פני יצחק חלק ב ע

שלא נבעלה וכו' עכ"ל יע"ש ובסי' ס"ד ס"ה כתב מרן וז"ל ואלמנה אין חופה קונה בה אלא ע"י יחוד של ביאה וכו' עכ"ל יע"ש וכתבו הפוס' ז"ל דר"ל יחוד הראוי לביאה אף שלא בא עליה. ואף לדעת הב"ח והב"ש ז"ל שם דס"ל דצריך להיות ביאה ממש ול"מ יחוד לחוד יע"ש הנה בנ"ד הארוס והארוסה מודים בפי' שבא עליה כמה פעמים וכבר כתב מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג אה"ע סי' ס"א בהגהט"ו אות ג' משם מהראנ"ח ז"ל דהיא נאמנת לומר שבא עליה יע"ש ומה גם דאנא עניא הטלתי עליהם ח"ס אם אמת הדבר שבא עליה וענו ואמרו אמן ואמת הדבר בא עליה כמה פעמים ואיכא עדים נמי שראו אותם ישינים בלילה במטה אחת ואומדנא רבה דמוכחא טובא דהכי הוי ובלא"ה האיכא עידי יחוד והם הם עידי ביאה וכמש"ל גם מור"ם ז"ל שם בסי' נ"ה ס"א כתב וז"ל וי"א דחופת בתולה משיצאה בהינומא ואלמנה משנתייחדו עכ"ל יע"ש וכבר כתב מרן שם ס' נ"ה ס"א וז"ל והבא על ארוסתו לשם נישואין אחר שקידשה משיערה בא קנאה ונעשית נשואין וה"ה כאשתו לכל דבר וכו' עכ"ל והכא מרן איירי אפי' בלא חופה כלל כמ"ש הר"ן ז"ל הביאו מרן בב"י שם והבאה"ט שם דכיון שבא עליה לשם נישואין קונה בלא חופה עכ"ל יע"ש והגם דסיים מרן שם וז"ל וצריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם הנישואין עכ"ל לאו למימרא דצריך לעיכובא משמע אלא דלכתחי' קאמר הוא דצריך וכמ"ש מרן שם להדיא בס"ג וז"ל אירס וכנס לחופה ולא בירך בד"ח ה"ז נשואה גמורה וחוזר ומברך אפי' אחר כמה ימים וכו' עכ"ל יע"ש וכ"כ מור"ם ז"ל בסי' ס"א וז"ל כנסה לחופה ולא בירך ברכת חתנים הוי חופה גמורה דאין הברכות מעכבות ומברך אחר כמה ימים וכו' עכ"ל וכבר כתב הרב כנה"ג שם משם הרדב"ז ז"ל. דמותר לו לבא עליה וע"ש וכ"כ הרב ב"ש ז"ל הביאו הבאה"ט סי' נ"ה סק"ח יע"ש ואעפ"י שלא כתב לה כתובה עדין דינה כנשואה ממש וכמ"ש הרב המוסמך מארי דאתרין הרי"ף ז"ל בשו"ת נבחר מכסף הנד"מ סי' מ"ד דאפי' דאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה מ"מ דינה הוי כנשואה שהרי גם כשלא בירך היא אסורה דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ואפי"ה הויא נשואה גמורה וכו' יעש"ב וכמ"ש ג"כ בדין יחוד דאלמנה יע"ש וע"ע בס' ויקרא אברהם להרב מהרא"ד נר"ו באה"ע סי' יו"ד מ"ש בזה ואכמ"ל והשתא דאתינן להכי דבאלמנה ביחוד הראוי לביאה כנ"ד חשיב כניסה לחופה ודינה כנשואה אפי' שלא בא עליה עדין וכ"ש אם בא עליה לשם נישואין כנ"ד דא"כ הוי דינה כנשואה גמורה לגמרי לכל דבריה ואם נשאת לא תצא בנ"ד דהגם דבזקוקה ליבום ונשאת. לזר אפי' בשוגג קי"ל דתצא ואפי' הוי לו בנים ממנה ונאסרה עליו ועל היבם כמ"ש מרן ז"ל בש"ע אה"ע סי' קנ"ט ס"ב יע"ש זהו דוקא בידוע שיש לה יבם בודאי וזקוקה היא לו בודאי אבל משום חששא בעלמא כה"ג