויד אהרן אה"ע יע"ש גם מרן ז"ל בב"י שם נראה ברור מד"ק שנטה דעתו להקל כדעת רבו והפוס' ז"ל הנ"ל גם בתשו' מרן אה"ע סי' ג' בנדון דשלמה כרוב ובסי' ח' דחה מהלכה לס' הר"ן הנ"ל וכבר עמד ע"ד מרן ז"ל הרב מ"ץ ז"ל בח"א סי' ו' ותמה עליו ממ"ש בדקי"ד נגד ב' תשו' הנז' והב"י יעש"ב וכבר ראיתי לרבני האח' ז"ל דתירצו דברי מרן ז"ל יחד ולעולם דס"ל למרן. דלא כהר"ן ומהרד"ך וכמ"ש מהר"ש הלוי ז"ל בתשו' כי באה בסוף יד אהרן אה"ע ח"א סי' ט' ועיין ג"כ במהר"ש הלוי אה"ע סי' ד' ובדברי מרדכי בתשו' סי' יעש"ב ועוד דאפי' הר"ן לא החמיר והצריך ק"ד אלא כשבאו דברי הגוי בלתי ק"ד כלל לא לפניו ולא לאחריו אבל כשבאו דבריו בק"ד לפניו או לאחריו שפיר מיקרי מסל"ת כמבואר בהדיא בדברי הר"ן גופיה יע"ש ובנ"ד האיכא ק"ד לאחריו שדיברה הגויה בשביל מה הרגוהו ובאיזה מקום נהרג כמ"ש העד ששמע מפיה כנז"ל והגם שדברי הגויה שדיברה אח"כ היה ע"י שאלה ששאל אותה העד מ"מ כיון שתחי' דברי הגויה היתה בלתי שאלה תו לא אכפת לן אם שאל אותה בתר הכי ועין להרב ראש משביר ז"ל ח"א סי' יו"ד דט"ז ע"ב בנדון כיוצא בזה שכ"כ יע"ש. ועוד כיון דהגויה הנז' לא כיוונה להודיע דבר חידוש ממיתת שעבאן והריגתו כי אם דיברה על הידוע שחשבה הגויה שכבר נודעה הריגת שעבאן ליאודי המדברת עמו אלא דממילא אנו ידענו ממנה דנהרג שעבאן א"כ בכה"ג ודאי דגם הר"ן ומהרד"ך ומר"ן באותה תשו' שבדקי"ד ודעימייהו אזלי ומודו דשפיר הוי מל"ת כיון דלא כיוונה להודיע עליו שנהרג אלא כמדברת על הידוע וגדולה מזאת כתב הרב משאת משה ז"ל בח"א אה"ע סי' מ"ב דאפי' אמר הגוי לישראל הידעת ממיתת פ' כסבור הגוי דקדמה הידיעה חשיב שפיר מסל"ת אפי' להר"ן ז"ל יע"ש ודוק מינה ואוקי באתרין וכמובן ועוד י"ל ט"א דאפי' הר"ן ומהרד"ך ודעימייהו מודו בנ"ד דשפיר הויא מסל"ת כיון דניכר לעין כל מדבריו הנ"ל שהיא כמתאוננת ודואגת על הריגת שעבאן עד שמרוב צערה עליו קללה למי שהרגו ודמייא הא עובדא דנ"ד לעובדא דש"ס דאמר חבל על פ' ולההוא דאמר ווי לההוא ברשא זריזא ולמאן איכא בי חסא ובי חיואי דכולהו חשיבי מסל"ת אפי' להר"ן ז"ל וכמ"ש מרן ז"ל בתשו' אה"ע סי' ח' דקי"ז לישב דעת הר"ן ההיא מאן דאיכא בי חיוואי שנראה שמתאונן על מיתתו יע"ש וכ"כ הרד"ך גופיה הבי"ד הרב מכתב מאליהו בקונט' עיגונא יע"ש כ"ש בנ"ד שדבריה מורים בהדיא שמתאוננת ודואגת עליו כנז"ל וכן ראיתי למהרמ"ג סי' ב"ן שנשאל כנ"ד ממש שאמר הגוי ה' ינקום נקמתו וכתב דשפיר מיקרי ק"ד אפי' להר"ן ז"ל וכ"כ מהראנ"ח ח"א סי' ך' בנ"ד שאמר הגוי אוי לפ' שהרגו אותו וכ"כ הרב מ"ץ ח"א סי' ו' וכן הסכימו כל האח' ז"ל דכל שדואג ומתאונן הגוי על מיתת היאודי שפיר הוי קשר דברים לכ"ע כמ"ש בשמם הרב י"א שם אות קנ"ה יע"ש וע"ע להרב בעי חיי אה"ע סי' י"א שכ"כ יע"ש והגם דהרב מ"מ ז"ל באה"ע סי' ט"ל די"ז ע"ג כתב דאיכא חולקים על טע"ז יעש"ב מ"מ בנ"ד בהצטרפות שאר הטעמים דאיכא בנ"ד גם החולקים הנז' יודו להקל בנ"ד וברור. ועוד ראיתי להרב עדות ביהוסף ח"א סי' י"ד שכתב דאפי' לדעת הר"ן אם הגוי אמר דבריו בקול רם בפני כמה אנשים ואמר דבריו בפ' הו"ל במכריז ולא מעייל נפשיה להכריז בשקרא וכו' יע"ש וה"נ בנ"ד דכוותה שדבריה היו בקול רם בפ' ה' יהרוג למי שהרג אותו ומסתמא היו דבריה בפני רבים אף שלא פי' העד דבריו כן מסתמא תלינן הכי ועיין ג"כ בגו"ר אה"ע כ"ג סי"ו יע"ש עוד ראיתי ט"א כתבו הרב פרמ"א ח"א סי' ל"ז דאפי' לדעת הר"ן אם הגוי אתא לנחומי ואמ"ל חל"ש הוי מסל"ת יע"ש ולאו דוקא שאמר הגוי חל"ש אלא ה"ה אם אמר הגוי ה' יהרוג למי שהרגו שזהו ג"כ אתא לנחומי וכנ"ד וברור. עוד ט"א כתבו הרב סם חיי סי' י"ז ונ"ב דאפי' לדעת הר"ן אם אמר הגוי למי שהוא קרובו או אהובו מסל"ת הוי יע"ש ובנד"ן דכוותה שדברי הגויה באו עם אהובו של ההרוג ומבני עיר אחת הם ג"כ כידוע ואתה תחזה להרב דברי מרדכי ז"ל בסי' ט"ו הנ"ל דקל"ט ע"ד יליף להקל לנ"ד מדברי הרב ס"ח הנ"ל עם שהכריח בתחי' דהרב פ"מ לא ס"ל הכי יע"ש אוף אנן נמי הגם דחזיא להרב פרמ"א