פני יצחק חלק ב עא

אל יאודי אלדי את קיתל קולתלו ואין מקתול קאלולי כי' חוראת יאנטה מן מדת שהרין כוננא מארקין הוניך שופנ"א יאודי מקתול הוניך ע"כ באה עדות העד ה"א הנז"ל וביאור דבריו בלה"ק אני הייתי לוקח כא"ם בכפר קטנא מזה זמן ב' וג' חדשים עברו עלי ערלים מוכרי כלי חרס מן כפר עיתא אמרו לי יאודי לא בקשתם על היאודי שנהרג אמרתי לו היכן הרוג אמרו לי בין האילנות של כפר יאנטה מזה ב' חדשים היינו עוברים דרך שם ראינו יאודי הרוג שם ע"כ עוד בא עד שני ונתקבלה עדותו בב"ד וז"ל אנא כונת מתשארך מעא מוסאן' ן' סלמו"ן טלענא מן הון לראסאל עין ווצלנא למרא אם אבראהים איגי"ת אל מרא קאלת לינא אללא יקתול אלי קתל שעבאן גי"ת אנא גשמת חאלי קולתלהא ווינהו מנשאן איש קתלוה קאלת מנשאן מרא באעלהא כאמא"ת קולתלהא מני אל מרה קאלתלי אוכ"ת פנד"י אל זער קולתלהא אנא ואין קתלוה קאלת קתלוה מא בין אר"ץ אל מזרעא וחלווא אמא יקתול אלי קתלו ע"כ באו דברי העד הב' הנז' וזהו ביאורו בלה"ק וז"ל אני הייתי משותף עם משה בן שלמה יצאנו מכאן לכפר הנקרא ראס אל עין מזה זמן קרוב לשנה הגענו אצל אשה שמה' אם איבראהים באה האשה ואמרה לנו ה' יהרוג למי שהרג שעבאן באתי אני עשיתי עצמי פתי אמרתי לה היכן הוא ובשביל מה הרגוהו אמרה לי בשביל אשה מכר לה כאמא"ת אמרתי לה מי זאת האשה אמרה לי אחות הגוי הנקרא פנד"י אל זער אמרתי לה אני היכן הרגוהו אמרה לי הרגוהו בין ארץ אל מזרעא וחלווא ה' יהרוג למי שהרגו ע"כ. עוד נתקבלה עדות עד אחר וז"ל אין כוננא נחנא בל ציע"א אסמהא צבורא עמל נלום כרו"ק איגי"ת ואאדאה גויה קאלת יא יהודי מא מעכם צאבון לל ביע רדינא גווא"ב מא מעאנא רדית קאלת לינא למא יעמלו מעכום מתל מא עמלו מע שעבאן אל חאצבאני אלדי עיונו מכסראת אלדי קתלוה בין ציעית מזרעא ובין ציעי"ת חלווא ונתנא מן כופנ"א רגענ"א כל חאצ"ר מן כלאם אל גויה מסל"ת ע"כ באו דברי העד הא' הנז' וזה ביאורו בלה"ק היות היינו אנחנו בכפר הנקרא לאבורא עסוקים לקבץ סמרטוטים באה אשה אחת גויה אמרה לנו אין עמכם צאבו"ן למכור השבנו לה אין עמנו אמרה לנו תזהרו שלא יעשו עמכם כמו שעשו עם שעבאן אל חאצבאני אשר עיניו טרוטות שהרגוהו בין כפר הנקרא מזרעא ובין כפר הנקרא חלווא ואנחנו מפחדנו חזרנו תכף מדברי הגויה המסל"ת הנ"ל ע"כ באו עדיות הנז' ולא נמצא עוד שום עדות אחרת כלל ואולם ידענו היטב כי שעבאן הנז' היה בכפרים הנ"ל וגם באותם הימים לא נשמע שנעלם או נהרג שום אדם בכפרים הנז' ולא במ"א ולא נפקד לא מעירנו זאת ולא מעיי רות אחרות בכל סוריא וא"י ת"ו זולת שעבאן הנז' הנה כי כן יורנו מ"ץ אם יועילו העדיות הנ"ל להתיר לאשת שעבאן הנז' מכבלי עיגונה אם לא ולמצוה רבה תחשב לו ושכמ"ה: תשובה עם שידעתי ביני שאיני כדאי לדון ולהורות ומיראי הוראה אנו ובפרט באיסור ערוה החמורה מ"מ להיות כי עגמה נפשי עד מאד מראות ברע צער באשה