פני יצחק חלק ב סט

בנ"ד להתירה לשוק וה"ט דהרואה יראה בד"ק שם דכל הכרח שלו דאוקים עובדא דנ"ד במונח שאנו יודעים שאין לזה בנים משום שבא לכאן בחור וגם הבאים משם אמרו שאין לו בנים וגם בתר הכי חזר וכתב הרב ז"ל וז"ל וגם הוא בחזקה שאין לו בנים מכמה טעמי חדא שהוא בחור ועני וכו' כדי שיתנו לו אשה הגם כי עני הוא ומעשים בכל יום באים בחורים וכו' וא"כ ה"ה בחזקת שאין לו בנים עכ"ל יע"ש ולעילא מן כל שם כתב וז"ל אבל בנ"ד זה האיש ר"ד בא מקרוב מארץ מרחקים ארבל שמה ולא שייך לו' דהאשה היתה לה חזקה שאין אחין לבעלה שהרי לא הו"ל חזקה לפי כי עתה מקרוב בא מארץ לא עבר בה איש לבא לגבולותינו כי אם מזמן לזמן לעתים רחוקות הילכך ליכא חזקה וכו' עכ"ל יע"ש: והנה כל זה ליתיה בנדון דידן חדא דזה האיש. הנפטר זה לו יותר משלשים שנה שהוא דר. בעירנו זאת ויותר מכ' שנה שנשא אשה זאת וקבע דירתו פה דירת קבע נשוי עם אשתו הנז' והוא מערי אשכנז ששיירות מצויות בים באניות ועוברים ושבים רבים מהתם להכא ומהכא להתם הרבה מאד וכמה אשכנזים יצ"ו דרים פה עמנו היום מלבד ק"ק אשכנזים רבים הדרים בא"י ת"ו כידוע ותמיד בא יבא להם כתבים וכתבי העתים מערי אשכנז להם כידוע וגם בבואו לפה עירנו האיש הנפטר דנ"ד היה גדול בשנים הרבה והגד הוגד לי מפי מגידי אמת דהיה נשוי אשה בעוב"י קושטא יע"א כנז"ל א"כ מכ"ז ודאי יודה מהריט"ץ ז"ל דלא דמי נדו"ד לנדו"ד להחשיבו בחזקת ודאי שאין לו בנים אלא ה"ה בספק אם י"ל בנים או לא אמנם באחין אינו מוחזק דלית ליה אחי אלא סתם וכדכתב איהו ז"ל על נדו"ד דהא ודאי בנ"ד אינו ניתן ליאמר עליו דאינו מוחזק דלית ליה אחי אלא סתם כיון דכל ההוכחות שכתב הרב ז"ל לנדונו ליתנהו בנ"ד ולא עוד אלא אדרבא הם בהפך וא"כ מאין ולאין לדמותו לנ"ד דהרב ז"ל ולאחמורי עלה מס' אפי' בלתי קול כלל אלא ודאי דגם איהו ז"ל אזיל ומודה דדמי נ"ד לנדון הרא"ש ז"ל ממש שכתב השואל שם וז"ל אשה שנשאת לבעל זה כמה שנים בארץ צרפת ומעולם לא נראה ולא נשמע ולא נודע שהיה לבעלה אח אמנם וכו' כי רחוק הוא שלא היה הבעל מודיע לה או שלא היה יודע בארץ מגורותיהם הדבר הזה והשיב ע"ז הרא"ש וז"ל הא מלתא דפשיטא היא כיון דהאשה הזאת עומדת בחזקת שאין אחין לבעלה אינה נאסרת לשוק וכו' עכ"ל כמש"ל ד"ק ונד"ן דכוותה היא ממש דזה כמה שנים רבית הוא נשוי עם אשתו הנז"ל ומעולם לא נראה ולא נשמע ולא נודע שיש לבעלה אח כלל ואלו היה לבעלה אחין ודאי שהיה הבעל מודיע לה או שהיה בא אצלו האח או היו מריצים כתביהם זל"ז וגם היה נודע פה אצל כל האשכנזים הדרים פה ובא"י ת"ו כל כך שנים רבות שהיה דר פה עירנו ונעשה כאלו הוא בן עיר ממש כיון שנשתקע פה כ"כ שנים הרבה מאד אלא ודאי הדבר ברור מאד דהוחזק דלית ליה אחי כלל וכי היכי דהרא"ש ז"ל אחשבה לאותה אשה דנ"ד שהיא עומדת בחזקת שאין אחין לבעלה ואינה נאסרת לשוק כנז"ל ה"נ בנ"ד האי אתתא עומדת בחזקת דלית ליה