פני יצחק חלק ב סד

והרואה יראה דאדרבא מהרמב"ח ז"ל בתשו' הביאה הגו"ר שם כ"א שי' ו' ורמזה הרב יד אהרן אה"ע ח"א הגב"י אות תרמ"ט ס"ל למר להדיא דאפי' בלא נמצא שום הרוג בדרך כלל מ"מ בנתעלם יב"ח סגי להוציאה מאיסור תורה כיעו"ש והוא עצמו שם בסי' ס"א דנ"א ע"א וע"ד הביא תשו' מהרמב"ח הנ"ז ועמד עליו במאי דמדמי טביעה בים ליבשה דגם מהרי"א והמבי"ט לא אמרוה אלא ביבשה והבו דלא לוסיף עלה דזיל בתר טעמא וכו' וכן נקטי כל האח' ז"ל להקל בנ"ד עפי"ד המבי"ט ביבשה דוקא וסו"ד הניח דברי האו"ר ומהרמב"ח דילפי מיניה גם לנטבע בים בצ"ע ואפי"ה יליף מנייהו מני"ר גופיה להקל בנ"ד דהוי בים להוציאה מאיסור תו' יעש"ב ועין להרב נוכח השולחן ז"ל ועין עוד להרב באר המים גופיה שם בסי' ש"ב דס"א ע"ד שהביא ג"כ לתשו' מהרמב"ח לנ"ד דביבשה יע"ש ועיין להרב נוכח השולחן אה"ע סי' י"ד שהביא לתשו' מהרמב"ח הנ"ז שמצאה בדת"י ושוב כתב שכבר הביאה הגו"ר ז"ל ומינה הוכיח הוא ז"ל דסל"י למהרמב"ח ז"ל דלא בעי' תרתי לריעותא כדי להציאה מאיסור תורה דהיינו שימצאו הרוג בדרך נמי אלא בנתעלם מן העין לחוד יב"ח סגי להוציאה מאיסורא דאורייתא כיעו"ש וזה דלא כמו שהבין בדעתו ז"ל ה' באר המים ז"ל בתשו' סי' הנז"ל וכמובן איך שיהיה נמצינו למדים מכל האמור דהא דבעי' תרתי לגריעותא הנ"ז במ'ח היא שנוייה בין הפו"ס הא"ח ז"ל וגם אי בע"י לדעת המבי"ט בתשו' סי' קל"ח המתנת יב"ח כדי להיות נשכח ונאבד זכרו לגמרי גם זה במח' הוא שנוי בין הפו"ס ז"ל ככל הנז"ל והנה בנ"ד הא אשתכח הנהו תרתי לגריעותא שהצריכו הפו"ס בדעת המבי"ט דהיינו שנמצא הרוג באותו דרך ובאותו זמן וגם האנשים האומללים הללו הללו נתעלמו מין העין באותו דרך ובאותו זמן ונמצא דבהא לכ"ע נפק"ל הני דידהו מאיסור א"א דאורייתא לדעת המבי"ט ז"ל וככל מה שנתבאר ברם אכתי לא יצאנו יד"ח כת הפוס' ז"ל דבעו המתנת יב"ח שישכח ויאבד זכרם לגמרי אזי הוא דנפק"ל הני נשי מאיסור תורה ועם דרבו הסוברים דבכגו"ד דנ"ד וכנדון המבי"ט דסי' קל"ה לא בעי' המתנת יב"ח וכנז"ל מ"מ הואיל ונפק מפומייהו דרבנן קדישי אמבוהא דגברי רברבי דס"ל הכי דבע"י המתנת יב"ח וככל הנז"ל הנה כי כן נלע"ד להחמיר על הני נשי דנ"ד להמתין עד עבור יב"ח מיום התעלמות בעליהם האומללים הנ"ל דאזי נפק"ל מאיסור תורה לגמרי לדעת המבי"ט וכל הפו"ס דסמכי עליה לסניף גדול כנז"ל ואז לא רביע עלייהו רק איסורא דרבנן ועפ"י עדות העד הישראלי הזה שהעיד מה ששמע מפי גוי מל"ת מפי גמל"ת אזי מותרים הם להנשא לכתחי' הגם דאיכא ספיקא דדינא בפלוגתא דרבוותא בכל ספק וספק שנפל בהאי סהדותא עכ"ז הו"ל ספק באיסורא דרבנן ואזלינן ביה לקולא וכ"ש דאיכא ס"ס בכל חדא מהספקות הנ"ל טובא דאפי' הוה נ"ד איסורא דאורייתא הוה דיינינן ביה לקולא בס"ס כ"ש דאינו אלא סד"ר לדעת המבי"ט וסייעתיה ועבדינן ס"ס בכל גם לסברת המבי"ט הנ"ז ונימא הכי ואת"ל וכו' דילמא