דנ"ד ודאי דאם נשאת לא תצא וגדולה מזו כתב הרב ב"ש שם סי' קנ"ט והבי"ד ה"ד הבאה"ט שם דאם אין יבם ידוע בודאי אפי' נפק קלא בעלמא שיש לה יבם לא תצא יע"ש כ"ש וק"ו בנ"ד דליכא אפי' קלא בעלמא זולתי חששא רחוקה ואיכא כמה ספיקי. טובא להקל דודאי הגמור דאם נשאת לא תצא וכמדובר. הכלל העולה מכל מ"ש דהותרה אשה זו דנ"ד מכבלי עיגונה וה"ה מותרת להנשא לבעלה המקודשת לו הנז"ל הנלע"ד כתבתי והותרה ונשאת אשה זו לבעלה הנ"ל בכתובה ובב"ח כתחז"ל בהסכמת חו"ר עירנו יצ"ו ג"כ וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות ויזכנו לכוין לאמיתה של תורה ולא לכשל בדבר הלכה אכי"ר פי המדבר זעירא דמן חבריא: והוא הצעיר יצחק אבואלעפייא. ס"ט שאלה יאודי אחד מעיר חאצבייא שהיה תושב שם עם שאר תושבי העיר ההיא שהיו שם מאז ואח"ך יצאו. מהעיר הנז' כל היאודים. התושבים ונתיישבו בעיירות אחרות מהם בנידון ומהם בבירות ומהם פה עירנו דמשק יע"א וכל בני העיר הנז' היאודים שנתיישבו בה זה דרכם לדלג על הערים והכפרים אשר סביבות עירנו זאת הקרובים והרחוקים כדרך יום כה וכדרך יום כה מהם עושים גבינה ומהם מוכרים וקונים בכפרים הנז' וברוב ככל בכל שב"ק חוזרים לביתם ולפעמים שובתים בכפרים ההם ויש שנשארים ט"ו ימים ויותר לפעמים והנה יאודי אחד מהם זה שמו שעבאן אל חאצבאני נתיישב פה ונשא אשה מפה והיתה מלאכתו קונה סחורות מפה העירה ונוסע לכפרים הנז' למכור שם ולהביא טרף לביתו ובכל עת שנגמרה סחורתו והיה חוזר לביתו לפה וקונה פ"א וחוזר ונוסע לדרכו ויהי היום קנה סחורה מפה דהיינו כא"ם. וכדומה ונסע לדרכו לכפר יאנטר ומזרעא נחלווא למכור סחורתו שם כמנהגו ולא חזר לביתו כלל וכשנתעכבה ביאתו לביתו יותר מהנהוג שאלו עליו אשתו וקרוביו לשאר היאודים הנוסעים להתם ואמרו להם שאינו נמצא שם כלל בכל הכפרים הנז' ובכן נתפחדו עליו שמא נהרג שם ויצאו לבקשו ולחפש עליו בכל הכפרים הנז"ל ולא מצאוהו כלל ועכשיו זה קרוב לשתי שנים שנעלם זה האיש שעבאן ולא נודע מי הכהו ואיה מקומו ואנה הלך והנה אשתו הענייה והאומללה יושבת גלמודה קשורה בכבלי העיגון והיא קטנה בשנים בת ך' שנה בוכה ומבכה ודמעתה על לחיה על אלוף נעוריה ועל בתוליה שאם לא תמצא היתר תשאר עגונה כל ימי חייה עד שילבין ראשה וכל לבב אנוש הרואה בצערה יקרע סגור לבבו ובני מעיו מתחתכים עליה ונלאו כל קרוביה למצוא איזה עדות על בעלה הנז' לדעה מה היה לו ואחר כל עמל וטורח מצאו ג' עדים יאודים מבני עירם הנז' ששמעו מפי גוים מסל"ת והביאום לב"ד הצדק וקבלו עדותה בזא"ז וזה נוסח הקבלת עדויות וז"ל במותב תלתא וכו' אתא קדמנא פב"פ והעיד לפנינו ע"ן וע"י אחר האיום והגיזום וכה אמר בל בלשון ערבי אנא כונת אכ"ד כא"ם בקטנא ימן מדת שהרין תלאתיה מהקו עלי ערלים פוואכרייה מן עיתא קאלולייא יאודי מא פתשתו' על