העגונה הלזו ובצער אביה ואחיה וכל קרוביה ומה גם דא דאיכא מצוה רבה בדבר כידוע ע"כ דחקתי עצמי לבקש ולמצא פתחי היתר להענייה הנז' עפ"י העדיות. הנ"ל כאשר חייבונו רז"ל הפוס' ראשונים ואח' דחיובא רמיא ע"כ יודע ספר לחפש צד זכות לבנות ישראל העגונות שלא יצאו לת"ר ח"ו ובפרט בדור הרע הזה שרבו המתפרצים כידוע ומה גם דהיא ילדה ורכה בשנים ואם לא נתירוה עפ"י הדין בכח העדיות הנ"ל תשאר עגונה כל ימי. חייה ואיכא סכנה בדבר כמ"ש הפוס' ז"ל ועד אחרן הרב מר ואהלות ז"ל בתשו' אה"ע ססי' ט' והרב נוכח השולחן ססי' י"ד דבעגונה קטנה וילדה בשנים הקלו יותר משום תקנתה אפי' בדבר הראוי להחמיר מכח הדין כמ"ש הרב הגאון כנסת יחזקאל סי' מ"ט יע"ש ובכן אני בעקבותיהם אלך וזה החלי וה"א יעזור לי: ואען ואומר הנה אמת עדות העד הראשון לא אטכל בה כלל כיון דאית בה ספיקי טובא ובפרט שלא הגידו מי הוא זה היאודי שמצאוהו הרוג ומה שמו וכו' אי לזאת אביטה אראה עדות הב' מה שהעיד ששמע מהגויה ואציגה נא תחי' הספקות דאית בה ואח"ז אבאר היתרם אחת לאחת הנה הספק הא' הוא זה שבאו דברי הגויה בלתי קשר דברים כלל ולדעת הר"ן ז"ל בתשו' הביאה מרן ז"ל בב"י סי' י"ז מחמיר טובא בהא דבעי שיהיה דברי הגוי מסל"ת בקשר דברים בין לפניו בין לאחריו ואי לא הוי הכי לא מיקרי מל"ת יע"ש ומרן ז"ל בתשו' דקי"ד נראה דאזיל בשי' הר"ן ז"ל יע"ש. הספק הב' הוא זה שלא אמרה הגויה הנז' אם היא ראתה אותו כשנהרג או אחר שנהרג או עפ"י השמועה ששמעה שהרגוהו אמרה שנהר דאם הוא כן עפ"י השמועה יש לחוש להחמיר מתרי טעמי חדא דשמא הגוי הראשון שהגיד לה שנהרג שעבאן דילמא לא היה מל"ת ולדעת הריב"ש סי' שע"ז בעי' שיעיד הגוי מסל"ת שהוא נמצא בעת הריגתו או ראהו הרוג אבל במה שהעיד מפי גוי אחר אין זה כלום שהרי אין הגוי בקי להכיר אם חבירו הגוי הגיד לו במסל"ת או היה מתכוין להעיד והבו דלא לוסיף עלה יע"ש ואפי' לדעת הר"ן בתשו' סי' ג' החולק ע"ז וס"ל דעדות גוי מפי גוי מהני דלא גרע מאשה מפי אשה מפי שפחה מ"מ מצריך הר"ן שם שיעיד הגוי הב' במל"ת ששמע מגוי אחר מל"ת ואי לא"ה ל"מ וכמ"ש בשמם מרן בב"י יע"ש ויש לחוש לסברתם להחמיר זאת שנית דאם עדות הגויה דנ"ד היתה עפ"י שמועתה מאחרים יש לחוש דשמא שמעה על איש אחד ששמי שעבאן יאודי או ישמעאלי והיא חשבה דעל שעבאן זה דנ"ד הוא מה ששמעה דנהרג ואפשר דשעבאן זה דנ"ד עדין הוא חי וערק ואזל לעלמא שכן מצינו למרן ז"ל בתשו' דק"ח דחשש כזאת בנ"ד שאמרה התוגרמית ליאודי אחד אנה הנחת את חביב חבירך ואמרה לו שהרוצחים אמרו שהרג אותו וכתב מרן ז"ל דחיישי' דילמא חביב אחר היה והגויה מתוך שהיתה מכרת לחביב חבירו של זה חשבה שעליו היו אומרים יע"ש ובצד"ן י"ל דכוותה וכמדובר הספק הא' שנפל בעדות זה דשמא יצא הקול על שעבאן דנ"ד שנהרג והגויה הלזו אמרה כן עפ"י הקול שיצא שנהרג. וחזינן לגדולי הפוס' ז"ל הרשב"ש בתשו'