אחי' ואינה נאסרת לשוק וכדברי הרא"ש ממש והדברים ברורים לענ"ד וגם נדון הרב ב"ד ז"ל דבסי' צ"ח הנ"ל לא דמי לנד"ד כלל דהתם נמי אותו האיש דנ"ד שבא מהניאני"ם תכף שבא אצלם נשא אשה ולא עברו ח'. שבועות מנישואיו עד שמת והגיד אחיו מאמו וע"א כשר שי"ל אח בעירו ודמי ממש. לנדון מהריט"ץ. דסי' ז"ך הנ"ל משא"כ נ"ד דעברו כ"כ שנים רבות. יותר מל' שנה והוא נשוי וכו' וכו' כנז"ל. והשתא. דאתינן להכי מצינן לאוקומי שפיר אותה תשו' דהרב"ד דסי' צ"ו דמיירי בגוונא דנ"ד ממש ובהכי אין נסת"ר מחמת"ו ממ"ש הוא עצמו בסי' צ"ח הנ"ל וכמובן והרואה יראה דנדון דידן עדיפא מנדון הרא"ש והב"ד ז"ל הנ"ל דליכא בנ"ד שום עד המעיד שי"ל אח לבעלה לא קרוב ולא רחוק כלל ואפי' קלא בעלמא ליכא כלל ואיכא אומדנות רבות דמוכחי טובא דלית ליה אחי כלל וככל הנז"ל והא ודאי דיש לסמוך עכ"ז להקל בעגונה הזאת להתירה לשוק. דכלל גדול בידנו דבעיגונא הקלו וכידוע והחכם עיניו יחזו בתשו' מהרימ"ט ז"ל ח"א. סי' פ"ב דמד"ק מוכח להדיא כחילוקנו הנ"ל אשר חילקנו בעניותנו מנ"ד לנדון מהריט"ץ ז"ל ממ"ש וז"ל והך מילתא וכו' ואותו הנדון וכו' יע"ש וכ"כ הגאון חתם סופר ח"א אה"ע סי' מ"א וז"ל ועין בתשו' מהרי"ט וכו' יע"ש וע"ע להגאון הנ"ל שם סי' ע"ח יע"ש וע"ע בתש"ו הגאון נודע ביאודה מ"ח אה"ע סי' קמ"ג קמ"ד קמ"ה ובשב יעקב סי' מ' בגדי כהונה. סי' ל"ג מקור מים חיים ח"ב סי' ג' ובפני משה ח"א י' י"א ע"ע הלא בספרתם וכן העלה להלכה ולמעשה הרב משחא דרבותא אה"ע סי' קנ"א וכן ראיתי להרב משכנות הרועים ז"ל במע' ח' אות. נ"ן שנשאל על כיוצא בזה דנ"ד והוכיח במישור מסוגיא דקי' ודב"ב ומדברי רש"י בקי' ורשב"ם ז"ל דכל אשה בחזקת היתר עומדת אח"מ בעלה והעלה להתיר מס"ס ואייתי לן מ"ש מהריט"ץ והמשד"ר ז"ל ובסיד"ק הביא חי' הרב"ד ז"ל דסי' צ"ח הנ"ל וכתב ע"ד דאין לסמוך ע"ז כלל יעש"ב באופן דמכל דברי הפוס' ז"ל הנ"ל מתברר להדיא חילוקנו הנז' וכ"ע מודו ביה להקל בגוונא דנ"ד דדמי ממש לנדון הרא"ש ז"ל הנז"ל והדברים פשוטים ואכמ"ל עוד בזה: ועוד יש לצרף טעמא אחרינא תריצא להקל בנ"ד להתירה לינשא לגמרי לארוסה הנ"ל והוא זה דכיון דבתר הקי' שנתקדשה האשה הנז' דנ"ד לארוסה הנ"ל עוד נתייחדה עם הארוס שלה תמיד יום ולילה לא ישבותו ובבית אחד סגור עליהם ישינים בלילה כאיש ואשתו ממש והוא יחוד גמור הראוי לביאה כאשר כל השכנים שלהם יעידון יגידון ע"ז והן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה א"כ הוי דינייהו כנישאת נישואין גמורים ממש כמ"ש מרן בשה"ט אה"ע סי' נ"ד וז"ל ואפי' אם קדשה בביאה אסור לו לבא עליה ביאה ב' בבית. אביה עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתייחד עמה ויפרישנה לו ויחוד זה הוא הנקרא כניסה לחופה והוא הנקרא נישואין בכל מקום עכ"ל יע"ש גם בסי' ס"א ס"א כתב מרן ז"ל וז"ל כיון שהכניס האיש ארוסתו לחופה הרי היא כאשתו לכל דבר אעפ"י