הלכתא כהרב המבי"ט ודעימיה כמ"ש הרב מהראנ"ח ז"ל בתשו' הו"ד בנאספות שביד אהרן אה"ע ח"א די"ז ע"ב יעי"ש ועם דהרב מהרמ"ג ז"ל בתשו' כי באה בגו"ר כ"ג סי' י"א דצריך שיעבור עליו ג' שנים כדין חזקת הבתים יע"ש כבר דחה זה הרב גו"ר ז"ל שם ד דמי לממונא יע"ש והגם דהרב מהרח"פ ז"ל בחיים ושלום סי' הנ"ז ישב דבריו ז"ל יע"ש אחהמ"ר מכת"ר לא הונח לי ולא שמיע לי כלו' לא סל"י ישובו ז"ל כמ"ש המעיין ועוד בה שכבר הרב ראש משביר ז"ל ח"א אה"ע סס"י ט"ו שהביא דברי מהרמ"ג הנ"ז וכתב עליו דלא מצינו בשום פוסק דהחמיר יותר מיב"ח יעש"ב גם הרב שבות יעקב ח"ב סי קט"ו ובכנסת יחזקט סי' ג"ן לא הצריך כי אם המתנת יב"ח דוקא יע"ש ואתה תחזה להרב נוכח השולחן אה"ע סי' י"ד די"ט ע"א שכתב וז"ל והשתא אפ"ל דדף מי שחלק על ס' המבי"ט היינו משום שלא ירדו לחלק בין תוך יב"ח לאחר יב"ח אבל אנה"ן לאחר יב"ח שהרי נאבד זכרו כ"ע יודו לס' המבי"ט הלזו וכו' עכ"ל יעש"ב באופן דנלע"ד להחמיר על הני נשי שלא יוכלו להנשא לכתחי' כי אם עד עבור ועד מלאת יב"ח מיום התעלמות בעליהם האומללים לכל הפחות ומהיות טוב ימתינו עוד יב"ח אחרים לצאת יד"ח הרב מהרמ"ג ז"ל שהצרך לפחות ב' שנים כמבואר בד"ק אזי מותרים הם להנשא לאחרים אפי' לכתחי' עפ"י העדות הנז' בצירוף סברת המבי"ט ותה"ר ומהרי"ו וכל הפוס' דסמכי עליהו להקל ובכח ס"ס וככל האמור ומדובר מה למעלה. עוד יש לצרף ולסנף גם פה בנדון שלפנינו עם סברת המבי"ט והרב תה"ד סי' לק"ט ומהרי"ו סי' ע"ט הנז"ל ועם העדות הנז' דאשתכח בנ"ד לסברת הרא"ש ורבינו משולם ז"ל דס"ל דמשיאין אשה עפי' קול הברה בעלמא שמת או נהרג בעלה כמ"ש מרן הב"י באה"ע סי' י"ז תש"ו ה"ס ז"ל הנז' ומהרי' בי רב בתש"ו סי' י"ג והמבי"ט ח"ו סי' שכ"ו וסי' קפ"ח הביאו לתש"ו הרא"ש ז"ל משם הגאונים ז"ל ה"ה רבינו משולם בן רבנא קלונומוס על ראובן שהיה רגיל לילך לסחורה מהלך יום אחד ולפעמים מתעכב חדש אחד ופעמים ג' ופעמים ד' ופ"א הלך לשם ולא חזר ונשמע שנהרג לשם ולא בא אפי' גמל"ת אומר אני ראיתיו הרוג ועל השמיעה כלום יכולה אשתי להנשא וכו' כיון שלא נשמע עליו שהוא קיים סומכים ע"ד הגוים ומשיאין את אשתו מפני תקנת עגונות עכ"ל יע"ש ולזה הסכימו מהרי"ד והמבי"ט בתשו' הנז' יע"ש והגם דהרב מהר"א אלפנדרי ז"ל בס' א"ר בק"ע דקי"ד ע"ד ובתש"ו סי' ג' כתב שאין גם אחד מהראשו' ואח' שסמכו ע"ד ר"מ להתיר אשה עפי' קול הברה בעלמא שיצא על בעלה שנהרג יע"ש וכ"כ מהרח"ש בק"ע ובתש"ו וכ"כ שאר הפוס' ז"ל וכמ"ש בשמם הכנה"ג אה"ע סי' י"ז הגב"י אות ט"ל וביד אהרן שם אות יע"ש מ"מ הרואה יראה בנאספות ס"ס יד אהרן ח"א סי' י"ב הנז' תש"ו הרב מהרג"ק ל"ז שהאריך בזה והעלה שדעת הרא"ש ומהריב"א דמהר"מ אל אלאשקר ומהרימ"ט ז"ל כולהו ס"ל כר"מ ל להתיר אשה עגונה בקול הברה בעלמא יעש"ב והגם דלענין דינא למעשה ראוי להחמיר בדבר ערוה החמורה שלא להתיר אשה בקול הברה